allstar1000
New member
שלום לכולם,
שלום לכולם,
למדנו בכיתה כיצד לכתוב חיבור טיעון, אשמח לדעה על החיבור הראשון שלי:
במהלך השנים, אנו עדים לגישה חינוכית אשר כוללת בתוכה את רוב רובם של בתי הספר. גישה זו דוגלת באחידות, סימטריה, מונוטוניות וחזרה.
רבים טוענים, שבית הספר הוא מוסד המנוון ובולם את היצירתיות של התלמיד, ושכל מטרתו הוא הקניית ידע לתלמידים, וכן שהישגי התלמידים בו נמדדים על פי ציוניהם בלבד.
אני תומכת בטענה שבית הספר הוא מוסד המנוון ובולם את היצירתיות של התלמיד, ושכל מטרתו הוא הקניית ידע לתלמידים, וכן שהישגי התלמידים בו נמדדים על פי ציוניהם בלבד באופן חלקי. זאת, משום שהנני חושבת כי בית הספר אינו מקדיש כמעט וכלל מחשבה לפיתוח היצירתיות של התלמיד, ומתעסק בעיקר בהקניית הידע לתלמידים. בשיטה יבשה. בסביבה יבשה, אפורה, לבנה. סביבה לא מעניינת, סביבה אשר לא מאתגרת ולא במעט את מוחו של התלמיד. המורים נכנסים לכיתה, מתרכזים בחומר של מה יהיה בבגרות – מלמדים לבגרות, לומדים לבגרות. לא מרחיבים, מוותרים על נושאים שחושבים שירדו בבגרות. בית הספר לא מתעסק בפיתוח והרחבת האופקים של תלמיד בחט"ע, בית הספר פועל על אותה שיטה יבשה. שיטה שקיימת כבר שנים – ולא משתנה. בית הספר מכנה לתלמידים אחידות, חזרה, צייתנות והכנעה. כי הרי, מי שלא יציית, אחרי כמה פעמים – יאוים להסתלק. למרות זאת, ישנן כמה נקודות אור בבית הספר, למרות אותה השיטה. בית הספר מציע לתלמידי החטיבה התחתונה שיעורי העשרה לבחירה, ולכלל תלמידי בית הספר ישנם בסוף כיתה ט' ובסוף כיתה י"ב, חותם של השכבה, משהו שיישאר לבאים אחריהם ולבית הספר בכלל. נוסף לכך, גם מופע סיום, אותו התלמידים מכינים, מעצבים, בוחרים ומחליטים, כמעט לבד. בנוסף, ההחלטות לא לגמרי לגמרי של המורים לבדם, ישנה מועצת תלמידים, שרשאית להביע דעתה, ההנהלה, כבר תחליט, מה לעשות איתה. כדי להפוך את בית הספר למקום טוב יותר, ניתן לעשות מספר דברים פשוטים כמו להוסיף יותר צבע לכיתות ומסדרונות בתי הספר, להציע גם לתלמידי החט"ע שיעורי העשרה לבחירה ולערוך מספר פעמים בשנה שיעורי אומנות על נושאים מסויימים.
המתנגדים לדעתי, יטענו כי בית הספר אינו צריך להיות מקור ליצירתיות, ואינו צריך ללמד יוזמה מהי, ולפתח אחריות והשתתפות תוך כדי ביטוי היכולות והכישרונות האישיים. חלק מהמתנגדים טוענים כי אפילו מעט היצירתיות שישנה עכשיו בבית הספר הינה שגויה וצריכה להיעלם. הם יטענו כי שינוי זה בתפיסה החינוכית של התלמידים תיצור תלמידים לא מפוקסים, אשר יתעסקו יותר בדברים כמו פיתוח הדימיון והיצירתיות מאשר בחומר הנלמד בכיתה, וכי רמת הלימוד תרד. חלקם השני של המתנגדים טוענים בפשטות ששינוי שיטת ההוראה ותפיסה חינוכית אחרת בבית הספר היא פשוט עניין יקר מידי. לדעתי, למתנגדים אלו ישנה מגבלת דימיון, והם כנראה לא מבינים את ההשלכות של תפיסה חינוכית אחרת, השלכות לטובה. הם כנראה הורגלו עד מאוד לתפיסה שדוגלת בצייתנות, בפסיביות ובקונפורמיזם, ולכן אינם חפצים, ואולי אף מפחדים מהשפעותיה של עידוד האזרחות האקטיבית.
לסיום דברי, ניראה לי כי טענתם של רבים, כי בית הספר הוא מוסד אשר מנוון ובולם יצירתיות, הינה נכונה ברובה, אך ישנן נקודות קטנות של אור.
תודה רבה!!!
שלום לכולם,
למדנו בכיתה כיצד לכתוב חיבור טיעון, אשמח לדעה על החיבור הראשון שלי:
במהלך השנים, אנו עדים לגישה חינוכית אשר כוללת בתוכה את רוב רובם של בתי הספר. גישה זו דוגלת באחידות, סימטריה, מונוטוניות וחזרה.
רבים טוענים, שבית הספר הוא מוסד המנוון ובולם את היצירתיות של התלמיד, ושכל מטרתו הוא הקניית ידע לתלמידים, וכן שהישגי התלמידים בו נמדדים על פי ציוניהם בלבד.
אני תומכת בטענה שבית הספר הוא מוסד המנוון ובולם את היצירתיות של התלמיד, ושכל מטרתו הוא הקניית ידע לתלמידים, וכן שהישגי התלמידים בו נמדדים על פי ציוניהם בלבד באופן חלקי. זאת, משום שהנני חושבת כי בית הספר אינו מקדיש כמעט וכלל מחשבה לפיתוח היצירתיות של התלמיד, ומתעסק בעיקר בהקניית הידע לתלמידים. בשיטה יבשה. בסביבה יבשה, אפורה, לבנה. סביבה לא מעניינת, סביבה אשר לא מאתגרת ולא במעט את מוחו של התלמיד. המורים נכנסים לכיתה, מתרכזים בחומר של מה יהיה בבגרות – מלמדים לבגרות, לומדים לבגרות. לא מרחיבים, מוותרים על נושאים שחושבים שירדו בבגרות. בית הספר לא מתעסק בפיתוח והרחבת האופקים של תלמיד בחט"ע, בית הספר פועל על אותה שיטה יבשה. שיטה שקיימת כבר שנים – ולא משתנה. בית הספר מכנה לתלמידים אחידות, חזרה, צייתנות והכנעה. כי הרי, מי שלא יציית, אחרי כמה פעמים – יאוים להסתלק. למרות זאת, ישנן כמה נקודות אור בבית הספר, למרות אותה השיטה. בית הספר מציע לתלמידי החטיבה התחתונה שיעורי העשרה לבחירה, ולכלל תלמידי בית הספר ישנם בסוף כיתה ט' ובסוף כיתה י"ב, חותם של השכבה, משהו שיישאר לבאים אחריהם ולבית הספר בכלל. נוסף לכך, גם מופע סיום, אותו התלמידים מכינים, מעצבים, בוחרים ומחליטים, כמעט לבד. בנוסף, ההחלטות לא לגמרי לגמרי של המורים לבדם, ישנה מועצת תלמידים, שרשאית להביע דעתה, ההנהלה, כבר תחליט, מה לעשות איתה. כדי להפוך את בית הספר למקום טוב יותר, ניתן לעשות מספר דברים פשוטים כמו להוסיף יותר צבע לכיתות ומסדרונות בתי הספר, להציע גם לתלמידי החט"ע שיעורי העשרה לבחירה ולערוך מספר פעמים בשנה שיעורי אומנות על נושאים מסויימים.
המתנגדים לדעתי, יטענו כי בית הספר אינו צריך להיות מקור ליצירתיות, ואינו צריך ללמד יוזמה מהי, ולפתח אחריות והשתתפות תוך כדי ביטוי היכולות והכישרונות האישיים. חלק מהמתנגדים טוענים כי אפילו מעט היצירתיות שישנה עכשיו בבית הספר הינה שגויה וצריכה להיעלם. הם יטענו כי שינוי זה בתפיסה החינוכית של התלמידים תיצור תלמידים לא מפוקסים, אשר יתעסקו יותר בדברים כמו פיתוח הדימיון והיצירתיות מאשר בחומר הנלמד בכיתה, וכי רמת הלימוד תרד. חלקם השני של המתנגדים טוענים בפשטות ששינוי שיטת ההוראה ותפיסה חינוכית אחרת בבית הספר היא פשוט עניין יקר מידי. לדעתי, למתנגדים אלו ישנה מגבלת דימיון, והם כנראה לא מבינים את ההשלכות של תפיסה חינוכית אחרת, השלכות לטובה. הם כנראה הורגלו עד מאוד לתפיסה שדוגלת בצייתנות, בפסיביות ובקונפורמיזם, ולכן אינם חפצים, ואולי אף מפחדים מהשפעותיה של עידוד האזרחות האקטיבית.
לסיום דברי, ניראה לי כי טענתם של רבים, כי בית הספר הוא מוסד אשר מנוון ובולם יצירתיות, הינה נכונה ברובה, אך ישנן נקודות קטנות של אור.
תודה רבה!!!