שלום לכולם

[exorciser]

שלום לכולם

שלום לכולם,
אני תומר,בן 27 , לגמרי בארון ו...האמת,אני לא ממש יודע מה אני עושה עם החיים שלי.
ההורים מתחילים ללחוץ שאמצא מישהי ואין לי שום משיכה לנשים למרות החזות הגברית שלי.

ככל שעובר הזמן הלחץ הנפשי שלי גובר ואני מרגיש את המחנק והשקר שרק מתעצם.
אין לי אומץ נפשי כרגע לצאת מהארון ולהתמודד עם התגובה של ההורים.

חייב לשמוע כמה מילים מעודדות או עצה איך להמשיך מכאן.. פשוט רע לי


תומר.

 

[אוונגליון]

היית רוצה להפגש עם הומואים דתיים ולדבר על זה?

יש כמה קבוצות כאלה שנפגשות אחת לכמה זמן
חברותא, הו"ד וכמוך.

פה בפורום אתה יכול לקבל אוזן קשבת וגם פה החברים נפגשים מדי תקופה.

איפה אתה כרגע בחיים? סטודנט? עובד? יש מצב שתצא בקרוב מהבית?
יהיה לך יותר קל כשתהיה יותר עצמאי.

מה לגבי ייעוץ פסיכולוגי? יש מסובסד דרך קופת חולים, יש פרטי ויש חינם דרך השירות העירוני .
תמיד טוב לפרוק את המועקה אצל מישהו לא שיפוטי.

אומרים שזה משתפר, צריך קצת סבלנות.
שתהיה שנה טובה ומוארת.

 

[יוצא אל האור 13]

מאחל רק טוב ושמחה לשנה החדשה

שלום תומר
אני מאוד מזדהה עם מה שרשמת , אני אף באותו גיל ובאותה הסיטואציה .
אין לי מושג מה עושים ואיך לעודד , אני ניסיתי מפגשים עם פסיכולוג וזה לא ממש עזר .
אני יודע ששיחות עם חברים טובים תמיד עוזרות ועל כך אני יכול להמליץ לך , נסה לשתף חבר שאתה בוטח בו , בשביל זה יש חברים - אתה נותן לו בדיוק את המקום שלו בחייך .
אני מאמין שמדובר בתקופות , ז"א אם אתה עסוק אז המצב קצת יותר טוב לכן אני ממליץ גם למלא את חייך בפעילויות מחכימות ,מהנות ומשמחות .

כל העצות הנ"ל יכולות להוות פתרון זמני אך אני חושב שאתה יודע בדיוק כמוני את הפתרון האמתי , הפתרון שימנע מן השקר להתעצם וישחרר אותנו אל חיי האמת . מה שייתן לנו אוויר אותו אנו כל כך זקוקים.
אני גם כן עוד לא שם ,אבל הידיעה שאגיע לשם ברגע שאוכל מעודדת ולו במעט .

קשה לחגוג את החגים ובתקופה כזו גם לחשוב על שנה חדשה , זמן זה מעודד חשיבה קדימה ובוודאי שהמשפחה לוחצת אף יותר .
אנסה לנחם בכך שאסור לנו לאבד את התקווה .
כבר המליצו על הקבוצות השונות להומואים הדתיים ואני בטוח שתוכל למצוא את עצמך באחת מהן , בנוסף ישנה קבוצה בפייסבוק שבה תוכל לשאול ,להכיר ולהיות יותר " בעניינים ".
מאחל לך הרבה טוב ,שמחה והצלחה , ברור לי שמה שכתבת מגיע ממקום אפל בו אתה חייב לקבל את מרב התמיכה והחיבוקים ואני מקווה שהסביבה תאפשר לך זאת .
אתה מוזמן להמשיך לכתוב כאן את מה שעל לבך , הפורום יכול לתת מענה טוב במצבים כאלה .

 

[משק כנפי פרפר]

מצטרף לרוב הדברים.

גם רציתי להוסיף שאני מעריך מאוד אדם שנמצא בארון ועדיין שואף ומתקדם בקצב כלשהו לקראת השחרור מחיי ההסתרה בלי להתקבע ולהתרגל למצב הנוכחי. לדעתי זה בריא מאוד.

ברוח הימים האלו - כיוונון המחשבה לכיוון טוב גם אם לא חיים אותו עדיין (=הרהור תשובה) הוא תחילתו של תהליך התשובה, שמה הוא אם לא חזרה לעצמך

כל הכבוד על האומץ לברר ולשאול שאלות על החיים שלך תומר. מי שמחפש בסוף מוצא

 

[גיי40 גברי]

מה אני עשיתי בגילך

שלום תומר. אין לי עצה מעבר למה שנכתב פה. אספר לך מה אני עשיתי בגילך כשהייתי צעיר דתי וחסר נסיון.
בגיל 24 היה לי קשר עם גבר, שנמשך כמה חודשים. במקביל נעניתי לכל מיני הצעות ל"שידוך", כלומר, מדי כמה חודשים קבלתי מידידי המשפחה מספר טלפון של "בחורה מבית טוב" וטלפנתי אליה ויצאנו לכמה דייטים כמעט ללא נגיע זה בזו.
לאחר שהקשר עם הגבר הסתיים, הרגשתי תלוש ונואש. ואז יצאתי מהארון אל אבא שלי. ואז גם הפסקתי להיענות להצעות "שידוך" לבנות. זמן קצר לאחר מכן אבא שלי דבר גם עם אמא שלי על היותי הומו. היו הרבה דמעות, חשש, ואכזבה, אבל הייתה גם קבלה מלאה שלי ע"י ההורים.
בגיל 24 גם ביקשתי לעבור טיפול המרה. רק נפגשתי עם כמה פסיכולוגים שלא התמצאו בנושא (מדובר בשנת 1976), ולבסוף אחד מהם אמר לי שלא כדאי לנסות להשתנות, אלא לחיות עם זה.
בגיל 25 היה לי משבר גדול: אסרו עלי להמשיך בשירות קבע בגלל היותי הומו ובכך נסגרו אפשרויות התעסוקה בארץ במקצועי (מהנדס אווירונאוטי). נסעתי לקנדה להמשך לימודים, עזבתי את הדת, ונשארתי בקנדה עד היום.
בגיל 27 היה לי חבר קנדי כבר שנה שלמה, והוא בן זוגי עד היום.
אני נהנה מביקורים ארוכים ותכופים בארץ ומקשר יציב ואוהב עם גבר.

 

[לחייך תמיד]