שלום לכולם
אני חדש פה ואשמח לשמוע דעות של אנשים שאין לי קשר אליהם...
אני בחור בן ,רר26 היום דתי. לפני כשנה הכרתי בעבודה מישהי דתיה, בת 20 ובזמנו הייתי דתל"ש...
מהרגע הראשון היה בינינו מין חיבור במבט, בחיוכים, היה קליק מטורף.
התחלנו לצאת אך אחרי חודשיים זה נגמר, בעיקר בגלל המשפחה שלה, שלא נתנו לה מנוח בגלל שלא הייתי דתי מספיק.
לדעתי היו עוד סיבות לכך שהם לחצו עליה (בעיקר אביה) - אני לא מספיק מבוסס וכדומה...
רק לצורך ההבהרה, הבחורה מדהימה ביופיה, מגיעה מבית מבוסס וחריפת שכל.
אז בזמנו לא הסכמתי לוותר, המשכתי לחזר אחריה, פניתי לאמה ולבסוף חזרנו.
מאז, אני התחלתי לחזור לשורשיי הדתיים, התחלתי לשמור שבת עד המצב שבו אני היום - עם כיפה. ההתחזקות נעשתה ביוזמתי אך כמובן שהייתה לה השפעה עלי. אני מרוצה מכך.
בכל אופן, חשבתי שעם הזמן, אנו נתקרב והבעיות ייפתרו אך התבדיתי, שכן היינו מוצאים עצמנו רבים הרבה, גם על שטויות אך בעיקר לאור העובדה
שאני מרגיש מבודד מהעולם שלה - היא לא מכירה לי חברות, היא לא מביאה אותי לביתה.
קרה כבר שפוצצתי הכל ואמרתי לה שאני פשוט לא מסוגל להמשיך כך, אך היא התעקשה מצידה, אמרה שהיא אוהבת אותי, לא יכולה בלעדיי ושהמצב ישתנה. לא יכלתי לסרב.
אתמול, לאחר שבשבוע האחרון הרגשתי ריחוק מסויים בינינו, גם היה ריחוק פיזי אגב בגלל החגים, החלטתי שאני פשוט לא מסוגל לסמוך עליה. התחלתי להיות פרנואידי וחשדן
בכל מה שאמרה לי. אני מאמין שזה כתוצאה מהעובדה שאני פשוט לא מכיר אנשים מעולמה. אני די בטוח שהיא נאמנה לי ושהיא אוהבת אותי אך עדיין זה בלתי אפשרי לחיות כך.
החלטתי לנהל איתה, שוב, שיחה על כך שאני צריך להכיר את חברותיה ואת משפחתה אך נתקלתי שוב בסירוב בטענה שזה פשוט לא מקובל אצלה בחברה ושחברות שלה לא יראו זאת בעין יפה. החלטתי, שוב, שאין מנוס אלא להיפרד, שכן לי אין מה לעשות בנידון.
כרגע אני שבור לרסיסים, אני יודע שגם היא, יצא לנו עוד להתכתב ולדבר קצת אחרי, שנינו בכינו אך שנינו גם מבינים שאין מה לעשות.
האם אוכל לקבל עצות, טיפים, דעות על מה לעשות?
האם פשוט לשחרר ולהמשיך הלאה?
ואם כן, איך אוכל להתנתק ממנה בצורה סופית?
תודה רבה.
אני חדש פה ואשמח לשמוע דעות של אנשים שאין לי קשר אליהם...
אני בחור בן ,רר26 היום דתי. לפני כשנה הכרתי בעבודה מישהי דתיה, בת 20 ובזמנו הייתי דתל"ש...
מהרגע הראשון היה בינינו מין חיבור במבט, בחיוכים, היה קליק מטורף.
התחלנו לצאת אך אחרי חודשיים זה נגמר, בעיקר בגלל המשפחה שלה, שלא נתנו לה מנוח בגלל שלא הייתי דתי מספיק.
לדעתי היו עוד סיבות לכך שהם לחצו עליה (בעיקר אביה) - אני לא מספיק מבוסס וכדומה...
רק לצורך ההבהרה, הבחורה מדהימה ביופיה, מגיעה מבית מבוסס וחריפת שכל.
אז בזמנו לא הסכמתי לוותר, המשכתי לחזר אחריה, פניתי לאמה ולבסוף חזרנו.
מאז, אני התחלתי לחזור לשורשיי הדתיים, התחלתי לשמור שבת עד המצב שבו אני היום - עם כיפה. ההתחזקות נעשתה ביוזמתי אך כמובן שהייתה לה השפעה עלי. אני מרוצה מכך.
בכל אופן, חשבתי שעם הזמן, אנו נתקרב והבעיות ייפתרו אך התבדיתי, שכן היינו מוצאים עצמנו רבים הרבה, גם על שטויות אך בעיקר לאור העובדה
שאני מרגיש מבודד מהעולם שלה - היא לא מכירה לי חברות, היא לא מביאה אותי לביתה.
קרה כבר שפוצצתי הכל ואמרתי לה שאני פשוט לא מסוגל להמשיך כך, אך היא התעקשה מצידה, אמרה שהיא אוהבת אותי, לא יכולה בלעדיי ושהמצב ישתנה. לא יכלתי לסרב.
אתמול, לאחר שבשבוע האחרון הרגשתי ריחוק מסויים בינינו, גם היה ריחוק פיזי אגב בגלל החגים, החלטתי שאני פשוט לא מסוגל לסמוך עליה. התחלתי להיות פרנואידי וחשדן
בכל מה שאמרה לי. אני מאמין שזה כתוצאה מהעובדה שאני פשוט לא מכיר אנשים מעולמה. אני די בטוח שהיא נאמנה לי ושהיא אוהבת אותי אך עדיין זה בלתי אפשרי לחיות כך.
החלטתי לנהל איתה, שוב, שיחה על כך שאני צריך להכיר את חברותיה ואת משפחתה אך נתקלתי שוב בסירוב בטענה שזה פשוט לא מקובל אצלה בחברה ושחברות שלה לא יראו זאת בעין יפה. החלטתי, שוב, שאין מנוס אלא להיפרד, שכן לי אין מה לעשות בנידון.
כרגע אני שבור לרסיסים, אני יודע שגם היא, יצא לנו עוד להתכתב ולדבר קצת אחרי, שנינו בכינו אך שנינו גם מבינים שאין מה לעשות.
האם אוכל לקבל עצות, טיפים, דעות על מה לעשות?
האם פשוט לשחרר ולהמשיך הלאה?
ואם כן, איך אוכל להתנתק ממנה בצורה סופית?
תודה רבה.
