שלום לכולם

[stish]

הבן שלי אובחן רק בכיתה א

אבל לאורך השנים בגן תמיד היו גננות או סתם מטפלות שהשוו אותו ליכולות של הילדים האחרים. תמיד דחיתי אותן ואמרתי שכל אחד עם קצב ההתפתחות שלו. חוץ מזה את מכירה את הבת שלך, את יודעת שהיא חכמה ומתפתחת כל הזמן- אין מצב סטטי, הם כל יום לומדים דבר חדש. להלחיץ אותם לא עוזר, אלא גורם להם להרגיש שהם לא מספיק טובים. הבן שלי למשל ישב כמעט כל השנה בכיתה א במסדרון, כי הפריע בכיתה, ובכל זאת רכש קריאה וכתיבה יותר טוב מכל הילדים שישבו בכיתה כל השנה. צריך פשוט להאמין בהם וכל הזמן לחזק- "את יודעת הכל", "כל הכבוד" לכל דבר שעושה מעצמה. חוץ מזה ילדים עם הפרעת קשב לרוב מאוד אינטיליגנטים- אולי דפי העבודה משעממים אותה. פשוט תתדרשי מהגננת לא ללחוץ על הילדה- שלא תשנא דפי עבודה עוד לפני שהגיעה לכיתה א. בהצלחה.

 

[אמא של המלאכית שלי]

אמא מהדרום שלחתי לך בטעות את ההודעה

למסר ולא לפורום עצמו אז קבלי התנצלות למרות שרק שאלתי אותך שם אם את יכולה להסביר לי איך צובעים את ההודעה בצהוב.

ביוש חיבוק ותודה

חח

 

[אמא של המלאכית שלי]

stish תודה מתוקה מבינה וצודקת

http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?forumid=201#

 

[אמא של המלאכית שלי]

נראה לי שזה יצא לי בצהוב אני לא בטוחה כי לפעמ

ים רואה את זה צהוב ולפעמים לא.

 

[ציפי קוברינסקי]

מה להגיד לגננת

היי, בתך רק בת ארבע!!!!!!!!! מה הלחץ עם דפי עבודה?????????
יש לה הפרעת קשב ולכן היא מתנתקת, אבל כאשר משהו מעניין אותה מאד או יש מצב שבו קל לה אז היא עושה
כאשר קשה לה, היא מוותרת ובודאי שמתסכל לראות מסביב אחרים יצליחים ולה קשה.
למה בבית היא מסכימה? תנסי את לבדוק מה שונה בבית שעוזר לילדה.
אלו סיטואציות מאפיינות לקויי קשב.
מה לומר לגננת: לתת לה טיפים מנסיונך האימהי עם הילדה, כיצד לעזור לה כמו: משחקים, פרקי זמן קצרים, סביבת עבודה נטולת גירויים, המון חיזוקים להצלחות הקטנות ובעיקר לשחרר לחץ.
ולא לשכוח להעריך אותה על שהיא רואה את הקשיים ומנסה לעזור.
חשוב גם מה לא לומר לגננת, לא להעביר ביקורת על תפקודה המקצועי ולא לנסות ללמד אותה איך להיות גננת טוב יותר
זה יגרום לה להרגיש מאויימת.
אין צורך לבקש סליחה, בשביל זה נולד הפורום וטוב ללמוד מנסיונם של אחרים
ציפי קוברינסקי

 

[אמא של המלאכית שלי]

תודה רבה רבה אני איידע את הגננת להרגע

מהדפי עבודה כן לתת לה דפי עבודה אבל לא לעשות אותם בלחץ. שהיא מטופלת שלא תלחיץ אותה כי אז היא תעשה אנטי בטוח. ושההתנתקויות זה כי יש לה בעיית קשב.

תודה רבה רבה

 

[היליספיר]

אני הייתי מציעה לך להעביר את הילדה לגן עירייה

אם את יכולה כמובן , בגן עיריה יש פסיכולוגית של הגנים יש גם את הגננת שהיא יכולה לעזור יותר ולסייע בכך שהבת שלך תקבל שעות שילוב וכו' . בגן הפרטי הם רק באים בתלונות ( לא כולם אבל רובם אני נתקלתי בזה גם עם הבנות שלי ) ואין להם שום פתרונות בשבילך והם גם לא יכולים לעזור ............

 

[היליספיר]

את יודעת אני עכשיו כאילו קראתי את כול השרשור

ואני לא מבינה בכלל כאילו הבת שלי בת 3.5 ואני מרגישה עכשיו כמו איזה אימא שלא משקיעה בילדה שלה בכלל מרוב שאני עסוקה עם הבת הגדולה בכיתה א' עם ADHD ( וזה לא תירוץ לדעתי ) אני לא יושבת עם הקטנה דקה הבת שלי יודעת לספור ולהגיד אותיות מא' עד ת' אבל לזהות מספרים או אותיות ממש לא והגננת ( גן עיריה ) עשתה לילדים קלסר כזה ורשום שמה במה הילדה שולטת אז בנושא של המספרים והאותית רשום לא יודעת לזהות ולא נלחצתי כי זה לא מעניין אותי לכול ילד יש את התחום שהוא חזק בו ותחום שהוא חלש בו
והילדה שלי יודעת להגיד אותיות מא' עד ת' לא בגלל שלימדתי אותה את זה אלא לימדו בגן את זה ופתאום יום אחד היא באה אליי והתחילה להגיד את זה ..........
נכון שצריך לשים לב לילד ולא להזניח כמובן בעיות וכו' ורואים שאת אימא מסורה ואכפתית אבל גיל 4 זה גיל מאוד קטן אליי מהגן הפרטי כול הזמן היו באים אליי עם טענות כלפי הגן הגדולה והשארתי אותה עד גיל 4 בגן פרטי ( טעותתתתתתתתתת) מה קרה שעוד שנה שלמה ספגתי את כול הטענות שלהם ולקחתי אותה לפסיכולוגים , למכון להתפתחות הילד וכו'
עם הקטנה אמרתי אני לא עושה את הטעות הזאת ישר בגיל 3 לגן עיריה בלי היסוס ואני מרוצה מאוד ..........

 

[אמא של המלאכית שלי]

היי מתוקה-אני חששתי לשים את הילדה בגן עיריה

שלא יקרה מצב שיגידו לי שהיא צריכה ללכת לגן מיוחד. זה הפחד היחיד שהיה לי ובגלל זה לא שמתי אותה בגן עיריה. אבל בתכלס אנחנו לא בכלא ואם הם היו מציעים גן מיוחד הייתי שוקלת את זה לטוב או לרע ומחליטה מה מתאים לי. אני חששתי שמכריחים לשים בגן מיוחד. התברר לי שזה לא ככה. נשמה גם אני אמא אומנם משקיעה בקטנה אבל תאמיני לי גם אני הזנחתי את הגדולה. כל התקופה הזאת של הבלאגן והחשש לפידידי וכל זה לא היה לי אכפת מכלום וכולם אמרו לי את לא מתיחסת לגדולה ולא היה לי אכפת מכלום רק מהקטנה שלא יהיה לה פידידי אחרי זה מנסה עד היום לפצות את הגדולה בתשומת לב כי בכל זאת 8 שנים היא גדלה לבד עד שבאה אחותה. היום זה מתאזן אבל אז לא נתתי לה הרבה יחס כי לא היה לי את הכוח הזה.

אמרתי היום לגננת שהילדה מטופלת אצל קלינאית תקשורת וגם אצל מרפאה בעיסוק ושלא תלחיץ אותה כדי שהיא לא תגרום לה לאנטי משהו כזה לא ממש במילים האלו אבל זה המסר שהעברתי אליה היא אמרה לא מה פתאום אני לא עושה לה בכוח כלום הכל בנועם פתאום לא חובה לעשות דפי עבודה את מבינה? פתאום זה לא לחוץ. אמרתי לה גג היא תהיה בגן חובה עוד שנה ביג דיל. תאמת שגם אני הייתי מאוד איטית אז מה? אני מסתכלת על תעודות שקיבלתי בבית הספר היסודי אז באמת בכיתה א הכל היה אאא בכיתה ב' הכל ב ו.. ג ובהמשך הבית ספר הכל על הפנים מלא נכשלים. והיום אני יכולה להיות מזכירה איפשהו ויכולה להקים משפחה ויכולה לטפל בילדים שלי ולהחזיק את הבית. אפשר לחשוב אז אני לא איזה פרופסורית ולא בעלת מקצוע רציני למרות שהיתי מתה שכן אבל לא וזהו וטוב לי.
שטויות
לא צריך להלחיץ בכלל
שנה הבאה בטוח אשלח אותה לגן עיריה אין לי ספק בכך

 

[אמא של המלאכית שלי]

כן שנה הבאה אני כבר אכניס אותה לעיריה

גם כי נגמר הכסף חח ממש לחץ אדיר של כסף וגם כדי לא לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח. אם יש בעיות שיעזרו אם לא אז שתהיה בגן יחד עם כולם גן עירייה.

תודה רבה

השנה כבר התחילה אז זה בעיה להוציא אותה באמצע עוד מעט תגמר השנה ונסיים את העניין הזה של הגנים הפרטיים לעולמים. סוף סוף

תודה רבה

 

[אמא של המלאכית שלי]

אמא מהדרום רציתי לשלוח לך מסר ולא הצלחתי

היי נשמה

באמת?? באיזה הודעה קראת שעשיתי לך צמרמורת? כלכך הרבה כתבתי ובכלכך הרבה מקומות גם בפורום אוטיזם אבל באוטיזם אני לא זוכרת שכתבתי מהכינוי הזה. תוכלי לצרף לי לינק של מה שכתבתי? נורא חשוב לי אני מנסה לאסוף את כל הדברים שכתבתי לקובץ אחד כדי לזכור אחרי זה איך הרגשתי אז ומה היה.

אז הבת שלי הגדולה בת 12 ילדה רגילה לאחרונה התגלה שיש לה קשב וריכוז כי קשה לה קצת בלימודים שוכחת וכאלו דברים אבל מוציאה ציונים מעולים ואין בעיה איתה.

השניה בת 4 ילדה מדהימה שכלכך רציתי להביא לעולם והיה לי ממש קשה אחרי יסורים של טיפולי הפריות והרופאים אמרו לי שאין לי סיכוי להרות בשנית ובסוף באה בין הפריה להפריה טבעי כנגד כל הסיכויים. בגיל שנה לערך אולי קצת פחות היא לא היתה מגיבה לשם שלה ואז חשבנו שזה בעיית שמיעה והלכנו לעשות בדיקת שמיעה ושהתגלה שהיא שומעת וכנראה שזאת בעיית תקשורת או משהו כזה ממש חרב עלי עולמי אני לא אשכח איך בכיתי בבית החולים. תראי אני מכירה ילד אחד עם אוטיזם שכנראה שיש לו גם בעיות גדילה ואני לא ידעתי שזה ככה חשבתי שכל מי שיש לו אוטיזם ישאר נמוך לא יגדל ותארתי את הדברים הכי נוראים בעולם גם אם זה לא הגיוני אבל ככה חשבתי בסוף התברר לי שלאותו ילד יש בעיות גדילה בלי קשר לאוטיזם שלו. מפה לשם הלכנו לרופא התפתחותי שאמר לי שכנראה בגלל שאנחנו שמנו לילדה לראות הרבה טלוזיה ביום כי באמת הילדה גדולה שלי ראתה המון טלוזיה והתפתחה מיזה ולמדה ולא ידעתי שזה יכול להזיק אז שמתי הרבה טלוזיה במשך היום היא היתה ממש כמו רקע בבית ואמר לי הרופא שאם נפסיק את הטלוזיה לגמרי אז המצב יכול להשתפר. כי לדעתו הבעיה זאת טלוזיה. הוא ציין שיש ילדים שהטלוזיה כן עוזרת להם אבל יש כאלו שלא וכי אנחנו לא יודעים למי זה מתאים ולמי לא אז עדיף לא לשים בכלל או ממש מעט. ואני הפסקתי את העניין של הטלוזיה והילדה התחילה כן להגיב אמרתי וואלה תודה לאל העיקר שהיא מגיבה אז אם היא משחקת במשהו ולא מגיבה אז ניחא ואז פתאום גם זה השתפר והתחילה להגיב גם כשהיא משחקת במשחק. השמחה היתה ענקית. ואז הלכנו שוב לרופא שאמר לנו שהילדה יש לה בעיית התפתחות גלובלית ושצריך לשים אותה בגן של איזי שפירא. אמרתי אוקיי. הלכתי לשם וראיתי ילדים שכלכך שונים מהבת שלי ממש ממש שונים. לא ידעו לאכול לבד והילדה כן אכלה לבד הבת שלי לא יכלו ללכת והיא כן הולכת המון דברים שהם לא עשו היא עשתה היה ילד אחד שעשה איזה תנועה ואני פשוט נחרדתי ישבתי ובכיתי שם רעדתי ממש שהמנהלת נתנה לי כיסא לשבת. אחותי הקלינאית תקשורת של הבת שלי היום אמרה לי גם אז שזה לא מתאים לה אבל בואי נלך לראות וכלכך התביישתי שפשוט רעדתי לידה כי תמיד היה המרחק הזה לא נפלתי ככה לידה לעולם. ופתאום אני רועדת כולי ובוכה רק המחשבה והילדה תהיה בין הילדים האלו זיעזעה אותי. בסוף שמנו אותה בגן פרטי רגיל והילדה התקדמה המון בשנתיים האלו בגן הזה לפני איזה שנה וחצי ככה שנתיים נמאס לי מכל האיבחונים מכל הריצות לבתי חולים ואמרתי לבעלי בוא נלך לרופא פרטי סוף סוף נדע מה בדיוק יש לילדה שיאבחנו וזהו. הלכנו לרופא פרטי מהרצליה ד"ר טננבאום מיכאל תוך 40 דקות החלאה הזה אמר לנו שהילדה יש לה פידידי נוס. כל מה שאמרתי לו באיבחון האם הילדה משחקת בסדר ואני שמחה ומתגאה איך שהיא משחקת אומר לי לא ככה לא משחקים זה משחק עם טעויות. בחיים לא שמעתי על משחק עם טעויות. כל עולמי חרב עלי נשמה לא ידעתי מה לעשות. שיצאנו הביתה הייתי עם בקבוק מים ביד ובעלי החזיק את הילדה ואני כלכך הייתי הרוגה שצרחתי וקיללתי באמצע הרחוב תפסתי את הבקבוק וזרקתי אותו ובעטתי בכל עץ שהיה בדרך וואוו כלכך עצוב לי שאני נזכרת בזה. ואז אמרתי אין ברירה הילדה צריכה לעבור לאלוטף אם באמת יש לה פידידי מה לעשות? הילדה צריכה להיות עם ילדים במצבה. סיפרתי בגן הפרטי למנהלת לא יכולתי סיפרתי גם לגננת ולסייעות והן עד שבאתי להעביר אותה היו אליה כלכך מתוקות וטובות טהורות ממש. עשיתי את כל הפרוצדורה כדי להכנסי אותה לגן אלוטף אפילו הלכתי לביטוח לאומי לקחת טפסים למלא בבית שיהיה לי קל ביום חמישי להביא להם אותם אחרי שאשיג את האישור מהפסיכולוגית מהבית חולים ואני בוכה שם דמעות דם בוכה ובוכה שהרי הילדה שלי כלכך לא נכה אז איך אני הולכת להביא לה אישור נכות. בכיתי כל בוקר והתקשרתי לבעלי ואמרתי לו אם היא פידידי אז מזה פידידי באמת? כלכך לא האמנתי לזה שלא תארתי לעצמי שמשהו כזה קיים והגיוני. תכננתי את היום שאמות לא יכולתי לקחת בחשבון שתהיה לי ילדה עם אוטיזם. נכון היום אני אומרת יש ילדים עם אוטיזם שהם מדהימים תראי את השפירא הזה שכותב פה בפורום כזה בחור מדהים אבל אז לא ראיתי את זה ככה וממש רציתי למות. הלכתי לראות גני אלוטף ובמדרגות לעלות למעלה בצד ימין יש את הגן הרגיל ששם משלבים ילדים מאלוטף ופשוט בכיתי כלכך הרבה בכיתי נכנסתי לאלוטיף ובכיתי כלכך לא היה לי נעים כי היו שם עוד הורים שבאו כי הילדים שלהם בטוח פידידי כל הזמן בכיתי בקיצור בכי בכי בלי סוף אפילו כתבתי פה בפורום אוטיזם בתפוז בזמנו וכלכך הסתכסכתי עם כולם שחסמו אותי מלכתוב שם. כתבתי על הילדה ועל הבעיות איתה ואז שאמרתי שם שהילדה אמרו לי שהיא לא פדידיי אנשים ירדו עלי אולי לא הייתי מספיק רגישה ולא הייתי צריכה לכתוב את זה ירדו עלי קיללו אותי ואני החזרתי בסוף נחסמתי לכתוב שם. היום אני כן יכולה לכתוב כי השם שלי זה שם חדש ולא מה שהיה אז בזמנו. בסוף הגיע היום הזה שבאנו להתפתחות הילד במאיר בכפר סבא כדי לקבל את האישור של הפסיכולוגית ואני מלחיצה אותה שתתן לנו אישור בקיצור היא אומרת לילדה תני לאבא וגם לאמא יד ותבואו אז והילדהש לי נתנה לי יד וגם לאבא שלה ובאנו וכל מה שאמרה לה עשתה והיתה מדהימה והפסיכולוגית שמה יד על הלחי של עצמה ואומרת וואוו ואני אומרת לה הכל בסדר? כי המחשבה שלי היא כמו שאמר הרופא ההוא שלא הכל לא בסדר הילדה משחקת בטעויות אז היא אומרת לי כןןןןןןן יותר מידי בסדר. וכל מה שעשתה שאלתי היא בסדר אמרה לי כן הכל בסדר יותר מידי בסדר. ואז היא אומרת לנו אני מצטערת להגיד לכם אבל אני לא יכולה לתת לכם מכתב לביטוח הלאומי בגלל.... שאני לא מסכימה לשים תבית על ילדה שאין לה פדידי פשוט אין!! וואו כלכך שמחתי כמה חיבקתי ונשיקתי אותה אחרי זה כל התקופה של הריפוי בעיסוק שם והטיפולים חששתי שבכל זאת זה לא אוטיזם לקח לי שנה ומשהו להשתחרר מיזה ולדעת שזה באמת לא זה. היום היא מטופלת בריפוי בעיסוק פרטי קלינאית תקשורת שזאת אחותי כל התקופה היתה אצל אחותי. גן פרטי ושנה הבאה עיריה רגיל. והיא ילדה מדהימה ומקסימה וחכמה. ואובחנה לאחרונה כקשב וריכוז לא אמרו אולי קשב וריכוז אמרו בטוח קשב וריכוז גם שזה גיל מוקדם לדעת אבל זה ברור שזאת הבעיה. ואני אומרת תודה לאלוהים שזאת הבעיה ולא משהו חמור יותר.

זהו
זה הסיפור

כתבי לי נשמה בבקשה לינק להודעה שראית בפורום אוטיזם טוב?

תודה נשמה היה כיף לכתוב ולהשתחרר

תודה
היום הילדה ממש רגילה כך אומרת הקלינאית אחותי וגם המרפאה בעיסוק רגילה לחלוטין. יש לה נתקים קטנים שקשה לה מאוד לעשות משהו אבל זה בהיות כאלו של הרבה ילדים שיש להם קשב וריכוז ויש להם את זה וזה נורמלי.

 

[אמא של המלאכית שלי]

אולי רונן יזכור אותי מהסיפור הזה והבלאגן שהיה

בפורום אוטיזם בזמנו. ממש השתגעתי שחשבתי שהילדה שיש לה את הבעיה וכך שיגעתי את כל הפורום. ממש כואב לי על כך אבל זה עבר ברוך השם.

 

[אמאמהדרום]

בשרשור על החיסונים

לא יכולה לקשר גוגל כרום ותפוז לא אוהבים אחד את השני .

לא יודעת אם רונן זוכר אני זוכרת ויודעת על מה את מדברת מאוד מקווה שאת במקום הרבה יותר טוב כיום .



בבקשה תכתבי עם רווחים , קשה לקרוא ככה