ציפור קטנטנה
New member
שלום לכולם,
לא יודעת אם זה קשור לפורום הזה...סתם רוצה לשתף ולשמוע דעות של אנשים על מחשבות שלי לאחרונה. אני בחורה בת 24, נראית טוב, מתגוררת עם בן זוג קרוב לשנה, בעלת תואר ראשון ועובדת כרגע במשרה חלקית. יש לי משפחה מקסימה, מבחינה חומרית לא חסר לי כלום. לכאורה נשמע מצב מושלם , מה רע לי בחיים? אז ככה... תמיד הרגשתי קצת שונה מרוב האנשים בחיים. לכולם יש שאיפות, רוצים להגשים את עצמם, להפוך למנהלים או למשהו אחר וכדומה. אני מרגישה שאין לי שאיפות מבחינה מקצועית. כל מה שמעניין אותי זה משפחה וזוגיות. יש לי תחומים שמעניינים אותי ואף סיימתי תואר ראשון והתחלתי לעבוד אך עדיין אינני מרגישה סיפוק ומתקשה לקום בבוקר עם חיוך.ללכת לעבודה זה עונש! ואני עובדת בעבודה מאוד מעניינת עם אנשים מקסימים ככה שזה לא שמקום העבודה שלי חרא... יש שיגידו שכנראה לא מצאתי את העבודה שאני אוהבת...אבל, אני חוששת שמא אני בכלל טיפוס "עצלן" ושום עבודה לא תהיה לי כיפית? לפעמים אני מרגישה שכולם מסביבי עובדים וטוחנים ורק אני מחכה לשעה שנגמר היום ורוצה לטוס כבר הביתה. מרגישה מבולבלת ושאני לא "מוצאת" את עצמי מבחינה תעסוקתית. לפעמים אני לא מעריכה את עצמי ואף מרגישה חוסר בטחון ושאני ילדה קטנה ומה זה קשור עכשיו לעבוד כמו מבוגרים ולהתמקצע...אין לי אפילו את הצורך הזה! אני כל הזמן נורא רוצה לחזור הביתה אבל לרוב שאני חוזרת הביתה אני סתם משתעממת. מה קורה איתי? אני עצלנית? סתם לא מצאתי את המקום שלי? עוד אנשים מרגישים כמוני? אשמח לתגובות תומכות ...וגם כאלה שלא (אבל להשתדל בעדינות) תודה!
לא יודעת אם זה קשור לפורום הזה...סתם רוצה לשתף ולשמוע דעות של אנשים על מחשבות שלי לאחרונה. אני בחורה בת 24, נראית טוב, מתגוררת עם בן זוג קרוב לשנה, בעלת תואר ראשון ועובדת כרגע במשרה חלקית. יש לי משפחה מקסימה, מבחינה חומרית לא חסר לי כלום. לכאורה נשמע מצב מושלם , מה רע לי בחיים? אז ככה... תמיד הרגשתי קצת שונה מרוב האנשים בחיים. לכולם יש שאיפות, רוצים להגשים את עצמם, להפוך למנהלים או למשהו אחר וכדומה. אני מרגישה שאין לי שאיפות מבחינה מקצועית. כל מה שמעניין אותי זה משפחה וזוגיות. יש לי תחומים שמעניינים אותי ואף סיימתי תואר ראשון והתחלתי לעבוד אך עדיין אינני מרגישה סיפוק ומתקשה לקום בבוקר עם חיוך.ללכת לעבודה זה עונש! ואני עובדת בעבודה מאוד מעניינת עם אנשים מקסימים ככה שזה לא שמקום העבודה שלי חרא... יש שיגידו שכנראה לא מצאתי את העבודה שאני אוהבת...אבל, אני חוששת שמא אני בכלל טיפוס "עצלן" ושום עבודה לא תהיה לי כיפית? לפעמים אני מרגישה שכולם מסביבי עובדים וטוחנים ורק אני מחכה לשעה שנגמר היום ורוצה לטוס כבר הביתה. מרגישה מבולבלת ושאני לא "מוצאת" את עצמי מבחינה תעסוקתית. לפעמים אני לא מעריכה את עצמי ואף מרגישה חוסר בטחון ושאני ילדה קטנה ומה זה קשור עכשיו לעבוד כמו מבוגרים ולהתמקצע...אין לי אפילו את הצורך הזה! אני כל הזמן נורא רוצה לחזור הביתה אבל לרוב שאני חוזרת הביתה אני סתם משתעממת. מה קורה איתי? אני עצלנית? סתם לא מצאתי את המקום שלי? עוד אנשים מרגישים כמוני? אשמח לתגובות תומכות ...וגם כאלה שלא (אבל להשתדל בעדינות) תודה!