שלום לכולם
קודם כל אנא סלחו לי על היותי סקפטי מטבעי. אני מודע על בעיה פסיכולוגית שקיימת אצלי. מעולם לא לקחתי יעוץ פסיכולוגי כלשהו ואני בכלל לא מתמצא בתחום הפסיכולוגיה, הבעיה היא שבעקבות ילדות לא נעימה במיוחד יצרתי לעצמי אמונה מאוד מאוד עמוקה של "אף אחד(בעיקר אחת)בחיים לא יאהב אותי" ו-"אני לא שייך לעולם הזה" מה שגרם לילדות מאוד דיכאונית בשבילי. אבל מהיותי בחור מאוד שאפתן באיזשהו שלב בנערותי תמיד(גם כיום) שאפתי להשתפר להצליח ולהוכיח לעצמי אחרת, ולרגע לא עברה בי המחשבה לוותר. אפשר לומר שעם השנים נהייתי הפסיכולוג של עצמי, תמיד ניתחתי כל דבר בחיים שלי, והגעתי למסקנות. ואכן השתפרתי לחלוטין בזכות עצמי, אך עדיין אני מרגיש שלא הוכחתי לעצמי אחרת. תמיד הרגשתי שבשביל לאהוב את עצמי ב100% אני צריך להוכיח לעצמי שמישהי צריכה לאהוב אותי בזוגיות אמיתית, הבעיה היא, שלפי הנקודת מבט שלי זוגיות היא אמיתית, רק אם בני הזוג מסתכלים אחד על השני בגובה העניים, וכל מי שאהבתי, אהבתי בגלל שהן אהבו את עצמן והרגשתי שאני לא ראוי להן, ובגלל זה לא היתה לי בחיים זוגיות. יצרתי לעצמי loop חסר מוצא... אני לא כל הזמן בדיכאון אבל נדירים הימים שבהם אני מרגיש "חי" אני כל הזמן עסוק בבעיה שלי כך שאני מתקשה בלהצליח גם בתחומים שונים כמו לימודים. השאלה שלי היא כזו, האם לפסיכולוגיה יש פתרון לבעיה? האם צריך טיפול פסיכולוגי שכלול בכמה פגישות? (בעיה כספית) או שיש טיפול מזורז לבעלי קליטה מהירה? ובכלל מה עושים בטיפול פסיכולוגי? (סליחה על הבורות) זה לא כמו בטלוויזה שיושבים בספה אני מתחיל לבכות על כמה שקשה לי בחיים, ואז הוא שואל "and how dose it makes you feel" כי לא נראה לי שזה יעזור לי. כל תגובה, עצה, הערה, הארה תתקבל בברכה. תודה!
קודם כל אנא סלחו לי על היותי סקפטי מטבעי. אני מודע על בעיה פסיכולוגית שקיימת אצלי. מעולם לא לקחתי יעוץ פסיכולוגי כלשהו ואני בכלל לא מתמצא בתחום הפסיכולוגיה, הבעיה היא שבעקבות ילדות לא נעימה במיוחד יצרתי לעצמי אמונה מאוד מאוד עמוקה של "אף אחד(בעיקר אחת)בחיים לא יאהב אותי" ו-"אני לא שייך לעולם הזה" מה שגרם לילדות מאוד דיכאונית בשבילי. אבל מהיותי בחור מאוד שאפתן באיזשהו שלב בנערותי תמיד(גם כיום) שאפתי להשתפר להצליח ולהוכיח לעצמי אחרת, ולרגע לא עברה בי המחשבה לוותר. אפשר לומר שעם השנים נהייתי הפסיכולוג של עצמי, תמיד ניתחתי כל דבר בחיים שלי, והגעתי למסקנות. ואכן השתפרתי לחלוטין בזכות עצמי, אך עדיין אני מרגיש שלא הוכחתי לעצמי אחרת. תמיד הרגשתי שבשביל לאהוב את עצמי ב100% אני צריך להוכיח לעצמי שמישהי צריכה לאהוב אותי בזוגיות אמיתית, הבעיה היא, שלפי הנקודת מבט שלי זוגיות היא אמיתית, רק אם בני הזוג מסתכלים אחד על השני בגובה העניים, וכל מי שאהבתי, אהבתי בגלל שהן אהבו את עצמן והרגשתי שאני לא ראוי להן, ובגלל זה לא היתה לי בחיים זוגיות. יצרתי לעצמי loop חסר מוצא... אני לא כל הזמן בדיכאון אבל נדירים הימים שבהם אני מרגיש "חי" אני כל הזמן עסוק בבעיה שלי כך שאני מתקשה בלהצליח גם בתחומים שונים כמו לימודים. השאלה שלי היא כזו, האם לפסיכולוגיה יש פתרון לבעיה? האם צריך טיפול פסיכולוגי שכלול בכמה פגישות? (בעיה כספית) או שיש טיפול מזורז לבעלי קליטה מהירה? ובכלל מה עושים בטיפול פסיכולוגי? (סליחה על הבורות) זה לא כמו בטלוויזה שיושבים בספה אני מתחיל לבכות על כמה שקשה לי בחיים, ואז הוא שואל "and how dose it makes you feel" כי לא נראה לי שזה יעזור לי. כל תגובה, עצה, הערה, הארה תתקבל בברכה. תודה!
מדובר בטיפול מעמיק ומאוד תלוי אופי המטופל, המטפל והכימיה בניהם. לי זה נראה ממה שאתה מתאר שיש לך המון ביקורת עצמית ויכולות התבוננות עצמית כך שגם אם אופי של טיפול פסיכולוגי הוא ארוך (לפי הסטיגמה)- יכול להיות שעליך הוא ישפיע יותר מהר אז בעצם..זה לא כזה משנה.. בכל אופן, אני לא חושבת שיש איזה טיפול קסם. גם אם יש הוא לא לטווח הארוך- זוהי דעתי. אולי כדאי לך לנסות ללכת לקבוע פגישות עם המתחמים בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה בה אתה לומד- הבנתי שזה אפשרי 