הי, חדשה אני באלמנות. רק תשעה חודשים מאז שחרב עלי עולמי . אוספת אני את עצמי וקמה. כל בוקר מחדש, כל לילה ואורכו. חברה דחפה אותי לפורום. הנה אני. אנסה לעזור ולהיעזר.
מאד קשה לי לכתוב לך ברוכה הבאה, אבל בנסיבות הקימות הגעת למקום שבו יבנו אותך ואת שאת עוברת ..כאן תוכלי לשתף להיתמך ,פה לא ישפטו אותך ויבינו את שאת עוברת .. אני טלי ותיקה בסטטוס 5 וחצי שנים ...אמא לילדים בוגרים וסבתא. ואני כאן עבורך , אכן עולמך התהפך עלייך אבל ממרום הוותק שלי יכולה לומר לך ,יש חיים לאחר התאלמנות ,ולאט לאט תלמדי לחיות חיים טובים לצד הכאב . את יכולה לפנות אלי במסרים טלי
הי טלי אני אכן בחושך. לעיתים יוצאת לאור. אחרי שלושים שנות איתו. אהבה ענקית, חיבור מיוחד. בעל צמוד וזוגיות חזקה. חברים מסביב מחבקים בלי הפסקה. בנות מקסימות. ובכל זאת. הוא איננו. אני עסוקה כל הזמן בלהוכיח ולהראות לסביבה שאני בסדר, במקום להיות בסדר ולעשות לביתי. קרי, לעצמי. אני לא כל כך מתמצאת בפורום. בינתיים עונה לך כאן. אנסה במסרים. שמי רוחל'ה.
הגעת לפורום המתאים לך פה יעזרו לך לקום לעשות למען עצמך כי כולם היו'נמצאים במצב שלך , לעיתים זה תלוי בותק במצב הזה פה יבינו ויתמכו בך בלי לשאול למה ואיך
משתתף בצערך. כל הכבוד שהצטרפת, מאחל לך שתמצאי כאן עוד פינה חמה, או אולי אפילו, חמה במיוחד, משותפים (=מאיתנו השותפים) במידה זו או אחרת לחיים האחרים - ממה שתכננו, ממה שייחלנו לעצמנו ולזולתנו. כל הכבוד לך על ההתמודדות. חגי
תודה חגי. נראה לי שאני אמצא פה פינה חמה. התקבלתי בחיבוקים. חיבוקים שרק חברי הפורום הזה יכולים להבין כוחם. אני מפנה אותך ואת כל חברי הפורום לבלוג שלי בתפוז שנקרא געגועים. הבלוג מספר את סיפור מחלתו של בעלי צעד אחר צעד עד למותו. שבוע טוב. רוחל'ה זהו שמי.