en li shem 7
New member
שלום לכולם
זאת הפעם השניה שאני כותבת פה, כשאני קצת מהורהרת, או לא טוב לי ואני צריכה לשתף מישהו
בסך הכל המצבי רוח שלי די בסדר, אם כי לפעמים אני מרגישה שאני בירידה.. ואני מתחילה לחשוב על החיים שלי ועל כל מיני דברים אני כל הזמן חושבת לאן החיים שלי מובילים, ומה אני רוצה לעשות... ואני לא רוצה שהם יילכו במסלול הרגיל הזה של כולם: צבא, או שירות לאומי (כמוני), למצוא מישהו, להתחתן, לעבוד כל החיים, להביא ילדים ולמות... אני עכשיו בשירות לאומי, וכל החברות שלי במקומות אחרים.. אני מרגישה שאין לי באמת מישהו שמבין אותי ויודע מה אני מרגישה... החברה הכי טובה שלי התגייסה, היה לה חבר עד לא מזמן והם נפרדו לפני יום. בזמן שהם היו חברים כל מה שהיא דיברה עליו היה הוא והיא, וכמה היא מאושרת, או כמה קשה לה... ואני לגמרי מבינה את זה שהוא כל הזמן בראש שלה וחשוב לה.. אבל ראבק, תדברי איתי גם על דברים אחרים. במשך כל השבוע לא היינו מדברות, והיינו נפגשות מדי פעם בשבתות כולן ביחד אבל פשוט כל הזמן היינו מדברות על קניונים, ובגדים וכל מיני שטיקים משעממים וחומריים שפשוט כבר לא מעניינים אותי. עכשיו כשהיא נפרדה מחבר שלה, אז היא מתקשרת אלי ובוכה לי בטלפון, בסדר, אני מעודדת אותה והיא חשובה לי אבל היא מצפה ממני לעצות שפשוט אין לי מה לתת לה, אני באמת לא יודעת מה להגיד, או איך לעודד בצורה הנכונה - ובכלל, אני מרגישה שאני די עסוקה בעצמי, כמו עכשיו, ואני זאת שצריכה קצת חיזוק.. ויש לי חברה שעושה איתי ביחד שירות, והיא מדהימה ואנחנו פשוט מבינות אחת את השנייה מאוד. אבל גם היא עסוקה עכשיו קצת בשלה, כי היא חושבת לעזוב, וגם כי יש לה חבר. מה, ככה זה החיים? אני צריכה חבר וזהו? בשביל שיהיה לי עם מי לדבר איתו? כל אחת מוצאת את המישהו שלה וזהו? ועד שמישהו מתחיל איתי באוטובוס, ומבקש את השם שלי בפייסבוק אז הוא לא שולח לי אישור... דיברתי עם אמא שלי והיא אומרת שעכשיו אני מחפשת את עצמי ושאני צריכה לחשוב חיובי. אולי היא צודקת, אבל אני מרגישה שזאת עצה לא פרקטית.. אוח, אני מקווה שהבנת את הכוונה שלי...
זאת הפעם השניה שאני כותבת פה, כשאני קצת מהורהרת, או לא טוב לי ואני צריכה לשתף מישהו
