שלום לכולם

[ErAn1004]

שלום לכולם

רציתי לשתף ולשמוע את דעתכם על מנת לעזור לי להתקדם קצת בחיים. אני בן 28 אחרי תואר, עבודה מכובדת אבל מרגיש כבר קרוב ל-3 שנים רע עם החיים שלי. זה מתבטא בדיכאון קשה מאוד, בחוסר רצון לצאת ולהיות בסביבת אנשים ובהתעסקות לא מעטה במחשבות על המוות. אני קצת אפרט- אני מחשיב את עצמי בנאדם עם יכולות חברתיות גבוהות, מרוצה מהמראה שלי אבל מרגיש שחי בהצגה גדולה. אני חש שכל הזמן אני עסוק בלא להפתח בפני אנשים כדי שלא ישפטו אותי ובגלל זה לא נותן לעצמי להיות מי שאני. ביום יום אני אומר מה שאני חושב צוחק ויש רגעים שזה ממש אמיתי וטוב לי, אבל אין לי אף פעם רגע של נחת, אין משהו שאני אומר לעצמי-זה האושר אלא תמיד מרגיש את החוסר סיפוק. אני כועס על עצמי שאני לא יוצא, לא מבלה כמו בנאדם נורמלי בגילי אבל מצד שאני אין לי את כוח הרצון לצאת יותר מידי ועם כל אחד והנורא זה שאני טורח להגיד את זה לאנשים- אני מספר בעבודה שאני אוהב את החברים שם אבל יודע להפריד בינם לבין החיים שלי ושאני לא מעוניין לשתף אותם במה שעובר עליי ביום יום מתוך חשיבה שבבוא העת שארצה להתקדם אני רוצה שמה שיקושר לשמי זו מקצועיות בלבד. אני יודע שאין קשר בין הדברים אבל קשה לי להיפתח, קשה לי לדבר עם כל אחד.אני נהנה לדבר עם אנשים אבל עד שמגיעים לדברים שנוגעים אלי. לא טוב לי בחיים, אני לא רואה משמעות לדברים שאני עושה, לא נהנה משום דבר ויכול להגיד בפה מלא-רע לי. תודה שנתתם לי לשתף

 

[גרא.]

ErAn1004,במצבי דכאון,במיוחד אם הוא קשה מאד,

חייבים לטפל,כיוון שכפי שאתה מתאר,הדכאון הזה,משפיע על כל התנהלות חייך,בעקר מבחינה חברתית,אבל כנראה יש לכך השפעה במקום עבודתך כפי שכתבת.בדכאון אפשר לטפל טיפול תרופתי,ו/או טיפול פסיכולוגי .לעיתים הטיפול הוא משולב,כדאי שתחשוב על פגישה עם פסיכיאטר,אפשרי בקופת החולים שלך.הוא יעריך את מה שעובר עליך,ומה נחוץ בכדי לעזור לך להתמודד.במצב כזה,חבל שתמשיך לסבול,כשאתה יכול לדכא את הדכאון הזה.