שלום לכולם...

moon light23

New member
שלום לכולם...

קשה לי לבטא במילים את הקושי שלי ובכל זאת אני אתחיל מאיפה שהוא... תמיד הייתי הבחורה המנתחת, חושבת, חופר לעומקת, נוטה לפסימיות ולפרשנויות שליליות על העולם, חסרת ביטחון ומרצה את כולם, רוצה עולם מושלם ומתאכזבת כל כך כשמגלה שיש מהמורות בדרך.. כל דבר נראה לי אסון ולמרות שיש לי משפחה אוהבת, קורת גג, אוכל, בריאות, חברים, לימודים עבודה ואפילו זוגיות--- הכל לפעמים נראה כל כך שחור.... לאורך השנים תמיד ברחתי מקשיים. עבודות, מגורים ובעיקר מערכות יחסים זוגיות. הגעתי למסקנות שהיו נראות לי נכונות והייתי הולכת. היום נראה לי שהרוב היו תירוצים, שמשהו בי מעכב אותי והפרידות לא היו בגלל הצד השני אלא בגללי, דפוסי ההרס העצמי שלי, הנטייה להתאכזב כל כך כשהקשר/מקום עבודה/ מגורים לא מושלם ולא מרגש אותי ומביא אותי למקום של תחושת היי ופשוט בורחת.. כמות המחשבות שעוברת לי בראש ביום היא בלתי ניתנת להסבר. וכן, רובן שליליות, אני לא מרוצה להעולם מהמצב מהקשיים ומעצמי. מתוסכלת. עצובה. בוכה. די כבר אני בת 23 עבר גיל ההתבגרות, אני לומדת מקצוע, אני רוצה לגדל ילדים עוד כמה שנים לא רחוקות, איך אצליח לעשות זאת בלי טיפת חוסן נפשי?? ולמה כלום לא עוזר לי?? הייתי שנתיים אצל פסיכולוג ולא מזמן סיימתי אימון אישי- קואוצ'ינג, למרות שהאימון התרכז בהפרעת אכילה שסבלתי ממנה.. אז כן, הוא הצליח להוריד את הפרעת האכילה, אני כבר לא אובססיבית במחשבות על אוכל ומשקל... האובססיות פשוט נותבו למקום אחר. חשיבה אובססיבית על טיב הזוגיות. אז היה לי חבר, ושיגעתי לו תמוח, נפרדנו וחזרנו פעמיים, עכשיו חזרנו שוב אבל הוא לא סומך על אף מילה שלי ולטענתו איבד את הביטחון בי! הוא אוהב אותי מאוד מאוד ומקווה מאוד שאוכל להתחזק נפשית, אבל כמו שהדברים נראים עכשיו אני לא מספיק חזקה ויציבה כדי לנהל מערכת יחסים חזקה ויציבה... ואנחנו לא סתם מתבחבשים פה, זו מערכת יחסים רצינית שאם היא תצליח היא בטוח תוביל לחתונה והקמת משפחה. אני הכי רוצה שזה יקרה, ספציפית איתו, נמאס לי לברוח. אני כבר שנים רוצה להשתנות ולא מצליחה, ועכשיו גם עתיד הזוגיות הזו תלוי בזה שמשהו ישתנה בי לטובה אני לא רוצה לאבד את הזוגיות הזו הספציפית ומה גם שגם אם אאבד אותה ולא אעשה שיוני.. הדפוסים שלי ידפקו כל קשר שאכנס אליו!! אני יודעת שאני הכי רוצה את השינוי, בשבילי וגם בשביל עתידי איתו. גם הוא רוצה עתיד איתי אבל הוא אומר שבגלל כל הפרידות והחזרות עורער בטחונו והוא גם חייב לראות בעיניים שלו שהדברים ייראו אחרת. טוב חפרתי!! מה עושים???????
 
למה את מחמירה כל-כך עם עצמך?

אני מרגיש מהדברים שלך, שאת שופטת את עצמך בחומרה רבה מאוד. אין בזה צורך. ממש חבל, את נשמעת בחורה כל-כך רצינית ואחראית וגם מאוד מאוד צעירה... אה, נכון, אבל שאלת מה עושים? פשוט מאוד. מפסיקים עם זה, עם השיפוט העצמי הנוראי הזה... תאמרי, לעצמך, אני יפה, אני מוצלחת, אני אחראית, אני אצליח להגיע למערכת זוגית, אם לא עכשיו- אז עוד עשרים שנה. (ראבאק, את בת 23...היום נשים מביאות ילדים גם בגיל 50, ומי יודע מה יהיה עוד עשרים שנה מבחינת התפתחות המדע) פשוט להגיד, קשה ליישם....
 

moon light23

New member
תודה רבה על התגובה...

אני בכללי אדם ששופט את עצמו יתר על המידה ועכשיו בעיקר קשה לי שלא לשפוט את עצמי ולהרגיש אשמה כי החבר שלי כל כך פגוע וכל כך שיגעתי אותו ערערתי את האמון בינינו יותר מידי.. וזה נראה לי לגיטימי מצידו שהוא מצפה ליותר יציבות מהבחורה שהוא כל כך יציב וסגור לגביה וגם אני במקומו הייתי דורשת מהצד שעזב אותך ובלבל אותך שיוכיח שהוא השתנה והוא יציב עכשיו.. אני מאוד רוצה להיות איתו, אני מאוד רוצה שיעריך אותי מחדש. אבל יותר מזה אני רוצה להעריך את עצמי מחדש.
 
אני לא מבין למה הוא עושה איתך חשבונות

אם הוא באמת אוהב אותך ורוצה אותך, אז הוא צריך לסלוח על העבר ולצעוד ביחד איתך אל העתיד. מה שהיה- היה... את צריכה להוכיח לו משהו? מה זה הסיפור הזה? זוג נמצא ביחד כדי לעשות את החיים טובים וקלים יותר ולא להקשות אחד על השני.
 

טריפל ח

New member
הי

אמת זוגיות צריכה להפרות אחד את השניה,אהבה זו נתינה לשם הנתינה,הקבלה היא צ'ופר חשוב לשווי משקל בזוגיות. לפעמים האדם השני במערכת היחסים,לא יודע איך להגיב,אם הוסבר לו ועדיין אין תמיכה מצדו,אז יש מקום לחשוב על טיב הזוגיות בייחוד בשלב שאין עוד ילדים. הפרטנר צריך לתמוך באדם בו הוא אוהב,ואם שחנוי מפחד אותו גם לאחר שהוסבר לו,ןהוא אולי מפחד לאבד שליטה,צריך לעשות חושבים. הכי חשוב קודם להיות שלם עם עצמך,לחיות נכון לפי צו ליבך אחר כך לנסות להתאים למערכת זוגית. התחשבנויות בעת משבר זה או אי הבהנה של המצב או אינפנטיליות או צורך לשלוט,אני לא דנה איש כי איני מכירה את כל הנסיבות.
 

moon light23

New member
תגובה

אין ספ4ק שיש אמת ברורה בדבריך, אבל אולי לא הבהרתי את עצמי כמו ש/צריך... השינוי הזה שאני כל כך רוצה לעשות הוא באמת קודם כל בשבילי. לי קשה להיות בחורה רגישה בהגזמה, שנוטה להישבר בקלות מכל סיטואציה שהיא קצת קשה שנוטה לברוח כשקשה לה ולא להתמודד, שלא מסוגלת לא לבכות כמו ילדה קטנה בכלמיני מצבים שצריך להפגין בהם בגרות.. כמו מקומות עבודה וכאלה.. שהמחשבות של עצמה גורמות לה לכאלה תסבוכות בראש ומצבי רוח דכאוניים והרשימה עוד ארוכה... ואני מניסיון של קשרים קודמים יודעת הדפוסים האלה שמים לי רגליים. הורסים לי קשרים. הורסים לי את המצב רוח, בלשון המעטה... זה שהחבר שלי מבין את כל זה דווקא משמח אותי. יש לציין שלאורך הקשר, לפניי שהוא הרגיש על בשרו את הכאב של הפרידה שהיא תוצאת של הדפוסים הנל הוא לא הפסיק לתמוך ולעזור לי בכל מיני דרכים...... וגם עכשיו הוא רוצה לתמוך. גם הוא רוצה את זה בשבילי אבל זה בעיני לגיטימי אחרי ששיגעתי אותו ומאוגד הכאבתי לו וערערתי את הביטחון שלו בנו, שהוא רוצה לדעת שאני חותרת לשיפור. כי הוא לא רוצה להיפגע ממני ככה שוב. בטח ובטח שלא נתחתן ונתגרש אחר כך......... במקומו הייתי מרגישה אותו דבר.
 

טריפל ח

New member
הי

חברה יקרה,אני בת 30,גם חופרת בורות עד לליבה של הגדור לפעמים רק בשביל להכוות,גם טופלתי על ידי "טיפול מיקצועי" שם בעיקר רק דיברתי על בעיותיי ולא על איך להתגבר עליהם,יש לי משפחה,בעל וילדה מושלמת,בית חם ואוהב,עדיין לפעמים בשל דיכאון או צורת חשיבה שסיגלתי לי עם השנים הכל נראה זניח,בעלי כל כך מוקיר את התכונות הטובות שלי ולמזלי הוא גם די כמוני כי אחר מזמן היה רץ למרחקים,. תמיד בורחת מאחראיות,ממשמעת,אני מרגישה בת 80 נפשית,. לאחורנה ני בקואצ,ינג מיקצועי,בהודעה פרטית אתן לך את השם אם תרצי,אשה שפתחה לי צוהר לעולם בלי להכניס לי מחשבות לראש,אלא גרמה לי לחשוב אחרת. אני עובדת על דפוסי חשיבה שלא דימיינתי שאוכל לשנות,אובססיות הופכות לעבר נשכח,אני מתחזקת,השינוי בא ממני על ידי הכוונה ממנה. הפרעות אכילה ,רק המעט בבעיותיי,ומסתבר שאם נותנים למוח לחשוב,אבל בכיוון וויסות אחר הוא מועיל,והאנליטיות הופכת לייתרון. זה ישמע לך הזוי ,גם אני לא האמנתי שאהיה בעמדה לומר למישהי שיש כוח בחשיבה. הבחור שאוהב אותך,אם הוא הנכון,הוא יבין כי את צריכה לעבור תהליך עם עצמך,את בעמדה טובה,את לומדת מתפתחת רק בפנים את כמו אוגר על גלגל שלא נגמר. הרצון להשתנות?אולי לא להשתנות אלא לתעל את כל הכוח שלך למקום חיובי. אני איבדתי זוגיות ואני מודה על כך,רק הגבר הנכון יידע להעריך מה יש לו,אז תשתני למען עצמך ,לא מחשש לזוגיות. אם תרצי לדבר איתי,צרי קשר,בהצלחה,ממישהי שמתחילה להשתנות או לייתר דיוק להתחזק.
 
ברוכה הבאה, moon light23 יקרה

את מעידה על עצמך כי את מנוהלת על-ידי "דפוסי הרס עצמי"- דפוסי חשיבה ודפוסי התנהגות. הללו מחבלים ביכולת ההנאה ומציאת הסיפוק מתחומים שונים בחייך, ואף מסכנים את עתיד מערכת היחסים עם בן-זוגך (ולהערכתך, אף עם בני-זוג אחרים) האוהב אותך, ואתו את מעוניינת בעתיד משותף. ראשית, מברכת אותך על עצם המודעות למצבך ועל עצם הרצון לשינוי. אני מתרשמת כי מוטב שתעבדי, עם איש מקצוע, על שינוי דפוסי החשיבה שלך, באמצעות הגמשת והרחבת פרספקטיבת ההתבוננות שלך על המציאות. לטעמי, העובדה שאת טיפוס חושב, מתעמק ואנאליטי ("חופר", כהגדרתך) דווקא עשויה לשמש לטובתך, בעבודה הקוגניטיבית. תגלי שניתן "לחפור" ולהעמיק בכיוונים נוספים לזה הצר, השלילי והפסימי שלכיוונו התרגלת "לחפור". כושר החשיבה שלך יסייע לך למצוא פרשנויות נוספות לעולם- ולאו דווקא שליליות...
הרחבת ההתבוננות על המציאות, תהיה כרוכה בהעצמת הביטחון והערך העצמי שלך, מה שיביא לכך שתלמדי לתת לגיטימציה גם לרצונות שלך, לתת מקום וכובד משקל גם לעצמך בעולמך- לרַצות גם את עצמך ולא רק אחרים. הזכרת את המהמורות שבדרך- כאלה קיימות גם בדרך סלולה... כאשר אנו מפנימים את העובדה שמהמורה היא רק מהמורה- משהו זמני שעם מעט מאמץ ניתן לעבור אותו כאשר אנו רוכשים את היכולת להאמין בעצמנו ובכוחנו להוסיף ולהתקדם בדרך, על-אף המהמורות הללו (הרי גם כשאנו מועדים לרגע בדרך-אנו מסוגלים לקום ולהמשיך ללכת, הלא כן?) כאשר אנו מצליחים לראות בעיני רוחנו את ההצלחה שלנו או אז אנו מסוגלים לפסוע בבטחה, ובראש זקוף, בדרך שיש בה גם מהמורות, אך גם הנאה, סיפוק, ביטחון בעצמנו וביכולתנו ויכולת להנות מיחסים חברתיים וזוגיים בריאים וטובים. שיהיה לך יום מקסים!
גילת
 

moon light23

New member
תודה רבה על תגובתך

אני כן מרגישה גאווה על כך שאני מודעת ובעל שאיפות לשפר את חיי הצעד הראשון הוא להכיר בקיום העניין שדורש טיפול... אני לא יכולה להרשות לעצמי טיפול כרגע לצערי....... אני עדיין מנסה להתמודד עם זה לבד או בעזרת ספרים
 

lili 87

New member
אל תברחי, תתמודדי

באותם מקומות שקשה לך להישאר בהם, עבודה שאת בורחת וכו' הכריחי את עצמיך להישאר ולהתמודד למרות שאין כבר תחושת היי. נשמע שאותן תחושות היי מנהלות את חייך, וזה הדפוס ההרסני שלך באמת. גם הפרעות אכילה קשורות לזה, השליטה בגופך, תחושת ההיי , ה"אושר" המעוות הזה כשלא אוכלים או כשמקיאים, למרות שיודעים שבבסיס זה לא טוב אל תתמכרי לאותם ריגושים קטנים ואל תברחי , אל תברחי ! לא מעבודה לא ממקום מגורים והקשה ביותר בטח שלא מקשרים, לא מכאלו שמצריכים ממך הסתכלות פנימה ותישארי בקשר למרות שהריגוש וההיי הראשוני נעלם לו, את עלולה לגלות שיש דברים שיחליפו את תחושת ההיי. אבל את צריכה להישאר, חייבת צריכה להתמודד, למרות שזה קשה וזה תהליך וזמן אבל זה ישתלם לך
 
למעלה