עזרא קלינטון
New member
שלום לכולם
שלום רב, לאחרונה מאסתי בפלייליסט הישן והמוכר שלי והתחלתי במסע לכיוון אופקים מוסיקליים חדשים, מהר מאוד גיליתי את: סימפל פלאן התחברתי תוך שנייה, הקצב והמלודיה, והדובדבן שבקצפת- הטכסטים פשוט עשו לי את זה מהרגע הראשון פייר בובייה מצליח לרגש ולגעת בכנות אמיתית ואותנטית שנדיר מאוד לראות בנוף המוסיקלי של היום: מיוז, ארקטיק מאנקיז וכל החרא הזה אלבומם הראשון, הבושרי של ההרכב, No Pads, No Helmets...Just Balls, שעורר מחלוקת לא קטנה בארה"ב עקב תוכנו הנועז, אך בסוף המאבק הסכימו חברות התקליטים להכנע בפני SP. עם שחרורו של האלבום הראשון הציבו "סימפל פלאן" סטנדרטים חדשים של איכות, תוך כיבוש מצעדי הפזמונים המובילים בעולם. בסינגל הראשון מהאלבום I'm Just A Kid הצליחו סימפל פלאן להגיע למתבגרים ברחבי העולם שהצליחו להזהות למילים הפשוטות "בלי בולשיט", כפי שהטיב לתאר זאת בסיסט הלהקה, דייוויד דיסרוסיירס. מילים שנוגעות לבעיות היום-יום שקורות לכל אחד, מבט מפוכח על החיים של כולנו בתור רקמה אנושית אחידה. בעיניי סימפל פלאן נחשבים כמי שמתחו את גבולות המוזיקה הפופולרית מעבר לנושאים המוכרים של "הוא והיא" אל תחומי הפוליטיקה, הפילוסופיה ואותו הומור אבסורדי של זרם התודעה שכה קשה להגדירו. הליריקה בשיריהם מאופיינת בכפלי משמעויות ומשחקי מילים שלא היו נפוצים עד אז, לכן יש שהחשיבו אותם לא רק כמוזיקאים דגולים אלא אף כמשוררים!. SP חידשו בשיריהם את המסגרות המוכרות של המוזיקה האמריקאית ושאבו ממקורות הפולק, הקאנטרי, הבלוז, הרוק ואף הג'אז, הסווינג ומוזיקת ברודוויי. בניגוד לשמם- יצירתם אינה פשוטה כלל וכלל, יש שישווה אף לשופן וחבריו לתקופה. השנים הבאות התאפיינו במשברים אישיים שבאו לביטוי בשחרור הבא של הלהקה:Still Not Getting Any... אלבום זה משלב בו נגיעות פולק, יש שיאמרו אף בלדות דילניות. מצאתי אותו כמעין אלבום חניכה והתבגרות, מעבר מאלבום רועש יותר וצעקני, במקום לצעוק "היי, אני כאן!" עברו סימפל פלאן התפתחות אישית ונברו יותר בקרביים של עצמם ובניסיון להבין את יצריהם והפינות האפלות ביותר באישיותיהם,ושל המין האנושי כולו. איזו שליחות! כפי שמתואר בסינגל מהאלבום Welcome to my life , שאולי השיר האהוב ביותר עליי מכל הדיסקוגרפיה של ההרכב. האלבום השלישי הוא מעין אופרת רוק, לקח לי הרבה מאוד זמן להתחבר, ממש אגוז קשה לפיצוח, אך מרגע שפוצח הוא ללא ספק האלבום המועדף עליי. בSimple Plan, אלבומם השלישי, הלהקה מצליחה באופן, אולי אף קסום, להעביר תחושות שכולנו מכירים; תחושת אי שייכות, ביישנות, אי הצלחה וטעם מר מהחיים, מוזיקה שניתן להתפרק עליה ברגעי חולשה, מוזיקה ששם בשבילך. באלבומם השלישי הצליחו סימפל פלאן, בעיניי, לעשות רק מה שהגדולים באמת מצליחים לעשות- מוזיקה לנשמה. זאת, למרות היותם הצלחת מיינסטרים מסחררת ואלילי הנוער הבלתי מעורערים. סימפל פלאן לא שכחו מאיפה באו, כלל וכלל לא. וואי איזה חפירעעעעעעעעעעעע ===========]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]] לסיכום, בעיניי סימפל פלאן הם סוג של אניגמה- שילוב של רוק אקוסטי נוגה בשילוב עם כאסח גיטרות קצבי ומחשמל. מה עוד עתידים נערי הפלא הללו להניב לנו? -ימים יגידו, אבל מה שבטוח-כולנו נהיה שם בכדי לחוות זאת. דרך אגב,פייר בובייה זה לא שם קצת גיי?
שלום רב, לאחרונה מאסתי בפלייליסט הישן והמוכר שלי והתחלתי במסע לכיוון אופקים מוסיקליים חדשים, מהר מאוד גיליתי את: סימפל פלאן התחברתי תוך שנייה, הקצב והמלודיה, והדובדבן שבקצפת- הטכסטים פשוט עשו לי את זה מהרגע הראשון פייר בובייה מצליח לרגש ולגעת בכנות אמיתית ואותנטית שנדיר מאוד לראות בנוף המוסיקלי של היום: מיוז, ארקטיק מאנקיז וכל החרא הזה אלבומם הראשון, הבושרי של ההרכב, No Pads, No Helmets...Just Balls, שעורר מחלוקת לא קטנה בארה"ב עקב תוכנו הנועז, אך בסוף המאבק הסכימו חברות התקליטים להכנע בפני SP. עם שחרורו של האלבום הראשון הציבו "סימפל פלאן" סטנדרטים חדשים של איכות, תוך כיבוש מצעדי הפזמונים המובילים בעולם. בסינגל הראשון מהאלבום I'm Just A Kid הצליחו סימפל פלאן להגיע למתבגרים ברחבי העולם שהצליחו להזהות למילים הפשוטות "בלי בולשיט", כפי שהטיב לתאר זאת בסיסט הלהקה, דייוויד דיסרוסיירס. מילים שנוגעות לבעיות היום-יום שקורות לכל אחד, מבט מפוכח על החיים של כולנו בתור רקמה אנושית אחידה. בעיניי סימפל פלאן נחשבים כמי שמתחו את גבולות המוזיקה הפופולרית מעבר לנושאים המוכרים של "הוא והיא" אל תחומי הפוליטיקה, הפילוסופיה ואותו הומור אבסורדי של זרם התודעה שכה קשה להגדירו. הליריקה בשיריהם מאופיינת בכפלי משמעויות ומשחקי מילים שלא היו נפוצים עד אז, לכן יש שהחשיבו אותם לא רק כמוזיקאים דגולים אלא אף כמשוררים!. SP חידשו בשיריהם את המסגרות המוכרות של המוזיקה האמריקאית ושאבו ממקורות הפולק, הקאנטרי, הבלוז, הרוק ואף הג'אז, הסווינג ומוזיקת ברודוויי. בניגוד לשמם- יצירתם אינה פשוטה כלל וכלל, יש שישווה אף לשופן וחבריו לתקופה. השנים הבאות התאפיינו במשברים אישיים שבאו לביטוי בשחרור הבא של הלהקה:Still Not Getting Any... אלבום זה משלב בו נגיעות פולק, יש שיאמרו אף בלדות דילניות. מצאתי אותו כמעין אלבום חניכה והתבגרות, מעבר מאלבום רועש יותר וצעקני, במקום לצעוק "היי, אני כאן!" עברו סימפל פלאן התפתחות אישית ונברו יותר בקרביים של עצמם ובניסיון להבין את יצריהם והפינות האפלות ביותר באישיותיהם,ושל המין האנושי כולו. איזו שליחות! כפי שמתואר בסינגל מהאלבום Welcome to my life , שאולי השיר האהוב ביותר עליי מכל הדיסקוגרפיה של ההרכב. האלבום השלישי הוא מעין אופרת רוק, לקח לי הרבה מאוד זמן להתחבר, ממש אגוז קשה לפיצוח, אך מרגע שפוצח הוא ללא ספק האלבום המועדף עליי. בSimple Plan, אלבומם השלישי, הלהקה מצליחה באופן, אולי אף קסום, להעביר תחושות שכולנו מכירים; תחושת אי שייכות, ביישנות, אי הצלחה וטעם מר מהחיים, מוזיקה שניתן להתפרק עליה ברגעי חולשה, מוזיקה ששם בשבילך. באלבומם השלישי הצליחו סימפל פלאן, בעיניי, לעשות רק מה שהגדולים באמת מצליחים לעשות- מוזיקה לנשמה. זאת, למרות היותם הצלחת מיינסטרים מסחררת ואלילי הנוער הבלתי מעורערים. סימפל פלאן לא שכחו מאיפה באו, כלל וכלל לא. וואי איזה חפירעעעעעעעעעעעע ===========]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]]] לסיכום, בעיניי סימפל פלאן הם סוג של אניגמה- שילוב של רוק אקוסטי נוגה בשילוב עם כאסח גיטרות קצבי ומחשמל. מה עוד עתידים נערי הפלא הללו להניב לנו? -ימים יגידו, אבל מה שבטוח-כולנו נהיה שם בכדי לחוות זאת. דרך אגב,פייר בובייה זה לא שם קצת גיי?
