שלום לכולם
אני מניחה שחלק מהמנהלים זוכרים אותי,ואולי גם לא.. בכל אופן רציתי קצת לפרוק ונראה לי שזה הפורום המתאים כיון שפעם הייתי שותפה פה...וסביר להניח שיהיו פה תגובות מעודדות ותומכות ראיתי עכשיו את הפרק הראשון בסדרה והחלטתי לכתוב קצת אבחנו אותי בכתה י'ב.ממוצע בגרויות לא משהו. עשיתי פסיכומטרי ללא הקלות עם ציון גרוע ביותר. נרשמתי ללימודים,למסלול שאני מאוד רוצה וכמובן לא יכולה להתקבל,גם לא על תנאי כי הפסיכומטרי נמוך,וממוצע בגרויות מתחת ל90,אבל מאוד קרוב אליו ומשרד החינוך לא מאפשר ובלה בלה. מלא טלפונים,כל אחד אומר משהו אחר, ולאט לאט אני רואה איך החלום נגנז,איך הפחד משתלט... ואיך אני נופלת בין הכסאות,או לחילופין לא מוצאת את עצמי... אני לא בוכה בקלות,אבל אתמול הברז נפתח וזה עשה לי מצב רוח. זהו,על קצה המזלג... אני אוהבת את ההפרעה ומחבקת אותה,אבל לפעמים היא ממש הורסת. תודה על המקום.
אני מניחה שחלק מהמנהלים זוכרים אותי,ואולי גם לא.. בכל אופן רציתי קצת לפרוק ונראה לי שזה הפורום המתאים כיון שפעם הייתי שותפה פה...וסביר להניח שיהיו פה תגובות מעודדות ותומכות ראיתי עכשיו את הפרק הראשון בסדרה והחלטתי לכתוב קצת אבחנו אותי בכתה י'ב.ממוצע בגרויות לא משהו. עשיתי פסיכומטרי ללא הקלות עם ציון גרוע ביותר. נרשמתי ללימודים,למסלול שאני מאוד רוצה וכמובן לא יכולה להתקבל,גם לא על תנאי כי הפסיכומטרי נמוך,וממוצע בגרויות מתחת ל90,אבל מאוד קרוב אליו ומשרד החינוך לא מאפשר ובלה בלה. מלא טלפונים,כל אחד אומר משהו אחר, ולאט לאט אני רואה איך החלום נגנז,איך הפחד משתלט... ואיך אני נופלת בין הכסאות,או לחילופין לא מוצאת את עצמי... אני לא בוכה בקלות,אבל אתמול הברז נפתח וזה עשה לי מצב רוח. זהו,על קצה המזלג... אני אוהבת את ההפרעה ומחבקת אותה,אבל לפעמים היא ממש הורסת. תודה על המקום.