הניק של ניק
New member
שלום לכולם
אני מקווה שאני בפורום הנכון - אם לא אשמח לדעת לאיזה פורום לפנות. אני אבא לשני ילדים, 5 וחצי ו-3. לבני הגדול יש (והיו) תמיד בעיות משמעת - הוא לא איזה מופרע גדול, אחד שמשתטח על הרצפה וצורח, אבל הוא מציק לילדים ומציית להוראות שלנו רק בפעם השניה והלאה שאנחנו מורים לו. ההצקות (נגיעות קטנות, הקנטות, חזרה אחרי משפטים) בעיקר מצחיקות אותו, וכפי הנראה הוא עושה זאת כדי להצחיק ילדים אחרים. חוסר התגובה שלו להוראות שלנו (לא מקשיב, אומר "לא בא לי" ולא מבצע) יותר בולט, בוודאי ביומיום / סופי שבוע. אנחנו, כמובן, עומדים על שלנו אבל זה גוזל מאיתנו אנרגיות מיותרות. הבעיה היא שמה שלא ניסינו לא ממש קידם אותנו למציאת שורש הבעיה (או הגורם שלה) ובהתאם לפתרון מתאים: 1. פסיכולוג ילדים - טוען שהבעיה נובעת מויסות (אין לו סבלנות לטענתו) 2. עונשים - לא ממש מזיזים לו (הוא לא נהנה מהם אבל גם לא ממש לומד מהם או מסיק שבפעם הבאה שהוא יתנהג כך העונש יחזור על עצמו) 3. מחברת דיווח - הגננת רושמת (ביחד איתו) את מהלך היום, בד"כ עם דיווחים על התנהגות לא טובה. אנחנו מתקרבים לנקודה (אם לא הגענו אליה כבר) של תסכול הילד (חוץ מהתסכול שלנו) - הוא מרגיש (אני חושב) כל הזמן תחת מיקרוסקופ, וזה לא תענוג גדול, מה גם שזה יכול רק לגרות יותר את ההתנהגות הזו ("הם בודקים אותי - אני אראה להם מה זה. הרי אני לא יכול לנצח - למה לא להנות מזה ?") השאלות הן: א. מה אנחנו מפספסים ? ב. מה יכולה להיות הבעיה או הגורם לה ? ג. רעיונות מקוריים לטיפול יתקבלו בברכה (שלא לומר בחיבוק...) אני שונא להעניש, לא מאמין בזה, אבל כרגע אני לא יכול לחשוב על משהו אחר - אני כל כך עצוב, מתוסכל וכועס על הילד שאני לא מסוגל לחשוב שאחרי יום בגן הוא עוד "יעשה חיים" בבית (טלוויזיה, משחקים, מחשב, חברים) ניסינו גם חיזוקים חיוביים - "אנחנו אוהבים אותך, אתה ילד חכם ורגיש ואנחנו יודעים שאתה יכול להיות ילד טוב" - לא עזר. זה הגיע למצב שהוא אומר לי "אני יודע שאני צריך להיות ילד טוב - ואני לא יודע למה אני מתנהג ככה" - מה שנשמע לי כמו תירוץ שהוא המציא או כמו "הקולות אמרו לי לרצוח אותו...." כל עזרה תעזור. תודה ההורה המתוסכל
אני מקווה שאני בפורום הנכון - אם לא אשמח לדעת לאיזה פורום לפנות. אני אבא לשני ילדים, 5 וחצי ו-3. לבני הגדול יש (והיו) תמיד בעיות משמעת - הוא לא איזה מופרע גדול, אחד שמשתטח על הרצפה וצורח, אבל הוא מציק לילדים ומציית להוראות שלנו רק בפעם השניה והלאה שאנחנו מורים לו. ההצקות (נגיעות קטנות, הקנטות, חזרה אחרי משפטים) בעיקר מצחיקות אותו, וכפי הנראה הוא עושה זאת כדי להצחיק ילדים אחרים. חוסר התגובה שלו להוראות שלנו (לא מקשיב, אומר "לא בא לי" ולא מבצע) יותר בולט, בוודאי ביומיום / סופי שבוע. אנחנו, כמובן, עומדים על שלנו אבל זה גוזל מאיתנו אנרגיות מיותרות. הבעיה היא שמה שלא ניסינו לא ממש קידם אותנו למציאת שורש הבעיה (או הגורם שלה) ובהתאם לפתרון מתאים: 1. פסיכולוג ילדים - טוען שהבעיה נובעת מויסות (אין לו סבלנות לטענתו) 2. עונשים - לא ממש מזיזים לו (הוא לא נהנה מהם אבל גם לא ממש לומד מהם או מסיק שבפעם הבאה שהוא יתנהג כך העונש יחזור על עצמו) 3. מחברת דיווח - הגננת רושמת (ביחד איתו) את מהלך היום, בד"כ עם דיווחים על התנהגות לא טובה. אנחנו מתקרבים לנקודה (אם לא הגענו אליה כבר) של תסכול הילד (חוץ מהתסכול שלנו) - הוא מרגיש (אני חושב) כל הזמן תחת מיקרוסקופ, וזה לא תענוג גדול, מה גם שזה יכול רק לגרות יותר את ההתנהגות הזו ("הם בודקים אותי - אני אראה להם מה זה. הרי אני לא יכול לנצח - למה לא להנות מזה ?") השאלות הן: א. מה אנחנו מפספסים ? ב. מה יכולה להיות הבעיה או הגורם לה ? ג. רעיונות מקוריים לטיפול יתקבלו בברכה (שלא לומר בחיבוק...) אני שונא להעניש, לא מאמין בזה, אבל כרגע אני לא יכול לחשוב על משהו אחר - אני כל כך עצוב, מתוסכל וכועס על הילד שאני לא מסוגל לחשוב שאחרי יום בגן הוא עוד "יעשה חיים" בבית (טלוויזיה, משחקים, מחשב, חברים) ניסינו גם חיזוקים חיוביים - "אנחנו אוהבים אותך, אתה ילד חכם ורגיש ואנחנו יודעים שאתה יכול להיות ילד טוב" - לא עזר. זה הגיע למצב שהוא אומר לי "אני יודע שאני צריך להיות ילד טוב - ואני לא יודע למה אני מתנהג ככה" - מה שנשמע לי כמו תירוץ שהוא המציא או כמו "הקולות אמרו לי לרצוח אותו...." כל עזרה תעזור. תודה ההורה המתוסכל
