שלום לכולם

[אוריה19]

שלום לכולם

רציתי להתייעץ אתכם בנוגע לבעייה מסויימת. מאז ומתמיד הרגשתי שמשהו מפריע לי. ולא הבנתי אף פעם מה. אף פעם לא הייתי מרוצה. כל תקופה בחיי לוותה בהחמצה. בי"ב לא הייתי בביה"ס, אז החמצתי את הבגרות, שאותה השלמתי 7 שנים מאוחר יותר.. 'בזיעת אפיך וכספך תשלים בגרות'. בצבא, רציתי חופש, אז הורדתי את סרגל המאמץ לאפס, ובהתאם עברתי מקרבי להיות מה שנקרא 'תומך לחימה'. ובצורה זו החיים נמשכו לאורך השנים. לפני (קצת פחות מ) שנתיים הכרתי בחורה נפלאה. היא מאוד אוהבת אותי משום שהיא העבירה לי 'שטיפה' בשבוע שעבר.(כשמישהו\י מעביר,ה לך שטיפה זה משום שאותו אדם אובה אותך ואכפת לו ממך.) היא אמרה שאני אף פעם לא מרוצה. שתמיד אני אוהב לדבר על מה אין. לא יצאנו כי הייתי צריך ללמוד לפסיכומטרי, לא יצאנו כי אני הייתי צריך ללמוד למבחנים באוניברסיטה...כשיצאנו, לא הייתי שם. הייתי בלימודים. לא משנה כמה אני משקיע, אני תמיד חושב שזה לא מספיק. העניין עובד גם בכיוון ההפוך: כשאני לומד אני חושב על דברים אחרים: עליה, על דברים אחרים שאני יכול לעשות בזמן הזה ואני לא עושה כי אני לומד... בת'כלס....האבחנה נכונה. אני אף פעם לא מרוצה. כתוצאה מזה הגוף נמצא באותה התרחשות, אך הנשמה נמצאת במקום אחר, והתוצאות (בין אם זה סיבוב בקניון איתה, או לימודים, או כל דבר אחר, מאבדות הרבה מערכן. כל עשייה מלווה בתחושת החמצה, בהרגשה של 'אילו', ו'אם'. האם זה הלופ הזה שאני נמצא בו, נובע מחוסר הערכה עצמית? מתחושה הערכה וקבלה עצמית?

 

[bridges]

ממה זה נובע?

זו לא שאלה אימונית. השאלה האימונית היא מה אתה הולך לעשות עם זה? אז דבר ראשון שים לב שהיית מוכן להקשיב למה שחברה שלך אומרת. אדם שמוכן להקשיב ולקבל כזה משוב ולעשות עם זה משהו הוא אדם אמיץ מאוד, שמוכן לקחת אחריות על חייו והאמת גם צריך בטחון כדי להיות מוכן להקשיב כך. אז אני מזמין אותך לתרגיל מחשבתי שאולי ייתן לך כיוון, זה תרגיל של "נניח ש...". נניח שעשית עבודה עצמית והיום אתה מסוגל להתרכז בנושא או במקום שבו אתה נמצא, גם בגוף וגם בנפש. איזה בן אדם אתה? אילו תוצאות יש לך? רונן

 

[אוריה19]

תודה

העליתי את התרגיל על הכתב, במקום אסטרטגי...ביומן..

 

[coach miriam]

שלום אוריה

בעבר כשלא השקעת ספגת הפסד וכתבת שכך זה נמשך שנים, האם אתה עדיין ממשיך בכך ? כי אתה מציין שהחברה שלך מאשימה אותך שכמה שאתה משקיע אתה חושב שזה לא מספיק אז אני קצת מבולבלת , משקיע מדי? לא משקיע? כתבת - "אני אף פעם לא מרוצה" כשאתה בהרחשות הנשמה במקום אחר והתוצאה - מה שזה לא יהיה , מאבד מערכו ואז שאלת אם זה קשור לחוסר הערכה עצמית ומתחת להכל יושבים כמה משפטים בחתימה שלך שמדברים על הערך העצמי ביחוד של היותך אתה. אני מציעה לך תרגיל ...כתוב כל מיני משפטים לגמרי ספונטניים שכוללים את המילה "ערך" "הערכה" הרבה משפטים וחלקם על הנושאים שציינת - לימודים, צבא, יציאות לבילויים, השקעה, סיבוב בקניון עם החברה, וכל דבר אחר שעולה בראשך. אל תסתפק ב 5-6 משפטים כתוב למעלה מ 20 אל תחשוב עליהם יותר מדי , תחשוב שזה תרגיל בפסיכומטרי וצריך להספיק הרבה בזמן קצר. אחר כך שב וקרא אותם שוב, אולי תהיה לך איזו תובנה ...בא לשתף

 

[אוריה19]

הכנתי

רשימה ששווה להתבונן בה כשהרוח יוצאת מהמפרשים. תודה.

 

[dnxtep]

השוואתיות

לגבי ההערכה העצמית שאתה שואל עליה יש לי שאלה עליך... האם אתה מעריך את עצמך? האם אתה מעריך את היכולת שלך להשלים בגרות "בזיעת אפך", ללמוד לפסיכומטרי, באוניברסיטה. מה הוא אותו ערך שאיבדו התוצאות שאתה מדבר עליהן? לאיזה תוצאות אתה משווה אותן? האם ההשוואה למשהו אחר מאפשרת לך להיות מרוצה מהתוצאות או לא? אם כן אז מצויין, ואם לא אז תשאל את עצמך האם אתה משווה לדברים הנכונים? הרי רוב הסיכויים שלכל נושא שאתה עורך השוואה יש כאלו שהשיגו תוצאות שנחשבות בעיניך בעלות ערך גבוה יותר אך בטוח שיש גם כאלו שנחשבות בעינית בעלות ערך נמוך יותר. אני מזמין אותך לעשות תרגיל שאולי יראה לך את הדברים באור שונה קצת. רשום לפחות דף שלם של כל הדברים שהצלחת לעשות בחיים שלך (לימודים,תפקידים מרתקים ב צבא, חברות....). ורשום עבור כל אחד מהדברים האלו מה הייתה התחושה שלך כשהשגת אותם. אשמח אם תספר לי איך היתה ההרגשה שלך בזמן הכתיבה. בהצלחה,

 

[אוריה19]

לעמוד לא

הגעתי. גם משום שיש עוד הרבה ממקום להגיע להישגים וגם בגלל שתוך כדי הרשימה הרגשתי את הגאווה והסיפוק, וההערכה העצמית על ההגעה להישג\שבירת המחסום. תודה...

 

[dnxtep]

../images/Emo24.gifיפה לך

 

[הגר שקד]

שלום אוריה

נהנתי לקרוא את דבריך. הפתיחות והנכונות שלך להסתכל על ההפרעות בחייך הם שלב חשוב בדרך למרוצות וסיפוק. אתה כותב שחברתך אמרה שאתה אף פעם לא מרוצה. השאלה שלי היא כיצד אתה מרגיש, או מהי לגביך חווית חוסר המרוצות? אני שואלת זאת, כי השדרים אותם אתה מעביר לחברה ולסביבה מבטאים את תחושותיך על עצמך, אך גם חשוב להפריד בין השדרים החיצוניים לחוויה הפנימית. תיארת שני מצבים: במצב הראשון - ויתור מראש על התמודדות; במצב השני - עשיה מפוזרת שאינה מביאה לתוצאות מספקות. לכאורה אלה שני מצבים שונים, אך נראה שבמבחן התוצאה יש ביניהם קווים משיקים וללופ אותו תיארת. כדי לחדד את הדימיון והשוני בין המצבים, נסה להתמקד בשתי סיטואציות בודדות (אחת של ויתור ואחת של השקעה לא ממוקדת). פרק כל אחת מהסיטואציות לגורמים וכתוב כיצב הגעת להחלטה, מה הניע אותך לפעול כך או אחרת, כיצד הרגשת לפני ואחרי, מתי והאם היו שלבים בסיטואציה בהם הרגשת טוב ו/או שלם עם החלטתך ועוד. האם אתה מוצא קווי הדימיון בין שני המצבים הללו ותוצאותיהם? האם תהיה מוכן לשתף אותנו? ושאלה נוספת - האם עברת איבחון של לקויות למידה? איני מומחית בנושא, אך תחושת ההתפזרות עליה אתה כותב מאפיינת גם אנשים עם ליקויי קשב וריכוז.

 

[אוריה19]

הי הגר

קודם כל: תודה אבחנת נכון: אובחנתי בתןר לקוי למידה וקיבלתי הקלות מסויימות אך לא השכלתי ולא השתמשתי באסטרטגיות המוצעות. אני לא אגיד שחשבתי שאי יכול לבד, ורק האהבה ללמידה וישיבה על התחת תדרום לציונים טובים.שטות. לקח לסמסטר הקרוב. והרי הממצאים: בחרתי בסיטואציה בה לפני שנים ועדיין היום רציתי ללמוד הדרכת טיולים בחברה להגנת הטבע. רציתי וויתרתי. כי: א) אז לא היה לי את הביטחון לבצע דברים לבדי. גדלתי במקום בו הבטחון העצמי רוסק. לקח לנו(לילדים) שנים עד שהגענו למקום בו היינו יכולים לפתוח בחיים. ב)הביטחון צמח -הכסף נבל. ביכולת הכספית נגנזה. חסכונות לא היו לי, את הפקדון הוצאתי על השלמת בגרויות, וההורים לא עוזרים. ג)בעבר, במודה היה לעשות תואר. זה מה שהנחילו לנו. שמקצוע שהוא לא תואר ולא מכניס כסף(שניהם ביחד) הוא לא מקצוע מכובד. אז, בימים שבהם הבטחון העצמי היה בשאול תחתיות, (לא שעכשיו הבטחון בשמיים, אך בהחל עשיתי דרך ארוכה ויפה...) הפחד ממה יחשבו והרצון לרצות נסק. במבט לאחור הרגשתי חי-מת, כלוא, זקן... כמו שיש מעמסה על כתפיי... במקרה של השקעה לא ממוקדת, למשל במבחן או בעת עבודה ששקדתי עליה ללימודים, דעתי הוסחה מאוד בקלות. בזמנים של ריבים עם החברה, או כשנוצר הרצון לחבק, לבדוק משהו אפשי במחשב(להכנס לאתר מסויים ולבדוק את החדשות,למשל),ועוד ועוד... רציתי ללמוד, אך לא למדתי טוב, בגלל שידת שאני לא לומד כראוי רציתי לשבת עוד. קראתי וסיכמתי, והייתה בי גאווה טיפשית שאמרה 'אתה יכול לבד'. זכורני כי חברתי אמרה:'טוב, אם אתה לומד כ"כ הרבה אז לפחות תוציא ציון מעולה, תהיה הראשון בכתה.' בסוף יצאתי קרח מכאן ומכאן, קיבלתי ציון בינוני מינוס ולא יצאתי להנות.לא חייתי את הרגע. לא נהנתי ממה שאני עושה. לא למדתי כי אני אוהב את התחום ואת הלימודים, אלא למדתי לשם הציון,(ואני אוהב את התחום שבחרתי, ולא יצאתי להנות, להנות עם החברה.גם כשיצאתי לא נהנתי מהרגע, מעצם היציאה, מהשהות עם האשה שאני אוהב, מהסביבה.. וגם כאן, הרגשתי כלוא, חי-מת, כשכתפיי תחת מעמסה.... הלקח שלמדתי הוא להנות מהרגע, להיות בהתרחשות מסויימת, להתמסר אליה.להיות שם ב100%. ההתרחשות הבאה תחכה לי... מה יעזור לי אם אהיה מוטרד? מוטרד ודואג אפשר להיות כל הזמן. זה לא חסר.שמחה וצחוק, אלה שמישם ומועילים הרבה יותר.

 

[הגר שקד]

כלים להתמודדות

אוריה יקר, האופטימיות שעולה מסוף דבריך נפלאה. יחד עם זאת, בטווח הארוך - ובמיוחד לאור לקות הלמידה - חשוב לגבות את הכוונה והמטרה בכלים שיאפשרו לך להתמיד ולהצליח. בבית הספר מקבלים לקויי הלמידה הקלות מסוימות, אך בחיים האמיתים אין מי שיתן הקלות, ומכאן הדרך לתסכול ולחוויית כישלון קצרה. הלקח החשוב באמת (כפי שכתבת), הוא לעשות שימוש באסטרטגיות ובכלים מקצועיים שיסייעו לך להתמודד עם המכשולים איתם מתמודדים לקויי למידה, ויחזקו את בטחונך העצמי. כפי שכתבתי, איני מומחית בנושא, אבל יצא לי לאמן מספר אנשים עם לקויות קשב וריכוז, ואחד הדברים שלמדתי מהם הוא על החשיבות הגדולה של תכנון זמן. נסה להכין לעצמך תוכנית שבועית מפורטת לימים ולשעות. סמן בכל יום את השעות המוקדשות ללימודים, שעות עבודה, שעות בילוי, מנוחה ועוד. זה מרגיש קצת טכני בהתחלה, אבל זה כלי שמאוד מסייע להתמקדות בכאן ועכשיו. כשאתה יודע, למשל, שיש לך זמן מתוכנן לשיחה או בילוי עם בת זוגך, תוכל להרפות מהמחשבות עליה ולהתמקד טוב יותר בשעות אותן אתה מקדיש ללימודים. בהצלחה! ואשמח לשמוע עוד הגר

 

[אוריה19]

תודה

הגר יקרה תודה על העצות הטובות. תודה על הההקשבה. אני והזמן לא הסתדרנו עד היום...יותר נכון לומר שאני לא הסתדרתי אתו. לא ידעתי איך לנהל אותו, לא ידעתי איך לנצל אותו לטובתי, לא ידעתי מה וכמה ניתן לעשות בזמן מסויים. אני לא מתיימר לומר שאני יודע מה עושים איתו עכשיו, אבל שנינו יודעים שאני קצת יותר בוגר מממה שהייתי בשנה החולפת. בתור מאמנת אישית,האם תוכלי לומר לי, איך מתחילים בתהליך על מנת להיות מאמן אישי? אני שואל משום שאני לומד חינוך דמוקרטי. אימון אישי(קאוצ'ינג?) מתחבר לי טוב עם החינוך. גם מבחינת המטרות של שני התחומים, וגם מבחינת השלמת ההכנסה... ברור שאני צריך לעבור תהליך(אני עובר אותו ברגעים אלה וכל יום ויום...) מה בדיוק מסמיך אותך להיות מאמנת אישית? אילו תהליכים היית צריכה לעבור בדרך? אשמח לשמוע. אורי

 

[הגר שקד]

תשובות

הי אורי, אימון אישי לומדים כמו כל מקצוע אחר. בטאגליינס שבסרגל בראש הפורום תמצא מידע רב על בתי ספר, מוסדות וקורסים להכשרת מאמנים. יש כאלה לא מעט בארץ. היכנס לאתרים השונים, ותוכל לקרוא ולהתרשם. עצה קטנה ממני - התרכז בשלב הזה בלימודי החינוך. הזמן הוא משאב יקר עבורך... בהצלחה

הגר

 

[לנושנוש]

זה הרגל חשיבה.

כמעט כולם לוקים בו, אצל חלק מאנשים זה משתלט על הכל.