שלום לכולם!
אני קורא בפורום כבר כמה ימים וזו ההודעה הראשונה שאני משאיר. הסבר קצר : במשך כמה שנים אני פעיל בכל הנושא הקשור בחופש מדת. השתתפתי בהפגנה המפורסמת בירושלים בעד בית המשפט העליון, הפגנה בה מצאתי את עצמי מול מצלמות טלוויזיה של רשתות זרות מתקשה להסביר את עמדתי. (אנגלית, מצלמות... אתם יודעים). מה שהפחיד אותי יותר, הייתה העובדה שלא הכרתי את ירושלים כ"כ טוב ובשלב מסוים מצאתי את עצמי בתוך המון מפגינים חרדים. מה לא היה שם? יריקות, קללות נאצה, קראו לידידה שלי "פריצה", וכמעט והתפתחה תגרת ידיים. איכשהו הצלחנו להימלט שכל האיברים החיונים שלנו עדיין מתפקדים ומחוברים. זה החזיר אותי אחורה, לתקופה שהייתי גר בת"א. בכל יום שישי, היה מגיע רב מזוקן, ששידל אותנו לומר תפילה וחילק סוכריות. אני זוכר שמההתחלה לא רציתי לומר את התפילה ותמיד הייתי מתחמק. אני כן מצטער שלא אמרתי לו את דעתי (הייתי בן 12-13). עד היום, באזכרות, מנסים להכריח אותי לחבוש כיפה. תמיד מתפתחת מריבה ובסוף אני מוותר וחובש אותה. עם חזרת ש"ס לממשלה, מתחיל להתברר כי אין למדינה שלנו המון סיכויים במאבק לחופש מדת. לא משנה כיצד נפרוס את העוגה, אף פעם אף אחד לא יוכל לחיות את חייו בחופשיות. חבל. מה הפואנטה? סתם שחרור לחץ, אני מניח. תודה על ההקשבה.
אני קורא בפורום כבר כמה ימים וזו ההודעה הראשונה שאני משאיר. הסבר קצר : במשך כמה שנים אני פעיל בכל הנושא הקשור בחופש מדת. השתתפתי בהפגנה המפורסמת בירושלים בעד בית המשפט העליון, הפגנה בה מצאתי את עצמי מול מצלמות טלוויזיה של רשתות זרות מתקשה להסביר את עמדתי. (אנגלית, מצלמות... אתם יודעים). מה שהפחיד אותי יותר, הייתה העובדה שלא הכרתי את ירושלים כ"כ טוב ובשלב מסוים מצאתי את עצמי בתוך המון מפגינים חרדים. מה לא היה שם? יריקות, קללות נאצה, קראו לידידה שלי "פריצה", וכמעט והתפתחה תגרת ידיים. איכשהו הצלחנו להימלט שכל האיברים החיונים שלנו עדיין מתפקדים ומחוברים. זה החזיר אותי אחורה, לתקופה שהייתי גר בת"א. בכל יום שישי, היה מגיע רב מזוקן, ששידל אותנו לומר תפילה וחילק סוכריות. אני זוכר שמההתחלה לא רציתי לומר את התפילה ותמיד הייתי מתחמק. אני כן מצטער שלא אמרתי לו את דעתי (הייתי בן 12-13). עד היום, באזכרות, מנסים להכריח אותי לחבוש כיפה. תמיד מתפתחת מריבה ובסוף אני מוותר וחובש אותה. עם חזרת ש"ס לממשלה, מתחיל להתברר כי אין למדינה שלנו המון סיכויים במאבק לחופש מדת. לא משנה כיצד נפרוס את העוגה, אף פעם אף אחד לא יוכל לחיות את חייו בחופשיות. חבל. מה הפואנטה? סתם שחרור לחץ, אני מניח. תודה על ההקשבה.