שלום לכולם..
הרבה יצא לשוטט כאן, וגם קצת לכתוב, האמת נראה שכולם כאן כאילו מאושרים מהשחרור של כבלי הנישואין.. בעוד בפורומים אחרים של גירושים מדבר לע הכאב.. אז עלה פה פעם כאב?(אני מניח שכן פה ושם..) זה נחמד לראות גם פורום שמציג צד אופטימי של עולם הגירושים.. שאולי אנחנו לא סתם סוג ב', אלא אנשים עם ניסיון שלא פחדו לעשות את הצעדים שעשו.. ולמדו(או שלא) מכך.. אנשים עם ראייה והשקפה שונה על עולם הזוגיות ועל חיי הנישואים.כאלה שהתמימות כבר לא בליבם..האם אני טועה? ואני? בתכונותיי הציניות, מצליח לעלות חיוך בכל פעם שאני חושב שהמשבר שלי חיי הנישואים החל בין פסח שנה שעברה ליום העצמאות שנה שעברה, באותה תקופה יכולתי לצחוק על זה שהנה, אולי הגירושים שלי יקרו בין חג החירות ליום העצמאות...
היום שנה אחרי המשבר, ושלושה חודשים אחרי הגירושים הרשמיים, נראה שאני חי בחירות אבל עדיין מתקשה לעכל את העצמאות.. המשבר עדיין בתוכי ואני חושב מה יכול לעזור לי לשכוח אותו,לשים בצד את שעבר ולהסתכל קדימה אל שיבוא..כי אבא זמן עובד לאט ודורש התערבות נוספת להחלמה..
הרבה יצא לשוטט כאן, וגם קצת לכתוב, האמת נראה שכולם כאן כאילו מאושרים מהשחרור של כבלי הנישואין.. בעוד בפורומים אחרים של גירושים מדבר לע הכאב.. אז עלה פה פעם כאב?(אני מניח שכן פה ושם..) זה נחמד לראות גם פורום שמציג צד אופטימי של עולם הגירושים.. שאולי אנחנו לא סתם סוג ב', אלא אנשים עם ניסיון שלא פחדו לעשות את הצעדים שעשו.. ולמדו(או שלא) מכך.. אנשים עם ראייה והשקפה שונה על עולם הזוגיות ועל חיי הנישואים.כאלה שהתמימות כבר לא בליבם..האם אני טועה? ואני? בתכונותיי הציניות, מצליח לעלות חיוך בכל פעם שאני חושב שהמשבר שלי חיי הנישואים החל בין פסח שנה שעברה ליום העצמאות שנה שעברה, באותה תקופה יכולתי לצחוק על זה שהנה, אולי הגירושים שלי יקרו בין חג החירות ליום העצמאות...