Speed King
New member
שלום לכולם :]
אני נדב, ואת הפוסט האחרון שכתבתי בבלוג שלי הקדשתי להארי פוטר בגלל שהיום סיימתי לקרוא את סדרת הספרים המדהימה הזו, אז החלטתי שיהיה נחמד לפרסם גם את הפוסט שכתבתי על גבי הפורום, הפוסט אינו מכיל ספוילרים אז מי שעוד לא סיים לקרוא יכול להיות רגוע, אשמח לתגובות :] אם אתם קוראים ספרים, בטח לא פעם חשתם בעבר את הרגע העצוב הזה בו אתם מגיעים לקיצו של הספר, לקיצו של העמוד האחרון ותמיד שזה קורא אני מרגיש קצת עצוב וזה עצב של פרידה אמיתית, ככה אני מרגיש ואולי אלה ממכם שלא קוראים ספרים חושבים שזה רק ספר אבל גם לספר אפשר להיקשר ובעיקר לדמויות שנכללות בו והיום סיימתי לקרוא את הספר האחרון בסדרת "הארי פוטר" - "הארי פוטר ואוצרות המוות" אני הייתי בן 14 כשהתחלתי לקרוא את הארי פוטר בערך באותו הזמן שגיליתי את הביטלס (עכשיו אני בן 20), הארי פוטר ליווה את מרבית ימי נעוריי יחד עם חבריו הטובים רון והרמיוני אף על פי שלא הייתי מעריץ הדוק של הסדרה הזו הרגשתי שוב את הרגשת הפרידה הזו שאני מרגיש כמו בכל סיום של ספר שקראתי. נראה שנפרדתי בעצם מעולם שאף פעם לא היה שלי ולא של אף אחד אבל קראתי על פרי דמיונו, נפרדתי מחברים שלעולם ואף פעם לא היו שלי אבל קראתי על טוב ליבם. נפרדתי מהחבר'ה הרעים והטובים ואז כשסיימתי לקרוא את העמוד האחרון קראתי אותו שוב ושוב ועכשיו אולי עוד פעם, נראה שהידיעה שאני כבר לא אקרא על מעלליו של הקוסמים עושה אותי עצוב למרות שהעולם הזה אף פעם לא היה קיים הגיחה אליו נתנה לי מנוחה מפני המציאות ועכשיו נראה שאני אובד עצות ואחפש ציפיה שתחליף את אותה ציפיה ישנה וטובה לספר הארי פוטר חדש, אבל נראה שכבר לא אצטרך לצפות יותר למשהו חדש נראה שכבר כל הזכרונות והגעגועים כתובים וקיימים בתוך הספרים המדהימים האלה.. :] שיהיה לכולכם סופ"ש נעים ומהנה :]
אני נדב, ואת הפוסט האחרון שכתבתי בבלוג שלי הקדשתי להארי פוטר בגלל שהיום סיימתי לקרוא את סדרת הספרים המדהימה הזו, אז החלטתי שיהיה נחמד לפרסם גם את הפוסט שכתבתי על גבי הפורום, הפוסט אינו מכיל ספוילרים אז מי שעוד לא סיים לקרוא יכול להיות רגוע, אשמח לתגובות :] אם אתם קוראים ספרים, בטח לא פעם חשתם בעבר את הרגע העצוב הזה בו אתם מגיעים לקיצו של הספר, לקיצו של העמוד האחרון ותמיד שזה קורא אני מרגיש קצת עצוב וזה עצב של פרידה אמיתית, ככה אני מרגיש ואולי אלה ממכם שלא קוראים ספרים חושבים שזה רק ספר אבל גם לספר אפשר להיקשר ובעיקר לדמויות שנכללות בו והיום סיימתי לקרוא את הספר האחרון בסדרת "הארי פוטר" - "הארי פוטר ואוצרות המוות" אני הייתי בן 14 כשהתחלתי לקרוא את הארי פוטר בערך באותו הזמן שגיליתי את הביטלס (עכשיו אני בן 20), הארי פוטר ליווה את מרבית ימי נעוריי יחד עם חבריו הטובים רון והרמיוני אף על פי שלא הייתי מעריץ הדוק של הסדרה הזו הרגשתי שוב את הרגשת הפרידה הזו שאני מרגיש כמו בכל סיום של ספר שקראתי. נראה שנפרדתי בעצם מעולם שאף פעם לא היה שלי ולא של אף אחד אבל קראתי על פרי דמיונו, נפרדתי מחברים שלעולם ואף פעם לא היו שלי אבל קראתי על טוב ליבם. נפרדתי מהחבר'ה הרעים והטובים ואז כשסיימתי לקרוא את העמוד האחרון קראתי אותו שוב ושוב ועכשיו אולי עוד פעם, נראה שהידיעה שאני כבר לא אקרא על מעלליו של הקוסמים עושה אותי עצוב למרות שהעולם הזה אף פעם לא היה קיים הגיחה אליו נתנה לי מנוחה מפני המציאות ועכשיו נראה שאני אובד עצות ואחפש ציפיה שתחליף את אותה ציפיה ישנה וטובה לספר הארי פוטר חדש, אבל נראה שכבר לא אצטרך לצפות יותר למשהו חדש נראה שכבר כל הזכרונות והגעגועים כתובים וקיימים בתוך הספרים המדהימים האלה.. :] שיהיה לכולכם סופ"ש נעים ומהנה :]