היי ליל,
כן, כן, זה מאוד עצוב, קשה, איום ונורא - אך במותם הם ציוו לנו את החיים. לבטח רוצים לראות אותנו, שנשארנו עם הילדים, מנסים להשתקם ולבנות חיים חדשים, חיים אחרים, חיים ללא בת/בן הזוג האהוב. תני לעצמך את הזמן והמרחב, לכאוב, ללמוד איך לחיות אחרת. עכשיו זו תקופת הסתגלות ארוכה... עכשיו הכי קשה לך. תראי זאת כתקופה - זה לא מוחלט. זה לא לתמיד. את תלמדי איך לחיות אחרת, הוא תמיד ישאר איתך. ילווה אותך, מרחוק. אנו לא יודעים כמה כוחות חבויים יש בנו, הבאים לידי ביטוי גם ברגעים קשים ואיומים שכאלה. לי עזר, הרגע בו יצאתי מהעצב והכאב הנורא, אל הזכרונות הטובים שנתנו לי כוח. לפתע יכולתי לראות כמה טוב היה לנו ביחד. איזה חייים טובים היו לנו, עם ילדינו - משפחה נהדרת. היו אלה לנו שנים נהדרות. זו היתה התקופה הכי טובה שלי. החיים הכי טובים שהיו לי. כל אחד מתמודד עם האובדן, בקצב שלו. כל אחד מאיתנו הוא אחד יחיד ומיוחד - ומתמודד בדרכו - עם קשייו. זה קשה וכואב ומתיש - ועם הזמן, קטנה התדירות של הכאב הגדול, מלא העצב והגעגוע. . גם את תעברי מסע יסורים זה, תבני ותשקמי את חייך, עם סבלנות לעצמך. לכאבך, להתמודדות שלך עם האובדן. קרבה לאוהביך תעזור לך . זכרי שאוהביך רוצים בטובתך, גם אם לא תמיד אומרים, או אומרים את הדברים "הנכונים" . תרגישי את כוונתם - ותשאבי מאהבתם כוח להתמודד עם החיים החדשים. דרך צלחה.