שלום לכולם

[יונית בן שאול]

ואו... תודה.

שכחתי שככה נראים החיים האמיתיים, בלי שום ודאות. יחי גיל 16! רגע, זה אומר שאני לא אהיה בורגנית? בעצם לזה התכוונתי, הבורגנות היא הפואטיקה והמהפכנות היא הרחמים. אני שוב נופלת להגדרות! את מקסימה! תודה רבה!

 

[סינתטית אפריורית]

תהיי מה שתהיי

בורגנית, אריסטוקרטית, ענייה , אישה, יפה וגם אופה (לא מתה על הטייטל שנות ה -50 הזה אבל שיהיה ) , פועלת פשוטה, למי אכפת? זה משנה? אם כי בחוסר וודאות קיימת וודאות מסויימת - את חייה, קיימת וחושבת וזה מה שחשוב! ואז תראי שעימה תגיע הוודאות - לגבייך ועימה תגיעה גם הוודאות לגבי עולמך. לאט , לאט.

 

[nehud]

שלום יונית בן שאול השם של אחת,,,

שהגיע להכרה ופרסום בזכות נבירתה בעבר כך שאף שינה את היצוג של מה שהיתה בעבר היא שרה אנג'ל במסע שתחילתו הציבורית בערבי הרצאות ל 20 איש (השתתפתי) ובמקביל הוצאת ספר בשם מלאך או שטן ,וספרים נוספים הטבע האנושי של הצופים מהצד בדרמות חיים של אנשים זרים להם היא לקטלג אותם באופן רומנטי או בהתנשאות הבאה לידי ביטוי ברחמים, רק זה אשר עבר או עובר את החוויה בעצמו יודע שהיא אוסף של פרטים ומצבים שלא בהכרח ניתנים לקיטלוג זה, ברגע שתבחרי להציג את עברך באופן פואטי / רומנטי מנקודת הזמן הזו על אף שבזמן הוויתו היה רק אוסף של מצבים יתכן ותשתחררי גם מהרחמים העצמיים המשתקפים בצורך להגדיר את העבר בהגדרות ברורות, באהבה והצלחה אהוד

 

[יונית בן שאול]

אתה מדבר על

לתת לזיכרון את המקום שלו? ואז להשתחרר מהצורך לחיות בזיכרון? אגב אני לא מרגישה באמת רחמים עצמיים. כמו שסינתטית הגדירה את זה זה יותר מדוייק. לא חשבתי שאקבל כל כך הרבה נקודות מבט... זה מאוד מועיל. תודה גם לך.

 

[nehud]

בוקר טוב יונית בן שאול

נקודת המבט על התרחשויות בעבר משתנה בהתאם למצב ההוויה כעת בהווה - בזמן התהוות ההתרחשות (בעבר) זו היתה אכן אסופה של מצבים משעממים, עצובים, שמחים, מדכאים,,,, אשר אפשר לתאר אותם ואולי אף לקטלג אותם (לדעתי אין צורך בקיטלוג) באופן פואטי או מתוך רחמים (הסקלה שבחרת לראות) , את יכולה לנסות לאפשר לעצמך לראות את התרחשויות העבר ממבטים שונים ואף חדשים ורעננים (כפי שעושה את בפורום) , הרחבת נקודות המבט תאפשר את ההתפתחות של יצירה חדשה (את היום ומחר) בנוסף לעונג (או עצב) שבמבט על היצירה של אתמול, באהבה והצלחה אהוד

 

[nehud]

שלום יונית בן שאול השם של אחת,,,

שהגיע להכרה ופרסום בזכות נבירתה בעבר כך שאף שינה את היצוג של מה שהיתה בעבר היא שרה אנג'ל במסע שתחילתו הציבורית בערבי הרצאות ל 20 איש (השתתפתי) ובמקביל הוצאת ספר בשם מלאך או שטן ,וספרים נוספים הטבע האנושי של הצופים מהצד בדרמות חיים של אנשים זרים להם היא לקטלג אותם באופן רומנטי או בהתנשאות הבאה לידי ביטוי ברחמים, רק זה אשר עבר או עובר את החוויה בעצמו יודע שהיא אוסף של פרטים ומצבים שלא בהכרח ניתנים לקיטלוג זה, ברגע שתבחרי להציג את עברך באופן פואטי / רומנטי מנקודת הזמן הזו על אף שבזמן הוויתו היה רק אוסף של מצבים יתכן ותשתחררי גם מהרחמים העצמיים המשתקפים בצורך להגדיר את העבר בהגדרות ברורות, באהבה והצלחה אהוד

 

[נמרודדד]

צר לי, אבל את מביעה תשוקה אוטופית

לדעתי את לא סתם מחפשת את הנוסחה לפתרון הבעיה הספציפית אותה העלית, אלא את נוסחת האמת שתאפשר לך להכיר את משמעות חייך. אני הייתי מציע לך לקחת את ההימור שלא ניתן למצוא את נקודת האמצע עליה את מדברת. החיפוש אחרי נקודת אמצע כזו, הוא מצד אחד הפרויקט של הפילוסופיה המערבית לגילוי האמת ולאיחוד עם הנצח, ומצד שני זו התקווה הדתית לגאולה. כפי שאמרת, את לא יכולה למחוק את זהות הזונה, אולם גם אינך יכולה ליישב אותה עם עצמך באורח אוטופי (בדיוק כמו שאף פעם לא מפסיקים להתאבל על קרוב שהלך). זה הקונפליקט הקיומי שלך אם תרצי. מה שאני מציע זה להמשיך לחיות אותו ולחשוב אותו מחדש, בכל פעם אחרת, כפי שעשית בפורום זה.

 

[יונית בן שאול]

ואללה.

אין לזה תשובה. האמת שזה דומה לכל כך הרבה דברים: מוות כמו שאמרת, גירושים, פרידות סתם, התבגרות... כל דבר שהיה והלך. אני חושבת שהסירוב העיקרי שלי הוא להתבגר. אבל שוב... כל תגובה חדשה תביא תגובה והבנה חדשה מצידי... זה יכול להמשך עד אינסופ. כנראה שבגלל שאני לא מדברת על זה מספיק עם אנשים, חסרות לי נקודות מבט ופידבקים כדי לגבש משהו מהזהות השבירה הזאת, כזהות אמיתית. לא כמסכה ולא כ"תקופה קשה" בחיים.