שלום לכולם
אז סוף סוף גם אני יכולה להשתתף בפורום, ולהרגיש אחת מכולכם: אתמול אימצתי כלבה ביום האימוץ של "ראשון אוהבת חיות". קוקה, קוקרית מעורבת, קטנה ושחורה, ננטשה סמוך לכלבייה של ראשון אוהבת חיות. כיום היא בערך בת 4 חודשים. את החלטה לאמץ כלב, קיבלתי מזמן, אבל בגלל היותי סטונדטית, חיכתי עד עכשיו, לתקופה שבה הלחץ ירד, ויהיה לי יותר זמן לתת לכלב את ההרגשה של" בית", וכך כשאחזור ללימודים בשנה הבאה, הכלב כבר יתרגל אלינו. אז הגענו אתמול ליום האימוץ, ומהרגע הזה, הדעמות לא הפסיקו לזרום. כל כך הרבה כלבים, מתוקים להפליא, טובים ומחפשים אהבה, רצו שניקח אותם איתנו. המתנדבים החמודים הראו לנו את כולם. הכרתי חלק מהכלבים משיטוטיי באינטרנט. היה כלב אחד שמאד רציתי והוא הראשון שראיתי כשהגעתי. שמו "ברד" והוא גולדן רטריבר גזעי, יפה כמו אריה וטוב לב. הוא בערך בן חמש וככל הנראה ננטש ע"י בעליו הקודמים. עם כל הרצון הטוב, והדמעות הרבות, הרגשתי שלא אוכל לספק לו את מה שהוא צריך, כי הבית שלי קטנטן, ועל אף היותו כלב רגוע מאד, הוא גם חזק ובוודאי זקוק לקצת פעילות ספורטיבית (לא הצד החזק שלי
). אחרי לבטים רבים וכאב לב, הבנתי שאני לא אוכל לטפל בו על הצד הטוב ביותר, אבל ידעתי שמיום האימוץ הזה נחזור הביתה עם כלב. דבר נוסף שידעתי, הוא שאנשים לא רוצים לאמץ כלבים שחורים...נרתעים מהם מסיבה מסויימת וחשבתי שזה המקום לעשות קצת טוב. אז אחרי שנרגעתי וישבתי קצת עם עצמי, ראיתי פתאום כלבלבונת מתוקה, שחורה ויפהפייה, עדינה וטובה, שרק רוצה שיקחו אותה משם. תוך חצי שעה קוקה כבר היתה שלי והלכנו לקנות קצת דברים כדי לפנק אותה ביום הראשון של חייה החדשים. קוקה (עם שורוק, כמו קוקי), שכובת עכשיו לידי, נחה לה אחרי יום מסעיר במיוחד שעבר עליה אתמול. היא חכמה אמיתית, טובה וכבר מזדנבת אחריי לכל מקום. אני קצת חוששת מלהשאיר אותה לבד, ואין ברירה לפעמים (כמו היום בערב), אבל אני מקווה לטוב. אז זהו, זה הסיפור של קוקה, ואני מקווה ומאמינה שהיא תעשה חיים איתנו ושמעכשיו יהיה לה ולנו רק טוב ביחד. לכו לאמץ כלבים!
אז סוף סוף גם אני יכולה להשתתף בפורום, ולהרגיש אחת מכולכם: אתמול אימצתי כלבה ביום האימוץ של "ראשון אוהבת חיות". קוקה, קוקרית מעורבת, קטנה ושחורה, ננטשה סמוך לכלבייה של ראשון אוהבת חיות. כיום היא בערך בת 4 חודשים. את החלטה לאמץ כלב, קיבלתי מזמן, אבל בגלל היותי סטונדטית, חיכתי עד עכשיו, לתקופה שבה הלחץ ירד, ויהיה לי יותר זמן לתת לכלב את ההרגשה של" בית", וכך כשאחזור ללימודים בשנה הבאה, הכלב כבר יתרגל אלינו. אז הגענו אתמול ליום האימוץ, ומהרגע הזה, הדעמות לא הפסיקו לזרום. כל כך הרבה כלבים, מתוקים להפליא, טובים ומחפשים אהבה, רצו שניקח אותם איתנו. המתנדבים החמודים הראו לנו את כולם. הכרתי חלק מהכלבים משיטוטיי באינטרנט. היה כלב אחד שמאד רציתי והוא הראשון שראיתי כשהגעתי. שמו "ברד" והוא גולדן רטריבר גזעי, יפה כמו אריה וטוב לב. הוא בערך בן חמש וככל הנראה ננטש ע"י בעליו הקודמים. עם כל הרצון הטוב, והדמעות הרבות, הרגשתי שלא אוכל לספק לו את מה שהוא צריך, כי הבית שלי קטנטן, ועל אף היותו כלב רגוע מאד, הוא גם חזק ובוודאי זקוק לקצת פעילות ספורטיבית (לא הצד החזק שלי
