המשך - חלק 2
והנה ההמשך, משום מה לא נקלט בקובץ שניסיתי לצרף. חלק 2 הדלת הכבדה והגדולה חרקה על צירה בזמן שטום פתח אותה באיטיות. הוא הציץ מבעד לחריץ הצר שנפתח מגלה שעיניו אינן יכולות לחדור מבעד לאפילה הכבדה ששררה מאחורי הדלת. הוא לחץ על המפסק שהיה ליד הדלת, אך כלום לא קרה, האפילה נשארה כשהייתה. `הנורה כנראה שרופה`, חשב. "טום", שמע לפתע קול מאחוריו. הוא פנה לאחור וראה את אמו בכתונת לילה עומדת כשדמעות זולגות מעיניה. "אמא, מה קרה?", שאל. "אם אתה נכנס לשם, זו מחויבות", אמרה לו במבט עצוב. "מחויבות למה?", שאל טום. "מחויבות להיות נאמן לאחוזה ולכפר שמסביבה לכל החיים", אמר אמו. "אמא, על מה את מדברת?" "זאת הסיבה שסבא לא יכול היה לתת לי את האחוזה, כי רק גבר יכול לשלוט באחוזה הזאת" "ומה עם סבתא? מה קרה לסבתא?", שאל את השאלה שכבר מזמן הפסיק לשאול כי לא קיבל תשובה. "סבא היה חייב לוותר עליה למען האחוזה", אמרה ולא הסבירה. "לוותר עליה? איך?", דרש לדעת. "אני לא יודעת", בכתה, "פשוט יום אחד היא נעלמה בלי סימן, סבא מעולם לא היה מוכן להסביר לי מה קרה". טום הביט באמו מזועזע, היא עד היום לא ידעה מה קרה לאמה. "טום, בוא נלך, אל תכנס לשם", התחננה. טום הביט בה לרגע, שוקל את דבריה, אך למרות רצונו הגדול לעזוב, הרגיש כי גורלו דורש ממנו להישאר ויהי מה. "אני נכנס!", אמר לבסוף ופנה בחדות לאחור לאחר שלקח עימו פנס מאחת המגירות במטבח. הוא לחץ על הדלת הגדולה בכוח רב יותר עד שנענתה לכוחו נפתחה מספיק בכדי שיוכל להיכנס פנימה. טום הדליק את הפנס וכיוון אותו למטה, באותו הרגע שמע את הטריקה החזקה של הדלת מאחוריו כאילו לא היה צריך כוח רב כדי לדחוף אותה. הוא פנה לאחור וניסה לפתוח אותה שוב, אך הדלת לא זזה ממקומה. בלית ברירה פנה אל עבר המדרגות. ברגע שרגלו דרכה על המדרגה הראשונה, דבר מוזר קרה, המרתף נמלא אור חזק וצהוב אשר האיר סביב על המרתף הענק. כשהגיע אל רצפת המרתף שמע לפתע מאחד המסדרונות נקישה מוזרה על הרצפה. טום פנה אל המסדרון והחל לצעוד אל תוכו כשהאור החזק מקיף אותו. פתאום המסדרון פנה פנייה חדה ימינה. הנקישה המוזרה שהייתה כבר קרובה אליו נפסקה. טום עבר את הפניה בזהירות וגילה למולו את רעם, סוסו של סבו עומד למולו במלוא הדרו כאילו היה סוס צעיר ולא סוס בן עשרים שנה לפחות. רעם פסע לעברו, נקישות פרסותיו מייצרות את הרעש אותו שמע טום קודם. כשרעם הגיע לצידו של טום, הוא דחף אותו קלות באפו, כאילו מסמן לו לעלות על גבו. טום היסס לשנייה אחת בלבד לפני שנענה לבקשה המוזרה של הסוס. הוא קפץ על גבו של רעם ואחז ברעמתו, כפי שעשה כבר פעמים רבות בילדותו כשרכב עליו ללא אוכף. רעם שהרגיש את טום יציב על גבו החל לפסוע במהירות במסדרונות השונים והרבים, כאילו עשה את הדרך כבר מאות פעמים. טום ניסה לעקוב אחרי כל המסדרונות השונים, אך ללא הצלחה, לבסוף ויתר והחליט לסמוך על רעם, היה ברור לו שהמרתף משתרע הרבה מעבר לאחוזה, גם תחת השדות השונים מסביב לה. לבסוף לאחר רכיבה של כרבע שעה, הגיע רעם עם רוכבו על גבו אל חדר גדול אשר היה מלא באוצרות רבים. מטבעות זהב, תכשיטים, פסלים שונים עשויים זהב וברונזה. טום הביט סביב לא מאמין למראה עיניו, מנסה להבין לאן רעם לקח אותו. רעם המשיך בדרכו ולקח אותו אל העבר השני של החדר הענק, נעצר אל מול כסא זהב ענק, שם רעם נעצר ורכן קדימה, מאפשר לטום לרדת מגבו בנוחות. טום נעמד על רגליו והביט סביב, מנסה להבין מה עליו לעשות עתה. לפתע מאחורי אחד הפסלים יצאה נערה עדינה, לבושה בלבוש צנוע, אך על ידיה צמידי זהב. "שלום לך", אמר טום. "שלום טום", אמרה הנערה. "מי את?", שאל. "אני היא זאת אשר אתה רוצה", ענתה בקול שקט. "זאת אשר אני רוצה?", שאל לא מבין. "זאת אשר תיתן לך את כל אשר תחפוץ אבירי", הוסיפה לדבר בחידות. "את היא זאת אשר יכולה לעצור את המוות שם בחוץ?", שאל. "אם זה מה שתחפוץ", ענתה. "אז אני מבקש זאת", ענה טום. "בקשתך נענתה", אמרה הנערה, "המוות ייעצר כל עוד אתה חי ועומד בהבטחתך לי", אמרה. "הבטחתי לך?", שאל לא מבין. "כן, הבטחתך שתהיה אבירי", ענתה לו. טום ניסה לחשוב מתי הבטיח זאת ואז הבין את המלכודת שהנערה טמנה לו. "ועכשיו תורך למלא את הבטחתך לי", אמרה לו. "ומה עליי לעשות?", שאל, מנסה להבין. "למלא את בקשתי ולהיות אבירי, החלק הראשון של הבקשה שלי הוא לוותר על כל אישה אחרת מלבדי, כמו כל אביר נאמן", אמרה בקול קשה שלא התאים לגופה ופניה העדינים. "אבל אין לי אף אחת", אמר טום, לא מבין. "אתה צודק, עכשיו כבר אין לך", אמרה והניפה את ידה. טום שמע שקשוק בבריכת זהב שהייתה לצידם, כאילו משהו נפל לתוכם. הוא מיהר אל עבר הבריכה, מגלה את אמו צפה במימיה כשגרונה משוסף מקצה לקצה. "לאאאאאאאאאאאאאאא", צעק במלוא גרונו, "למה???" "כי היא לקחה חלק מאהבתך וזה משהו שאני לא יכולה להרשות לעצמי", ענתה לו. "ועכשיו עליך למלא את חובתך ולעשות איתי אהבה", פקדה. "אהבה, איתך, אחרי שהרגת את אימי אל מול עיני?" "אתם הגברים, כולכם אותו הדבר, גם סבך אמר את אותם המילים לאחר שלקחתי ממנו את אשתו", גיחכה הנערה. "את לקחת מסבי את אשתו?", שאל טום, מבין עכשיו לאן נעלמה סבתו במפתיע. "כמובן, גם הוא היה בעל לב טוב ודאג לאנשי הסביבה ולחיות, הוא ידע מה יקרה אם יסרב לי", הסבירה בסבלנות, יודעת שכל הזמן שבעולם שייך לה. "אז מה קרה לסבי?", שאל טום, "את קשורה גם למותו?" "סבך רצה ללכת, אך כמובן שלא יכולתי לאפשר זאת, הוא הסכים איתי שהדרך היחידה שלו ללכת היא על ידי מותו, אך גם זאת לא יכולתי לאפשר מבלי שיהיה לו יורש ראוי" "אז ידעת שאני אגיע אלייך?", שאל טום. "כמובן, עזרתי לו לגדל אותך כדי שתתאים למטרותיי, הרי לא הייתי רוצה שיהיה לצידי מישהו לא מוצלח, נכון?", חייכה אליו את חיוכה הענוג שמשום מה הפחיד את טום עוד יותר. "ולמה שלא אהרוג אותך?", שאל טום באיום. "כי אתה פשוט לא יכול", אמרה לו ומצמצה בעיניה. טום הרגיש את כל גופו משותק ברגע אחד. "הבנת?", צחקקה כשהרפתה את גופו שוב. "הבנתי", הנהן טום בראשו, מרגיש את כל עולמו חרב עליו. "ועכשיו להבטחה שלך", אמרה לו. טום הביט בה בזמן שהשילה מעליה את בגדיה, גופה היה חלק ויפה ונגד רצונו טום חש משיכה אליה. הנערה התקרבה אליו והפשיטה אותו מבגדיו, טום, מהופנט, עזר לה במשימה. ואז הנערה משכה את ראשו אליה ונשקה לו על שפתיו, מחדירה את לשונה אל פיו. המחשבה האחרונה השפויה שטום הצליח לחשוב הייתה, `אלוהים, אני שייך לה מעכשיו ועד עולם`. כששפתיה התנתקו משפתיו, ראה טום למולו לא את הנערה היפה והעדינה, אלא את הלגה הזקנה עם גופה המקומט, על שפתיה התנוסס חיוך של ניצחון. "אתה שלי עכשיו, לתמיד!", אמרה לפני שהתנפלה עליו כדי לגבות את המחיר שחפצה בו... *** הסוף! אשמח לחוות דעת. איתי
