מה עשית=מה בחרת לעשות.
ואני אנצל את השירשור לספר קצת על ביצפר שלי... ראינו לפני כמה חודשים את ההצגה "משחקים בחצר האחורית". ההצגה, אם לא הכרתם, מדברת על האונס בשמרת. מציגים את השתלשלות האירועים (הנערה בבגדים חשופים, מנסה להוכיח שהיא "גדולה", והיא אמיצה ומעשנת, ושותה, והיא לא בתולה, וכו´... הנערים משחקים בה, אחד מהם מנסה להזהיר אותה- אבל היא לא מקשיבה לו...). במקביל, מוצג המשפט של הנערים. עורכי-הדין (בריטואל מוכר כל-כך) "אונסים" (ולמען האמת- אונסים. בלי מרכאות) את הנערה שוב, מעליבים אותה, משפילים אותה, מאשימים אותה באונס שחוותה. בסוף- מוצג גזר הדין. עונש עלוב למדי (לאלה שקיבלו עונש. ואחד מהם לא קיבל, כיוון שלא אנס אותה, למרות ש"בזכותו" אנסו אותה האחרים). ההצגה לא היתה מבריקה, ובכל זאת- המסר היה חזק. טוב, נו. בשבילי הוא היה חזק. אם תשאלו את שאר השכבה... אמנם שמעתי הרבה פעמים על תגובות של בתי-ספר שונים להצגה הזאת, ואפילו ציפיתי לתגובות דומות אצלנו, ובכל זאת... האונס זכה למחיאות כפיים סוערות. כמוהו גם פסק-הדין. "עורכי הדין" השפילו את "הנערה"- והאולם רעד. (משריקות כמובן). יצאתי דיי בהלם. לא מההצגה כמו מהתגובות. יומיים זה ישב עלי, אבל לא עשיתי כלום. למה? ובכן.. לא יודעת. אולי הייתי נורא עסוקה עם נושאים אחרים. אולי ויתרתי כי אין סיכוי. אני לא זוכרת. בגלל זה, כ"כ נהניתי לראות שאת כן עושה משהו. ואני אשמח אם תספרי לנו מה בחרת לעשות, וכיצד הגיבו, וכו´. כי את צודקת, וכי אולי מתישהו גם אני אעשה משהו דומה (השאלה היא רק כמה אומץ יהיה לי. אין לי בעייה לעמוד מול כיתה שלמה ולהתווכח, אבל אני לא חושבת שאני אצליח להעביר שיעור). וזהו. (נו, שפכתי קצת. גם לי מותר) שני
) בתחרות כולשהי כדי לקבוא מי יותר טוב בתחרות? אם כן מי ניצח ואיך המנצח קיבל את זה? תודה מראש פמניסטית
