שלום לכולם

[omer73]

שלום לכולם ../images/Emo39.gif

אני אתחיל מזה ששירי המליצה לי לפני שבוע על הפורום ויצא לי לקרוא את הדברים שכתבתם, באמת אימצתי כמה דברים. אז ככה, יש לי בעיה שרק היום הבנתי שזה ממש לא תקין. אני לא מצליח להתמודד עם מצבים שאנשים נפצעים או קורה להם משהו, אני מתכוון שאם אני רואה תאונת דרכים אני ממש נכנס ללחץ, אני מרגיש זרמים כאלה. ההורים שלי חזרו היום מהסידורים ואמא שלי סיפרה שהם ראו במשביר זקנה שנפלה במדרגות הנעות (שנתפסה לה הרגל, ככה שהיא נשכבה על גב במדרגות עד שעצרו אותם) ואני אומר לעצמי "מזל שלא באתי איתם היום". אני מבין שזה לא משהו תקין, אי אפשר כל החיים לברוח מסיטואציות כאלה. אז איך אתם מתמודדים עם אירועים כאלה?

 

[נסיכת אהבה]

מותק, טוב לראותך פה ../images/Emo24.gif

נחמד כשמקשיבים לי

אני חושבת שזה טבעי להרגיש קצת פחד כשדברים כאלה קורים, אני גם מקבלת צמרמורות כאלה אחרי שרואה תאונות דרכים או אפילו רק שומעת, כי זה משהו שמאוד מפחיד איתי, אבל זה לא ברמה שתגרום לי לרצות להישאר בבית ולא לצאת מעולם. איך מתמודדים עם פחד כזה? מנסים להפנים שחלק מהחיים זה התמודדות עם סיטואציות לא בהכרח נעימות, וכשיש סיטואציה כזאת מנסים להתקרב, לנסות לעזור למרות הפחדים, ועושים זאת לאט לאט.

 

[להבה ירוקה]

ברוך הבא ../images/Emo140.gif

שאלה לי אליך: בילדותך, אתה זוכר איך ההורים התייחסו אליך כשנפלת או נפצעת?

 

[omer73]

היי, גם אותך נחמד לראות,

אל תשכחי שבגללך הגעתי לכאן. ההורים שלי התייחסו בצורה נורמלית, טיפלו מצד אחד ומצד שני הרגיעו, ע"מ שדברים לא יצאו מפרופורציה. אבל מה שכן, בילדות עברתי תאונת דרכים קשה. (האוטו סטה לנתיב הנגדי, עשה צלחת, חזר לצד השני ואח"כ התנגש בקיר בטון והתהפך). זה לא שאני קבור בבית כי אני מפחד, פשוט היום לא כ"כ רציתי לבוא איתם, וכשאמא סיפרה לי על זה הרגשתי שעשיתי בחירה טובה. כאילו "איזה מזל שלא באתי איתם היום". אני מרגיש שזה לא טוב, כששרתתי במשטרה (לא הייתי בשטח) כל הזמן טרחו להגיד לי שאני לא מתאים להיות שוטר (איך אתמודד עם תאונות, מקרי מוות, מציאת גופות).

 

[נסיכת אהבה]

מותק, התלבלבת ../images/Emo13.gif

אני ולהבה זה 2 אנשים שונים ושתי מנהלות שונות

 

[omer73]

אני יודע....

לא התבלבלתי, פשוט רכזתי הכל בהודעה אחת. אני לא עד כדי כך חיי על ענן

 

[להבה ירוקה]

טראומה מן התאונה

כנראה שהגוף זוכר את כל המאורע בצורה מאד מאד טראומטית, שעדיין לא נותנת לך מנוח כיום. השאלה היא, עד כמה זה מפריע לך ביום יום? אני מבינה שקשה לך מאד לראות מישהו נפצע, נופל, נפגע וכו'. מה קורה אחרי שאתה רואה מישהו נפצע? מה אתה עושה ישר אח"כ?

 

[omer73]

היי להבה

תראי, אומנם הייתי בן 4 בתאונה אבל אני זוכר אותה, השנייה שהאוטו עשה צלחת, את הרגעים הראשונים כשהאוטו הפוך, את כל הדם. כשאני נזכר בזה אין משהו מיוחד, אני זוכר את זה כאירוע לא נעים במיוחד, אבל לא משהו מעבר. אם אני רואה מישהו נפצע אני נכנס ללחץ, לפחד מסויים, למין הרגשה שאני לא יכול לתאר. ואח"כ כשאני נזכר בזה פשוט מצתמרר או משהו כזה. אבל שוב, זה לא שאני נמנע לצאת מהבית, פשוט אתמול לא כ"כ רציתי לבוא עם ההורים וכשאמא שלי ספרה על זה הרגשתי "איזה מזל שלא באתי איתם".

 

[להבה ירוקה]

אוקיי. אז מלבד הרגשה רעה -

בתוך עצמך, זה לא גורם מפריע בתוך חייך וזה כבר טוב. פשוט דאגתי שאולי זה משפיע על תחומים אחרים בחייך כיום, בהווה. לי יש משהו כזה עם בעלי חיים. אפילו אם אני רואה תמונה בעיתון של כלב ששמו אותו בהסגר, או אפילו רק כותרת על הריגה של בע"ח, זה מיד עושה לי ממש רע ואני עוצמת עינים ומעבירה דף מיד.

 

[omer73]

מצד שני

יכול להיות שבתת מודע נשארה צלקת שגורמת לי רגישות יצר.

 

[להבה ירוקה]

כן. יכול להיות מאד.

היית רוצה לטפל בזה?

 

[omer73]

בטח

אני מנסה כל הזמן לעבוד על עצמי. אני מקווה שיגיע שלב שבאמת אני לא אתרגש מהסיטואציות שהזכרתי. יכול מאוד להיות שצריך לפנות למישהו מקצועי. ובהזדמנות הזו אני רוצה להגיד שזה פורום ממש מקסים, מקרין תחושה של רוגע ואינטימיות.