שלום לכולם

[סתיו ג]

שלום לכולם ../images/Emo39.gif

אני אמא לרועי בן שנה וחצי פעם ראשונה פה בפורום. רציתי לשאול אתכם,ולהתייעץ. אני מוצאת את עצמי בימים האחרונים רודפת אחריו בלי סוף , ללא דקה מנוחה. רועי פעלתן מאוד, מחפש כל דבר איך להגיע אליו, גורר כסאת לטפס על השיש. בודק אם המטאטא יכול להגיע גם לחלונות ולשבור אותם, מושך את הוילונות , אולי יקרעו. מטפס למדיח... ועוד ועוד ועוד. בקיצור מוציא אותי מדעתי. ואני לא יודעת איך לשדר לו שמה שאסור אסור, אני במין סחסחרה של למנוע אסונות רצה לפה ולשם, לקוחת לו את החפצים (מטאטא כוסות שלטים) ומסבירה לו שאסור. לא עוזר. הייתי שמחה לשמוע מכן איך לעבור בשלום את התקופה הזו. המון תודה לכולכן.

 

[פנינה יהודית]

לעבור בשלום את הגיל

כיוון שאני פעם שלישית בגיל הזה - אני יכולה לספר לך מה אני עושה: קודם כל הרבה דברים שחשובים לנו עברו למעלה או לחדרים סגורים (חדר עבודה שלנו, מרפסת כביסה ועוד). שנית - יש לו ארונות שמותר לו לשחק עם הכלים ששם. בארונות אלה אני שמה כלים מפלקסטיק, כפות וכל מה שלא שביר. והעקר - לא לפחד מבלגן. אז כל היום הבית נראה כמו מזבלה של כלים , ניירות ומשחקים - אז מה ? בערב מסדרים הכל ומחכים למחר חדש. חוץ מזה- אנחנו יוצאים המון לפארקים ומוציאים הרבה מרץ על מלגשות, נדנדות וכיוצא בזה. זה מעייף, משגע ומוציא לפעמים מהדעת - אבל עוד שנתיים שלוש, כתראי שהוא כבר לא כל כך מעוניין בחברה שלך - תתגעגעי לימים האלה.

 

[לאה_מ]

אני מצטרפת להמלצה של פנינה יהודית

לארגן את הבית באופן שיהיה מתאים ובטוח עבור רועי. הרעיון של ארון מטבח עם כלי פלסטיק, סירים, מכסים ודברים לא שבירים אחרים הוא מעולה. בכלל, ילדים אוהבים מאד לשחק בחפצים "אמיתיים", ואני מציעה לך להכין לו ארגז גרוטאות שלו, שיכלול חפצים אמיתיים שאין לכם שימוש בהם, כמו טלפון ישן, שלט מקולקל, מקלדת/עכבר ללא שימוש, צינורות וגלילי גומי/פלסטיק בקטרים וגדלים שונים, ברגים ואומים (גדולים מאד, לא מהסוג שניתן לבלוע), פיסות בד בצבעים וטקסטורות שונים וכיוצ"ב. ארגז כזה יכול להעסיק אותו הרבה מאד זמן, ואתם יכולים מעת לעת לרענן אותו - להוסיף ולשנות פריטים לפי מה שיש לכם ומה שאתם רואים שמעניין אותו. שנית אני מציעה לך להסתכל עליו בעין קצת אחרת. אולי אני טועה, אבל מקריאת ההודעה שלך נראה, שבעינייך רועי עסוק רוב הזמן בלחפש איך לגרום נזקים ולשגע אותך. אני חושבת שיהיה לך קל יותר אם תביני שהוא לא מתכוון להזיק ובטח לא מתכוון להכעיס אותך. הוא פשוט חוקר. הוא לא יודע שאם הוא ידפוק במטאטא על החלון, החלון עלול להשבר - את זה רק את יודעת, וגם אם את אומרת לו את זה, הוא עדיין לא יודע את זה. מובן שאני לא אומרת שאת צריכה להדגים לו, אבל אל תקחי את הנסיונות האלה כנובעים מרצון להרגיז אותך או לבדוק גבולות או לגרום לנזק - הוא פשוט סקרן מאד ומתעניין בסובב אותו, וזה נהדר. מצאי דרכים לתעל את הסקרנות הטבעית שלו לכיוונים שיגרמו הנאה לשניכם - למשל, אם הוא אוהב לטפס ולקפוץ, את יכולה לארגן יחד איתו "מסלול מכשולים" מרהיטים, כריות, מזרונים, שמיכות וכו', שבתוכו הוא יוכל לזחול, לטפס, לקפוץ... אני מציעה לך להרבות לצאת איתו החוצה - גם לגני שעשועים ומקומות בהם הוא יכול להוציא את האנרגיה הרבה שנשמע שיש בו, וגם "סתם" לטייל ולחקור את הסביבה - יש בחוץ המון דברים מעניינים שאפשר להראות לו (וגם אם לא תראי לו הוא ימצא אותם בעצמו

). אני ממליצה לך מאד לקרוא את "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו" מאת אדל פייבר ואיליין מייזליש, ואת "הורות יעילה" מאת ד"ר תומס גורדון - שניהם יתנו לך מושג על הדברים כפי שהם נראים בעיניו של רואי, וגם יספקו רעיונות פרקטיים להתמודדות. את מוזמנת, כמובן, להשאר איתנו, לעדכן ולהתייעץ.

 

[החתולה השחורה]

מצטרפת להמלצה להפוך את הבית

ל"חסין ילדים": ארטלים רק מפלסטיק או מתכת, רהיטים זמניים שניקנו בזיל הזול בדרום ת"א וכ"ו. ומכיוון שהזאטוט שלי לא היה רק הרסני, הוא גם שלומיאל-ספוגים ומגיני פינות בהמון מקומות בבית. נאלצתי אפילו לנעול את השרותים במפתח כי הוא היה טובל את מברשת האסלה באסלה ויוצא לנקות בעזרתה את כל הקירות והרהיטים....ומושך את ניר הטואלט בכל הבית. גלילים שלמים נאלצתי לגלגל חזרה או לשלוף ממי האסלה. בקיצור - ילד הרס. היום הוא בן 4.5 ועדיין גורם נזקים, אבל רק כאלו שהם בטעות (השלומיאליות לא חולפת).

 

[החתולה השחורה]

ארטלים=אגרטלים. ולשים סורגים!

 

[סתיו ג]

אתן כל כך צודקות, אני פשוט נקרעת

בין הצורך שהבית יהיה מסודר, שתהיה ארוחת ערב נורמלית על השולחן, לבין להקדיש להם זמן. והכל ב-4 השעות שיש לנו כל יום. אני פשוט לא יודעת מה לעשות. אני בטוחה שאם הייתי מפנה מספיק זמן לשחק איתו משחקי איכות. הוא היה מגיב, אבל אני לא יכולה לסבול את הבלגאן מסביב, ולא אני לא חולת נקיון. אבל הבלגאן פשוט מבייש, אתמול למשל, שטפתי את הבית בערב חג, הכל היה מסודר. הוא אכל במבה, וזרק חצי על הרצפה והתחיל ללכת עליהם, בעוד שביתי הגדולה (5) אכלה פופקורן שגם צנח לו לאט לאט על הרצפה, הוא לקח את הבקבוק מעך אותו על הרצפה, כדי לעשות רוטב לבמבה... בקיצור חגיגה בעודי מנסה לסדר ארוחת ערב. בדיוק הגיע חבר שלנו, מזל שהוא חבר טוב, כל הרצפה עיסה ופרורים, הוצאתי את המטאטא לאסוף את היבשים, אז הוא גונב לי אותו, רץ איתו בבית דופק אותו בשולחן, וזה מאוד משעשע אותו הוא חושב שזו תופסת. אני רצה והוא צוחק ובורח לי. מייאש, אני גם לא מוצאת משחקים משותפים לשניהם, שניהם גונבים אחד לשני תשומת לב, ואוי לי אם אני מקדישה לאחד ולא לשני, מתחילים קרבות של דחיפות בינהם. יצא ארוך, מצטערת.

 

[לאה_מ]

עניין של סדר עדיפויות.

אנחנו רק בני אדם - אי אפשר להספיק הכל. את צריכה להחליט מה חשוב לך יותר - שהבית יהיה מסודר, שארוחת הערב תהיה מוכנה, שתוכלי להקדיש זמן לילדים, שתהיי מארחת למופת... כל בחירה שלך היא טובה - את פשוט צריכה להחליט מהו סדר העדיפויות שלך. אני יודעת שבסדר העדיפויות שלי הילדים קודמים לסדר בבית - לכן אני משלימה עם זה שהבית יהיה מבולגן, ומסדרת יחד איתם לפני השינה וקצת אחרי שהם הולכים לישון. אני לא חושבת שמישהו מהאורחים שלנו מחזיק את זה נגדי שהבית מבולגן, ואם כן - בעיה שלו. לגבי אכילה בכל הבית - אני לא הגבלתי את הילדים עד שעברנו לדירה הנוכחית שלנו, וקנינו סלון שלא התחשק לי שימרחו עליו במבה, וגם מפאת הגודל לא הצלחתי להגיע לכל שיירי האוכל ברחבי הבית לפני שהנמלים הגיעו אליהם, אז ביקשתי מהילדים לאכול רק בפינת האוכל. זה דרש, כמובן, שגם בן זוגי ואני נאכל רק שם, ולא ניקח לנו אוכל, למשל, לנשנש מול הטלויזיה או ליד המחשב... הסברתי לילדים את הסיבה, ובאמת שלא היתה בעיה מיוחדת. לאט לאט אנחנו מוצאים את הדרך לגשר בין הנוחות של לאכול איפה שבא לנו לבין הרצון לשמור על הבית במידה סבירה של נקיון, ולכן כולנו יודעים בדיוק איזה סוג אוכל אפשר לאכול איפה (למשל, מעדן רק בפינת אוכל אבל בייגלה גם בסלון), ואני יודעת איזו רמה של כתמים על הספות אני יכולה לקבל בשלוות נפש. ולגבי משחקים משותפים - אצלי שלושת הילדים (9.5, 6.5 ו-2.5) משחקים יחד מחבואים ותופסת גובה, שירה ואורי משחקים יחד המון משחקי דמיון (יש להם, למשל, משחק שבו שניהם פילים - הוא קורא לה "פילונת" והיא קוראת לו "פילון" והם מתרוצצים על ארבע בכל הבית ועושים כל מיני דברים של פילים, וגם מתחבאים מהנמר שרוצה לטרוף אותם...), כשאני קוראת סיפור למישהו מהם, בדרך כלל השניים האחרים מצטרפים להאזין, אורי ושירה שמחים לצייר יחד בצבעי אצבעות, שמחים להתרחץ יחד באמבטיה (לפעמים הם מבקשים לעשות אמבטיה באמצע היום), שירה עושה לאורי תיאטרון בובות עם בובות אצבע, הם נהנים לשחק יחד במוסך ובדופלו ולהכין פיקניק לבובות... יש המון דברים שאפשר לעשות יחד. אבל לדעתי הכי טוב זה לצאת החוצה - בגינה, בפארק, בשפת הים הפעילות היא חוצה גבולות ואפשר לעשות המון דברים גם עם מגוון גדול של גילאים. נסו לצאת הרבה ולהפגש הרבה עם חברים שיש להם ילדים בגילאים דומים - ככה הילדים מעסיקים זה את זה ודורשים פחות את תשומת הלב הישירה שלנו.

 

[meira]

../images/Emo63.gif "איך לדבר.." זה השם המדויק

של הספר? אני מנסה לחפש אותו באינטרנט באתרי הספרים ולא ממש מוצאת

תודה

 

[לאה_מ]

הנה קישור לספר

במיתוס.

 

[meira]

../images/Emo24.gif ../images/Emo25.gif ../images/Emo51.gif

 

[איליטה]

יש לך מושג איך קוראים לספר

באנגלית

גם לי יש ילד בן שנתיים ושלוש ואולי יכולתי להעזר בספר בכל מיני מצבים שונים אשר לפעמים מעבירים אותי על דעתי. אילה

 

[לאה_מ]

How to Talk So Kids Will Listen and

Listen So Kids Will Talk והנה קישור לספר באמאזון.

 

[איליטה]

../images/Emo24.gif../images/Emo51.gifרבה

 

[limori]

את חייבת לעשות שינוי דרסטי בביתך

אחרת...שום דבר לא יעזור. אצלי בבית אין שום דבר שביר יש שולחן מעץ בסלון עליו אין אפילו מפה הוא ריק לחלוטין. את הספות בסלון ריפדנו בצבע כתום (קצת מחריד) ושום כתם לא רואים... יש לנו שתי נדנדות בין הסלון לפינת האוכל נדנדה לרואי ונדנדה לנעה. בסלון נמצאות שתי סלסלות קש עם משחקים וקשקושים. נעה אוהבת עטיפות של דיסקים ולכן מתחת לטלויזיה יש לי עטיפות ריקות ושבורות שנעה נהנת לשחק. ב]ינת אוכל יש לי קופסא עם טלפון מקולקל נעלי בית שלי שנעה אוהבת לאכול (כמובן שהם עברו תהליך טיהור) יש שם סמרטוטים כפות מעץ סירים ומיכסים. במטבח יש לי ארון נעה עם המו ןקשקושים. אין לי עציצים בבית. במרפסת יש לי אמבטיה של נעה כשהיא רוצה אנחנו ממלאים מים והיא זורקת פנימה צעצועים שלה או נכנסת פנימה בעצמה יש לנו שם אוהל קטן עם המו ןכדורים בקיצור הבית מסודר כך שלעולם אני לא שואלת איפה נעה? או דואגת אם נשבר משהו? או אם היא טיפסה על משהו? היא מסתובבת לה חופשי (היא כבר הולכת

) וזה מאד נח ונעים בבית. יהיה לי בית נורמלי כשנעה תהיה בת 2 ...יחי האופטימיות... לימור

 

[סתיו ג]

תודה לכולכן על התמיכה

הבית דווקא כן מאורגן לילדים, וגם לרועי יש ארונות מטבח מיוחדים לו של הסירים והפלסטיקים. הבעיה איתו היא שהוא פשוט מכל דבר מוצא לו תעסוקה. מטאטא,מגב וילון, עולה לכיור לחפש כלים. כיד הדמיון הטובה. מה שכן פעילות בחוץ אולי תוציא לו קצת יותר אנרגיה, וגם משחקים משותפים. אני אנסה וחזור אליכם עם התוצאות, בכל אופן המון תודה

 

[zimes]

גם אצלינו מוצאים תעסוקה עם כל דבר

מטאטא? בבקשה - רק לא להרים לשולחן. לאחרונה אני בכלל שולחת אותם לטאטא בחוץ... וילון? האמת - היתה פעם אחת שדולב הצליח להפיל על עצמו וילון שהיה תלוי באופן די רופף (לא אסון גדול), ומאז הוא זהיר יותר. המטבח בכלל מלא בדברים שהוא אוהבים. אני משתדלת להמנע מלקחת על עצמי מטלות מסובכות מדי, וכך, אם כשאנחנו במטבח הוא מוציא מהארון צלחות שבירות, אני שם כדי שיתן לי את הצלחות אחת אחת, ושמה אותן על השיש. כשאני מתפנה, אני מחזירה לארון. עוד סיפור - לפני יומיים דולב הוציא את השקית ובה חבילות של ג'לי ופודינג. מנסיון העבר - הדס אוהבת לקלף ציפויי ניילון מכאלה קופסאות. במהירות הצעתי משחק חלופי: בניית מגדלים מהקופסאות. ברגע שהוא התחיל לטפס עליהן - הראתי שזה מתקמט, והצעתי לו לטפס על קרטון ביצים. די מהר שניהם עברו לשחק בקרטוני ביצים (אצלינו, בפולניה, לא זורקים. וזה שימושי, מסתבר). הרעיון - אין בעיה לגעת ברוב הדברים בבית, בחלק מהמקרים אני צריכה להשתתף כדי להכוו את הניסויים/משחקים להפחתת הנזק. בסוף (כלומר - בסוף השבוע

) מסדרים - עם או בלי הילדים.

 

[החתולה השחורה]

לגבי הבמבה המעוכה- תני לא שואב

אבק קטן (כזה של מכוניות) ושינקה. לא כעונש, אלא כתוצאה טיבעית של הארוע. כמו שאת מנקה, גם הוא יכול, כן, גם בגיל שנה וחצי. ואם נשפך- נותנים לילד סמרטוט.

 

[zimes]

גאוני!

להחזיק בבית שואב אבק לרכב לשימוש של הילדים (ושלי - למצבים בהם מבאס להוריד את השואב). אני כבר רואה את הילדים מסבירים "רעש גדול"

 

[החתולה השחורה]

במחלקה לאביזרי רכב מצאתי גם

מברשת ויעה זעירים המתחברים זה לה, וגם זה נמצא בבית לשימושם של כל בני המשפחה.

 

[סתיו ג]

שיפור משמעותי!!!

קודם כל אני חייבת להחמיא לפורום המקסים הזה, כ"כ הרבה תגובות ממש כיף ומחמם את הלב. ולנושא: התחלתי באמת לשים יותר תשומת לב, מתי הוא נזקק לי כדי לכוון את מעשיו. וכשאני רואה שהוא מתחיל להשתעמם, ובעקבות זאת לחפש אלטרנטיבות בצורות משונות. אני פשוט נגשת אליו ומכוונת את המשחק למשהו אחר. ובאמת הוא מאוד מרוצה וגם אני. ככה הוא שמחח לשחק איתי וגם אני שמחה שהוא לא הורס. אני משתדלת גם ליזום משחקים כאלה בלי שהוא מתחיל להשתעמם, כדי לא ליצור דפוס התנהגות של אני משתגע, אמא באה עם תשומת לב. בקשר לספר יש לי אותו עוד מהבת הגדולה, אני באמת אקרא בו שוב לרענן את הדברים. אני מקווה שאני אצור שינוי חיובי, שיביא לכולנו שמחה. תודה על כל התמיכה מקווה שגם אני אוכל לעזור לכם.