שלום לכולם

[מיליקי]

כמה שאני מזדהה איתך! ולא התחרפנת!

הרצון הזה מצד אחד, והפחד הזה מצד שני, מוכרים לי כל כך טוב! אל תפחדי לדבר על זה. גם אני מאלו שמאמינות כמו שאמרת שגוף ונפש אחד הם. בלי שום קשר לטיפולים, ולזה שהם יצליחו, צריך גם להרגיש שלמים מכל הכיוונים. מרפאה פסיכיאטרית זה סתם שם, וזה לא צריך להפחיד אותך. לפעמים יש פסיכיאטרים מקסימים, ש"שווים" לפחות כמו פסיכולוג

ואם אין לך התנגדות עקרונית, אז אולי בכלל כדאי לך למצוא משהו בתחום ה"רפואה משלימה", וזה יכול לעזור מאד! בכל מקרה, אני בעד לקבל עזרה, לפחות לזמן קצר. זה יכול לשנות את ההרגשה לגמרי. מילי

 

[פונצית]

אז מישהי מכירה פסיכולוג טוב?../images/Emo3.gif

אשמח לקבל פרטים על פסיכולוג או מטפלים אלטרנטיבים באיזור הקריות וצפונה (אפשר גם חיפה אבל לא יותר רחוק ). נחמד לדעת שעדיין לא השתגעתי... הכי מפחיד אותי זה שלא ימצאו זרע בפעם הבאה ואז מה? נצטרך ללכת על תרומה וזה פשוט מגעיל אותי. אני יודעת שאני צריכה לעבוד על עצמי אבל זה קשה. בכלל בתקופה האחרונה כל דבר מכניס אותי לדיכאון- נשים בהריון, נשים עם עגלות, פרסומות עם תינוקות (במיוחד זו של אורנג´ -מכירוות?), חברות בהריון, גיסה בהריון, זה שאני נראית בהריון מרוב ששמנתי, המבטים שאנשים נועצים על הבטן שלי כשחושבים שאני לא רואה, אמא שלי שמתחילה להיכנס ללחץ יותר ממני (היא לא יודעת כלום אמרתי לה שאנחנו בילתי מוסברים ומחכים לאישור של הועדה לעבור IVF ובדיוק עכשיו הם יצאו לפגרת קיץ. הפכתי כבר לשקרנית מדופלמת)... והרשימה עוד ארוכה. זהו, שחררתי קצת קיטור. תודה אתן מקסימות ואני אוהבת אתכן והלואי שכבר לא תהיה כאן אף אחת ויסגרו כבר את הפורום הזה!! פונצית.

 

[סוכריה על מקל]

הריון זה דבר מפחיד.

קודם כל - הוא תופס מימדים מיתיים ממש מרוב כל הציפיות והתקוות שאנחנו תולים בו. שנית - לגדל יצור חי אצלך בתוך הבטן??? שלישית - כל הפחדים שמשהו ישתבש וההריון הזה שכ"כ הרבה תקוות תלית בו לא יסתיים בטוב. רביעית - הפחד הנוראי שלעובר שלך יקרה משהו איום. מה יותר פשוט מלחשוב על להישאר בשלב של הכמיהה והדמיון בלי המימוש שלא תמיד עומד בציפיות? אני יודעת שמה שכתבת עלה לי בראש הרבה פעמים, ואני גם משוכנעת שזה לא מה שפגם בסיכויי ההצלחה שלך (תחשבי על כל הנערות הצעירות שפוחדות מהריון פחד מוות, וזה ממש לא משפיע על סיכויי הקליטה שלהן).

 

[neta2]

אני שולחת לך כוחות וחיבוקים../images/Emo24.gif

ומקווה שלא תחתרי עוד הרבה.. את כמעט היית שם וזה עצוב שזה נגמר כך, אבל עוד תחווי אהבה כזו, וחוויה כזו ואני ממש מקוה שבקרוב!!

 

[מיכל25אב]

עם המשוטים אנחנו נעזור...../images/Emo24.gif

כמה פעמים אנחנו מגלות פה מה כוחה של אהבת אם..והיא (ואנחנו )ניתן לך את הכוח להמשיך לחתור- לא להתיאש...אי שם באופק יש חוף מבטחים...שלך מיכ.

 

[טלי2]

מצטערת בשבילך פונצית

אוי, כמה שהתקווה היא טובה וממלאת, אבל כמה שהנפילה כשבאה, מנפצת אותה ואותנו... אני מקווה שאתם לא תרימו ידיים, וגם כמובן שהפרופ´ לא ירים. מחזיקה אצבעות ומקווה

 

[LeeLoo1]

שולחת לך חיבוק ענק....

אל תרימו ידיים!!!!!! בסוף תא בודד אחד שלא יהיה "מציאה" יתבשל להיות תינוקי מדהים.... מחזיקה לכם אצבעות.....

 

[דנדוש החדשה]

התגעגתי ואני דווקא אופטימית לגביכם

מה שלומך חמודתי ? אני נוטה להפיק הרבה אופטימיות ממה שספרת , למרות הסוף השלילי , העובדה שהפרוטוקול הגיע עד לשלב של החזרה של עובר תקין מלמד שיש סיכוי ויש תקווה. תארי לך שהטיפול היה נקטע באמצע , מצב שבו הזרקת ונשאבת והכל ובסוף לא היה זרע ולא היתה הפריה ולא היה מה להחזיר? זה היה הרבה יותר גרוע לדעתי , זה שהצליחו להוציא זרע ולא סתם - אלא שגם קבלו עובר שהיה ראוי להחזרה, זה סימן מאוד טוב לדעתי , העובדה שהיתה בסוף בטא שלילית , זה עוד לא אומר כלום , זה קורה הרבה בטיפול ראשון גם אצל זוגות שהזרע תקין ויש מלא עוברים , זאת הסטטיסטיקה המעצבנת

מה ל´שות? בקשר לענין השני שהעלת- הפחד מהריון - תכלס מי לא היתה מפחדת מדבר כזה ? כשחושבים על זה ככה שיצור חי אחר גדל לנו בבטן זה די מפחיד , אבל אנחנו רוצות את זה מאוד מאוד למרות הכל , הרצון לתינוק משלנו גובר על כל הפחדים ואני בטוחה שגם אצלך זה ככה. ואם את מרגישה שיש לך צורך לדבר עם מישהו בין אם זה פסיכולוג או באיזה שהיא קבוצת תמיכה , זה לא בושה , גם אני בהתחלה הסתייגתי קצת מהדברים האלו ועכשיו אני מרגישה שאני זקוקה לזה מאוד פתאום ואנחנו עומדים להתחיל סדנת תמיכה שנפתחת בבית החולים בו אנו מטופלים ומיועדת לזוגות שעוברים שם IVF , זה מתחיל ביום שלישי ואני כבר חסרת סבלנות ומחכה לזה בקוצר רוח. שולחת לך המון חיבוקים ואהבה ושוב מזכירה שהתגעגתי ואל תעלמי שוב (חוץ מאשר לפורום השכן , את זה אני מרשה

)

דנדוש

 

[הרמוניה]

כל כך קשה לקוות-אבל אולי עוד יותר

קשה לוותר על התקווה בכלל.... שולחת הרבה כוח ועוד קצת שקט- שתוכלו להגיע להחלטה הכי נכונה עבורכם הרמוניה

 

[פונצית]

תודה לכולם../images/Emo24.gif

אני מצטערת שאני לא יכולה לענות לכל אחת באופן אישי (גם לאלו שבמסרים) אבל קראתי כל אחת ואחת מההודעות שלכן והן חיממו לי את הלב ומילאו אותי בתקוה חדשה. אוף כמה טוב שיש אתכן , רק חבל שזה לא בפורום אחר!! אוהבת אתכן

פונצית

 

[אופה3]

פונצית היקרה , שולחת לך חיבוקים

והרבה הרבה חום ואהבה, אני מקווה שהפעם הבאה תצליח, ולא נראה לי שהפרופ´ ירים ידיים, שם למעלה מחכה ילדכם, הוא יגיע בעיתוי הנכון. תמשיכי להאמין ולקוות, ואת לא תשארי איתנו עוד הרבה אוהבת אותך מאוד האופה נ.ב. הטלפון שלי זמין תמיד למה את לא מתקשרת, אתמוזמנת ביי האופה

 

[קינמוני]

היי פונצית. הצטערתי לשמוע על הסוף

הרע של הסיפור. תחזיקי מעמד ואני מקווה שעם הפרופ´ החדש זה יצליח. מחזיקה לך אצבעות קינמוני

 

[רומי^^]

שלחתי מסר../images/Emo41.gif

 

[נוג]

לפונצית ../images/Emo24.gif חם ../images/Emo85.gif

הי, ה

לקרא את ההודעה שלך. להיות אמא זאת המשאלה של כולנו ואנחנו מתרבקות לפעמים כל פעם מחדש ומאבדות תקווה. אני חושבת לאימהות אפשר להשיג בדרכים רבות . מקווה בשבילך שהדרך לא תהיה כה ארוכה כואבת. מחזיקה לך אצבעות ליום שלישי הבא בהצלחה נוג

 

[נוג]

מתרסקות

 

[נועם@בת]

../images/Emo24.gif פונצית ../images/Emo25.gif

השלילי תמיד כואב. מנסיוני דוקא העובר האחד נושא עליו כל כך הרבה תקוות שההתנפצות שלהן מכאיבה לפעמים יותר מטיפול מוצלח של כמה עוברים. אבל איכשהו, למרות כל הכאב, ההודעה שלך מאוד עודדה אותי. ואם לא היה לה כזה סוף עצוב הייתי אומרת ששימחת אותי. חשבתי שנפרדת מאיתנו. שנאלצתם להפרד מהחלום על ילד ביולוגי של שניכם. ופתאום את חוזרת ומספרת על עובר מושלם. נכון שהוא לא נקלט, אבל בואינ´ה, עכשיו את בעצם כמו כולן כאן. חותרת מהמנין. לא חותרת כנגד כל הסיכוייםפ אלא דוקא בעדם

נכון שלעובר אחד יש קצת פחות סיכויים, אבל זה לא מה שהפריע לילד המדהים של גילגיל להוולד. אם תרגישי צורך לשתף בסיבוב הבא (בטח שהפרופ´ לא מתייאש, נו ב´מת...) את מוזמנת לשתף, ואם לא- שהברכה תשרה על הסמוי מהעין. חמותי תמיד אומרת שהריון זה כמו בצק שמרים, כמה שתכסי אותו ככה יעלה ויתפח

שבי לחתור איתנו, שמרנו לך את המשוטים.

נועם