שלום לכולם!

שלום לכולם! ../images/Emo140.gif

זאת הפעם הראשונה שאני כותבת בפורום הזה ואני חייבת לציין שיש פה אווירה ממש טובה (מרגישה חום). רציתי לשתף אתכם בתחושות שלי ולקבל את חוות דעתכם אם אפשר. לאחרונה חוויתי פרידה כואבת. הקשר היה קצר מאוד אבל החיבור היה מאוד לא רגיל, לפחות מבחינתי... היו לי תחושות מוזרות ומיוחדות כשהייתי איתו, כאילו שהנפש שלי יוצאת אליו, כאילו שמצאתי שלווה...קשה לי להסביר את זה... היה משהו באנרגיות... התאהבתי הרבה פעמים בחיי ונפגעתי הרבה פעמים, כאבתי, התגברתי, ניסיתי שוב ושוב, אבל הפעם משהו שונה. הכל התחיל כשחיפשתי תשובות (כנראה עדיין מחפשת), מנסה למצוא חיזוקים לאינטואיציה שלי, למצוא הסברים לתחושה הכל כך חזקה שנלקחה ממני בפתאומיות. מצאתי את עצמי מתחברת, מאמינה, מנסה למצוא בתוכי את החלק הרוחני שלי (שעד עכשיו הדחקתי), מתעניינת, רוצה להתפתח ורואה את זה כמשהו חיובי - ובטח אתם תסכימו איתי. העניין הוא שמשהו אצלי לא רגוע. הנפש שלי אינה שקטה. אני מרגישה שמתחוללת אצלי סערה, שיש משהו שעלי ללמוד, להבין, לקבל תשובה. אני מרגישה כאילו שמשהו הולך להתרחש, שמשהו לא נסגר ואני לא יודעת אם זה בכלל קשור לאותו בחור או שזה משהו כללי בחיים שלי...אני אפילו לא יודעת איך להסביר את התחושה המוזרה הזאת... יש רגעים שאני מרגישה כאילו שאני יוצאת מדעתי, רגעים שאני מוצאת תשובה הגיונית שמסבירה את הכל ואומרת שהזמן יעשה את שלו ויש רגעים שאני מרגישה ומאמינה שכל מה שאני עוברת לא קורה סתם... מה דעתכם?
 

חי אדר

New member
הנעלם הגדול

הסקרנות שבאדם באופן טבעי מוליכה לחיפוש הסברים אך לא תמיד יש הסברים. לטעמי אין טעם שתייגעי עצמך במציאת טעם לפרידה או לטיבה של האהבה שנקרתה לפנייך ונגוזה במהרה.על פי רוב ההסבר יהיה להסביר את הנעלם ביותר נעלם ואם כןמה הועילו חכמים בתקנתם?הדחף לרוחניות או לחיפוש דברים שמעבר למסגרת הצרה של החומר אינה צריכה להיות קשורה כלל לסיטואציה של חוסר תשובה לשאלה.לפעמים עצם ההכרה בעובדה שאין הסבר, ועצם ההשלמה עם העניין שכך הוא מנהגו של עולם יש בו עצמה רבה יותר כדי למצא את השקט מכל גלי המשבר העוברים עלייך. לעומת זאת ההתמקדות במתן הסברים יחשוף אותך לכל מיני הסברים שהמכנה המשותף שלהם שכולם בבחינת השערות ובחחינת מילים שאולי כחם יפה להמתיק רגע מר אך נשחקות הן במכונת הזמן. בדריי אלה איני לשלול את העיסוק ברוחניות, ללא ספק שברוחניות טמונה עצמה כבירה ואדירה אך אין לתלות את עוצמת בהסברים לעניין שאת חפצה בו אלא בעצם הכוונת המחשבה לאפיקים אחרים די בהם כדי להשקיט את המיית ליבך. מכל מקום באשר את אאחל לך שכל המעיק עלייך חלוף יחלוף ואור השמש יאיר את האפילה מאכזבתך
 
ברוכה הבאה קרן שמש צהובה../images/Emo42.gif

יום-טוב, אנסה בקצרה להעביר לך מסר, אני חושבת שאת כל כך עסוקה בלהבין - למה התחיל הקשר למה נגמר , התאהבת כל כך הרבה פעמים- הייתי מבקשת ממך לעצור ולבדוק 1. כמה פעמים אהבת באמת ??? 2. כמה פעמים בבני זוג פגעת? 3. האם את יכולה לעשות הפרדה בין מציאת בן-זוג לבין ה" עצמי " שלך?
להפסיק לתת הסברים זמן מה למה שקורה לך.. את חושבת כל כך הרבה, תני למוח שלך מנוחה, תחשבי שהכל טוב גם שאת לא בזוגיות, הכל טוב גם אם אין לי הסבר למה שקרה.... ותראי לאן זה מוביל אותך.. את כמהה לתשובות בכל זאת, לכי ללמוד משהו חדש שאף פעם לא למדת. אין פתרונות קסם למצבים של חוסר שלווה , " כל החיים אנו בדרך האושר "
והדרך ארוכה, לימודי מודעות אולי יעזרו לך למקד את העיקר ולהפרידו המטפל. מאחלת לך, המון הצלחה בהמשך הדרך, אריאלה באהבה
 

ela48

New member
../images/Emo23.gifלקרו שמש צהובה

היי "החיפוש אחר השלווה" - כל חיינו אנו עסוקים אחר "החיפוש" לכן אנחנו שוכחים לחיות את "הרגע" הכאן ועכשיו. את אומרת כי "איתו" הרגשת את "השלווה" האם "איתו הרגשת את "הבטחון" ? האם השלווה שאת מחפשת היא אולי ביטחון..? את נסערת ולא רגועה, את כל הזמן חושבת ומחפשת... נסי לשבת עם עצמך ולחשוב באמת - מה את מחפשת..? לפעמים מרוב היותינו עסוקים "בחיפוש" אנחנו מפספסים למעשה את האפשרות "למצוא". אם רק תצליחי להיות בשבילך - כאן ועכשיו, לא לחפש.. לא לחשוב.. לא לדאוג.. פשוט להיות.. לזרום עם הקיים ולהאמין באמונה שלמה בעצמך וביכולותייך - והכי הכי - "להאמין ביקום" או אז תוכלי "לראות".. או אז תוכלי "למצוא"... זה פשוט יבוא אלייך... ברגע מסויים זה יגיע. אם בדמות אדם.. אם בדמות הבנה על דרכך... אם רק תצליחי להבין שעלייך להפסיק "לחפש" ופשוט להסתכל סביבך כך בשקט, באמונה ובשלווה - תוכלי לראות את "האור"
מילת המפתח בחיינו הינה "סבלנות" וכדי למצוא את עצמך את נדרשת לסבלנות והרבה אמונה עצמית ואמונה שמה שצריך להיות - הוא שיהיה. עצתי לך - לתרגל מדיטציה לרגיעה והרפיה - ופשוט להחליט שמרגע מסויים את ממפסיקה לחפש - את פשוט חיה! חיה את הרגע, לא דואגת ולא מפחדת.. מאחלת לך - דרך של שלווה - אור - ואהבה
אלא פריאל מתקשרת בעזרת קריאה בקלפים - רייקי מאסטר מדריכה ויועצת רוחנית
 
תודה לכולם! ../images/Emo140.gif

תודה לכם על התגובות! בהחלט נתתם לי חומר למחשבה ועיצות טובות! תודה מקרב לב!
 
ברוכה הבאה קרן שמש../images/Emo140.gif

היי קרן
. אני קוראת אותך וחושבת ונוברת ומחפשת תשובה עבורך כבר יומיים, מהרגע שכתבת את ההודעה, אלא שמאחר ואני מאד מזדהה איתך, מסתבר שקשה לי. אני "יודעת" כבר שנה וחצי שנפגשתי עם אדם יקר לי "לא סתם". אני יודעת עמוק בתוכי שלקשר הזה אמורה להיות משמעות גדולה עבורי, אמורה להיות לו סיבה, לא יכול להיות שסתם ככה נפגשנו ונפרדנו, כי מה שהיה שם, היה עמוק ברמות שמעולם לא חוויתי. התחושה הייתה ועדיין של משהו קרמתי, שיעור שאני "חייבת" ללמוד כאן ועכשיו, אלא שעד עתה לא יודעת לומר שמצאתי.
מה אני עושה עם זה? מרשה לעצמי לשחרר את "אני חייבת"... אני קודם מודה על הזכות שנפלה בחלקי, לחוות את עצמי בעומק שכזה, אני מודה על הזכות ללמוד את עצמי אוהבת באמת, ואולי יותר מהכל, לגלות שאני יודעת גם להתמסר. להתמסר כל כולי לאהבה, לרגע, לאיש שאהב אותי וכל זה בהכרה מלאה, כי אהבתי עם כל כולי, גופי ונשמתי כאחד. כעת הגיע זמן שבו אני ממשיכה הלאה, כי כאשר אותה אהבה מדהימה מתחילה להכאיב, אני מבינה שמשהו כבר לא עובד שם, משהו קורא לי לוותר. אז יתרתי עם כל הקושי ואני יודעת בוודאות שעוד יפלו לי האסימונים, שעוד אבין מה באמת היה פה ואסגור את "הדבר" הזה. אלא שבינתיים יש חיים לחיות, יש אותי, יש את השמש שזורחת בכל בוקר מחדש, עולם כמנהגו נוהג.
רוצה לומר שכל כך מזדהה עם מילותייך. רוצה לאחל לך
להיות מסוגלת לחייך עם העולם, להביט על הכל ולומר לעצמי, וואלה, גם לזה זכיתי. אהבתי. אהבתי באמת.
 
היי גילי

אני יכולה להרגיש את הכאב שלך מתוך המילים שכתבת ולהזדהות איתך חזרה. זה כל כך מוזר שאהבה יכולה לשמח כל כך, לעשות אותך הכי מאושרת, למלא את כולך ולאחר רגע להכאיב כל כך ולהפיל אותך חזק למטה. כל פעם שזה קרה לי ובמיוחד בפעם הזאת תהיתי אם האושר שווה את הכאב, אני עדיין תוהה ולפעמים כשכואב לי כל כך אני אומרת שלא, שזה לא שווה כי נראה לי לפעמים שהכאב הרבה יותר חזק, כמו סכין בחזה ושאי אפשר לנשום יותר... ושיש את הצביטה הזאת כשנזכרים באותם הרגעים, כשכמעט כל דבר מזכיר אותו... זה לא קל בכלל... וכשהכאב עדיין טרי זה קשה להגיד תודה על זה שהייתה לי אהבה כי יש עדיין את הכעס והאכזבה על זה שהאהבה הזאת נלקחה ממני. אבל אני מניחה שהזמן יעשה את שלו ושיום יבוא ואני אוכל להודות על התקופה היפה, על האהבה, על התחושות הנעלות ואולי אחרי שהזמן יעשה את שלו והכאב ידעך אז דברים ייראו לי אחרת, שאולי הכל קרה לטובה. קראתי את כל מה שכתבו לי, חשבתי המון והיום קמתי בבוקר עם נכונות אמיתית לשחרר... לתת לו ללכת ממני ולהמשיך הלאה בחיי. להתמקד בעצמי, לנסות להגיע לאושר הזה שחוויתי כשהייתי איתו רק עם עצמי - כמה שזה קשה, אולי נראה בלתי אפשרי ועם זה שאני לא יודעת איך ואיפה להתחיל... והזמן יעשה את שלו... כל יום יעביר ממש קצת את הכאב ואני אהיה בסדר, בזה אני מאמינה... אני רוצה שוב להודות לאלי, לאריאלה, לאלה ולך גילי על הדברים שכתבתם, חיממתם לי את הלב, עזרתם לי לראות את הדברים אחרת ולקום בבוקר עם החלטה חדשה וחשובה. אני מודה מכל הלב ומאחלת שיהיה לכם רק טוב!
 

ela48

New member
../images/Emo24.gifעם דמעות הזדהות..../images/Emo99.gif

ממש הצלחתן לגעת בנשמתי. כן, זה כואב, זה שורף, זה אכזרי אבל.. אם רק נאמין שיש בעולם "קסם נפלא" אם רק נדע להיסתכל מעבר לאופק... אם רק נאמין - כך בשקט, בשלווה... כי אז נוכל לקבל בברכה את האור והאהבה
"הייתי שם... ויכול מאוד להיות שגם אני שוב הולכת לשם... אבל בזכותכן אלך לשם... בגאווה.. בתקווה.. והמון אמונה". מחבקת אתכן מכל ה-
אלה פריאל
 
../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif לכולנו

אחד האסימונים הללו שנופלים ומחרישים את האזניים, לפחות אצלי, הוא שהאהבה היא מדהימה כל זמן שהיא נמשכת, ובעצם היא נמשכת לעולם, אלא שכאשר מופיעים בקשר ניצוצות של כאב, ולא משנה מה מקורן (לרוב המקור הוא בעצמי, כך אני מאמינה) זה זמן לשחרר וללכת. ואז, אז יש זמן להתבוסס בכאב, אולי זמן להתאבל על הקשר שנסתיים, וזה אולי מתחיל בכעס, האשמה, תסכול, שאנו חווים ככאב שמפלח את הנשמה. אלא שברגע שמרשים לכאב לזחול החוצה, הוא תופס תאוצה ומתגלגל ככדור שלג. אחרי שוויתרנו עליו, כשהוא נעלם, אפשר להתבונן שוב אחורה, להתמלא באותו אור עצמו להודות על הזכות, לתייק עוד חוויה בספר החיים שלנו.
 
למעלה