שלום לכולם

[shant]

טנטרה....... קצת יותר

הי בן! ראיתי את קריאתך באתר של שי ורפיקי ו.... באתי

אז.. בהמשך לדבריך.. (תוספות, ניפוץ מיתוסים והדגשים אנשים רבים נוטים לחשוב שטנטרה זה סקס. הם חושבים כך כי זוהי הדיעה הרווחת היום, בתקופת העידן החדש, וההתעוררות שכולנו יכולים להרגיש- וסביר להניח שאין בסביבתם מישהו שיתקן אותם... טנטרה זה לא סקס! מהות הטנטרה היא לא איך לשפר את הביצועים... הטנטרה טוענת שאם נכנסים אל תוך הסקס, עוברים אותו, ומתגברים עליו- אפשר להגיע להארה. כלומר, דווקא בגלל שהכוח המיני כה חזק, היצר הזה שבן כתב עליו, איתו וממנו צריך להתחיל את הדרך ולא להשאיר אותו לאמצע, או לסוף. ושלא נתבלבל- הדרך מסקס להארה ארוכה! אבל, מי שמפחד מסקס, מדחיק את היצר המיני שלו, לאן יגיע? הוא לא יתקדם כלל בדרך הזו... "אחלה! אז הולכים לעשות קצת סקס באיזו סדנת טנטרה?" אז... למה זה מה שמקובל לחשוב? למה כולם פתאום רצים לחפש סדנאות טנטרה ואנשים שייאיישו להם את תפקיד בן/בת הזוג לתירגול, בעוד מה שהם חושבים שהולך להיות שם כלל לא מה שקורה במציאות? כבר אמרנו, מהות הטנטרה אינה סקס. טעות נפוצה נוספת היא לתרגל טנטרה עם אנשים זרים. טנטרה זה תירגול. נכון. בעזרתו אנחנו לומדים להכיר ביצר שלנו, לשלוט בו, במקום שהוא ישלוט בנו. אנחנו לומדים איך להפוך את היצר- ליצירה, לאומנות, למדיטציה. אהבה זאת אומנות! איך אנחנו עושים את זה? מתאמנים, לומדים, מתרגלים, מתרגלים, מתרגלים... איפה אנחנו עושים את זה? בכל מקום שבו אנחנו מרגישים נוח. מה אנחנו עושים בכלל?? הצעד הראשון- מכירים בזה שאנחנו לא יודעים כלום. מכירים בזה שאנחנו לא יודעים לאהוב. ימי הילדות חלפו עברו להם, ואף אחד לא מגלה לנו שהתפיסה שלנו נשארה איפשהו שם. אנחנו נכנסים למערכת יחסים, שני אנשים וכל אחד עם מטען הפחדים שלו, ומחכים לראות מה קורה. איפשהו נשארנו מאחור עם האגו וה´מגיע לי´, אנחנו רוצים שיעריצו אותנו, שילטפו אותנו, שיאהבו אותנו. ואם אפשר אז כל היום... אנחנו המרכז, ואנחנו בכלל לא מודעים לזה... הטנטרה רוצה שנזוז הצידה. שניתן לאחר להיות המרכז. אנשים אומרים שכשאתה מאבד את עצמך בתוך האחר זה מסוכן מאוד, זוהי לא אהבה. בטח שזה מסוכן! אבל במקום שהפחד להיפגע ישלוט בך- אתה שולט בו! אתה נותן לעצמך להתמזג עם האחר, לגמרי לגמרי, נותן את כולך, נמס לתוכו, ומתחיל מזה שאתה מאפשר לעצמך להיות נאהב... זוהי האהבה! אם ניתן לפחדים שלנו לשלוט בנו- לא נדע אהבה מהי... בעצם, הטנטרה אומרת שמה שאנחנו קוראים היום אהבה- אינה אהבה כלל. אז מה זה כן? היצר... הליבידו.. ששולט בנו. זוהי אהבה מינית. לכן היא גם כה קצרה... אז מה בעצם עושים בסדנאות (או- מפגשים)? לומדים טכניקות של אהבה מודעת. "אהבה?! ללמוד אהבה!? אהבה זה לא דבר שאפשר ללמוד אותו.." טעות!! אהבה זו אומנות... האומנות הכי גדולה שקיימת לכן היא צריכה להילמד. אהבה אמיתית לא קורת הרבה. אולי אחת ל... אבל מה שבטוח, היא קורת רק למי שמתאמן בה מספיק. מתאמן בלתת, מתאמן בלקבל (אנחנו לא יודעים לקבל היום.. איך נדע לתת?), מתאמן בלהפסיק להיות המרכז, ולהתמזג... אני לא יודעת הרבה, למען האמת, יודעת ממש כלום. אבל זוהי אולי איזושהי התחלה, קצה של קצה שלה, ואוכל בשמחה להמשיך ולפתח ולהתפתח איתה, אם תרצו...

שאנט (מקווה שלא יצא מבולבל מדי... תרגישו חופשי לבקש הסברים

)

 

[*gemini*]

וואוו!!!! ../images/Emo45.gif

אני רוצה עוד!! אז עכשו כשהסברת, כמה דברים: 1. עכשו אני לגמרי בטוחה שצדקתי בתחושה שלי שטנטרה זה לא סתם עם מישהו, ושבן צריך להוריד את מודעת ה"דרוש שותף לטנטרה".

2. את כל כך צודקת!! אוי! כמה פעמים אמרו לי בחיים שאני אפסיק להתמסר לאהבה, שאני אתחיל לחשוב קצת על עצמי, שאפסיק לתת כל כך הרבה (מבחינה רגשית) ואתחיל גם לדרוש. שאשחק משחקים. את כל כך צודקת שהכל מפחד. כולנו פחדנים, וחבל שרובנו נותנים לזה לשלוט בנו. כל כך הרבה אנשים "נתקעים" עם הבן זוג הלא נכון רק מתוך פחד להיות לבד, או מתוך נוחות, או מתוך הרגל, אבל זאת לא אהבה. לא יזיק לכולנו שיעור באהבה. קצת חינוך מחדש בנושא. העולם יהיה הרבה יותר יפה אז. 3. עכשו אני יודעת שאני רוצה ללמוד את זה. 4. אז כנראה שהאקס לא מתאים בשביל לתרגל את זה (גם אם הקשר טוב), נכון?

 

[shant]

קצת על "חינוך מחדש בנושא"

נתפסתי לעניין החינוך כרגע, בהמשך, אם תרצי, אוכל לפרט על טכניקות אימון של טנטרה, על נשימות, על מודעות, ועוד... אוקיי אהבתי שכתבת קודמכל- "צדקתי", ואח"כ "את כל-כך צודקת". דבר שלמדתי דרך הטנטרה, אם זה באופן ישיר או עקיף, זה לקחת אחריות עליי. זה יותר מעל ה"מעשים שלי", זה עליי. אולי לא התכוונת אפילו, אבל זה פשוט הזכיר לי. כשהתחלתי ללמוד טנטרה, ולתרגל מדיטציה, פתאום הפסקתי להגיד כל הזמן- ´אתה צודק!!´ ´אתה טועה!!´ כי קודם כל אם אתה צודק, אז אני איפשהו טעיתי (או פשוט תעיתי..) ואם אתה טועה, אז לא בטוח שאני צודקת, אבל בוא נכנס לזה. ובעצם, אין דבר כזה ´טעות´. טוב, ועכשיו לנושא...: 1)להתמסר לאהבה זה מפחיד. להתמזג עם מישהו אחד זה אולי הכי מפחיד שיש. אבל חשוב מאוד לזכור, ולא הדגשתי את זה בהודעה הקודמת, שלפני שאת מתמזגת-נמסה לתוך האחר, את צריכה לעשות את זה קודם כל לתוך עצמך... לתוכך... להתמסר לאהבה זאת עבודה, ואף אחד לא מבטיח לנו שהיא קלה. רק אחרי שאת עובדת עם עצמך, את מוכנה להתמזג עם אדם אחר... שוב- רק ברגע שאת באמת מאפשרת לעצמך להיות נאהבת- את יכולה באמת לאהוב. זה יכול להישמע אגואיסטי לגמרי, אבל אני מאמינה שכדי לבטל את ה-אני, את חייבת להכנס אליו, ולהבין אותו, ולשחק איתו, ולראות אותו, לראות באמת. וזה מפחיד. בכל פעם שאני מדברת על טנטרה עם מישהו, אני אומרת שכדי לבטל את האגו צריך לצאת מנקודה אגואיסטית. הטנטרה לכאורה יכולה להראות מלאת סתירות, אך כשמעמיקים- נגלית ההבנה... מלמדים אותנו מגיל צעיר שלא הכל מגיע לנו, ויש עוד אנשים סביבנו, צריך להתחלק, לא תמיד נקבל הכל, וככה אנחנו גדלים. תינוק מצטרף לפעוטון, משם לגן, ולכיתה, ומגוף אמו וחיק משפחתו הוא יוצא אל העולם, מצטרף לקבוצה של בני גילו, שמסתבר שהם, בדיוק כמוהו. אז יש את החינוך שדופק לנו בכל פעם בראש ואומר שלא הכל מגיע לנו, לא נקבל כל מה שאנחנו רוצים בחיים, ויש את האגו- שאומר שמגיע לי ומגיע לי ומגיע לי. ולמה מגיע לי? כי אני במרכז העולם! עם ישראל הוא דוגמא מצויינת: תמיד מגיע לנו! בכביש מגיע לנו, בתור למכולת מגיע לנו, כל הזמן מגיע לנו... לכאורה, נראית כאן סתירה. האומנם...? אף אחד לא מלמד ילד בגן מדוע הוא צריך להתחלק בפינת המשחקים עם ילדים אחרים. מציבים לו עובדה, הוא רואה שהוא לא היחיד בגן, ומצפים ממנו לפעול בהתאם. אז רוב הילדים אכן מסתגלים, ואם פה ושם נוצרות בעיות- הגננת תגיד לילד שהוא לא לבד כאן (´תלמד לשחק עם כולם´) ושילמד להסתדר עם הילדים האחרים. ומה אם אלו שלא מסתגלים? או שמתקשים להסתגל? הם יבכו, ויבכו, הם הרי עדיין לא מכירים דרכים אחרות, אז הם יבכו. מכירים את המשפט: ´אתה יכול לבכות עד מחר´? סביר להניח שזה מה שיענו לו... ואז הילד גדל, וגדל, ופתאום הוא כבר לא תינוק יותר, סיים בית-ספר אפילו, החינוך דופק, החברה כבר לא מגוננת עליו, הוא כבר למד להסתדר, ופתאום הוא מוצא את עצמו לבד. בעולם גדול גדול... מלא באנשים. מוקף באנשים. ´אבל איך זה יכול להיות?? הרי לימדו אותי שאני אף פעם לא לבד?´. ופתאום הלבד הזה נראה מאוד בודד. ובודד זה מפחיד, ובדידות זה מאיים, אף אחד לא רוצה להיות בודד. קשה לנו להבדיל בין הלבדות, והבדידות. הרי לא חינכו אותנו שלבד זה תמיד... ופתאום אנחנו לבד. ואנחנו מפחדים... עכשיו הילד שכבר לא ילד מרגיש בודד, נבהל, רוצה לבכות. חזרנו לנקודת ההתחלה... רק שעכשיו הוא לא יבכה, כי הוא למד לעשות דברים אחרים במקום. מה, עכשיו הוא יבכה!? מה זה יעזור לו? אנשים רק יצחקו עליו עכשיו. לבכות הוא לא ממש יכול... ועצוב לו, עצוב לו מאוד. הוא לא יודע מה לעשות, והאגו, שהוא מנגנון הגנה נהדר, מתחיל לעבוד שעות נוספות. ´אף אחד לא יפגע בי, אני מלך העולם´. אם היו מלמדים אותנו מגיל צעיר שכל אחד ואחת מאיתנו הוא מלך או מלכה- והכל באמת מגיע לנו, יש לנו את הזכות לבקש כל שרק נרצה- לא היינו צריכים להוכיח את זה כל הזמן... ילד קטן הוא דיקקטור די רציני- תעשו לי תביאו לי קחו אותי תנו לי. מגיע לו כי רק הוא קיים בעינייו. כולם אוהבים אותו, מגוננים עליו, כולם מעריצים אותו. והוא גדל במחשבה הזו, שכולם יאהבו אותו. הוא חושב שאהבה לא צריך ללמוד... כשאנחנו מגיעים לחשוב מתוך- מגיע לי כי מגיע לעולם , עשינו צעק ענק בהפכיתנו לאדוני האגו, היצר- שלנו. ואף פעם לא מאוחר ללמוד אהבה.. ונכון, אלו מילים יפות, אבל מה עושים בשטח?? הטנטרה אומרת לך- תעבוד על האגו שלך, תשלוט אתה בו, ולא הוא בך, וכך תפרק אותו. היא מלמדת אותך טכניקות לעבודה. וקודם כל, תהיה מודע לעובדה שכרגע אתה הוא העבד של האגו, ולא אדונו. העבודה הזו מפחידה... לבטל את האני זה להסתכן בפגיעוּת עצומה שם בדרך! בעיניי, ברגע שאתה באמת מבין ומקבל את זה שהכל מגיע לך, אתה מפסיק לדרוש הכל. כי בעצם, הכל כבר יש... ברגע שאתה מבין שזה כבר לא ´מגיע לי´, אלא חושב ופועל וחי מתוך ´מגיע לעולם´- אתה כבר לא ילד... 2) לילד ממקודם (זוכרת אותו?, עדיין עצוב. הוא עדיין מרגיש מסכן, ובודד, ושאף אחד לא נמצא שם באמת בשבילו. הוא לא אשם בהרגשה הזו, אין כאן אשמים... קל להתמכר לעצב. המעוף הזה שבנפילה יכול להיות ממכר מאוד... מלמטה אין עוד לאן ליפול, ולרחם על עצמנו זה מעגל שלא יוצאים ממנו אם לא באמת רוצים. אז... מה הטנטרה תגיד לילד? תחגוג את העצב. ´לחגוג עצב?!!? מה השתגעתי?? התחרפנתי?? מה כל-כך יפה כאן, שאני צריך לחגוג אותו?!´ אתה מרגיש בודד? תרקוד. תשיר. תקפוץ. תרוץ הכי מהר שאתה רק יכול. תצרח!! תוציא את הנשמה עד שתרגיש אותה שוב בפנים... זה לא כל-כך פשוט. בהתחלה עדיין לא נעיז, ונחשוש, זה יראה לנו משוגע מדי, מופרע, טירוף. בנינו במשך השנים כל כך הרבה מחסומים והגנות, שכדי לפרוץ אותם נזדקק לכוחות רבים. ויש בנו כוחות רבים. אנחנו בעצם לא יודעים עד כמה... אולי, אפילו, עוד לא התחלנו להבין באמת עד כמה... התרגלנו לתעל את האנרגיות שלנו ל"אפיקים שיעזרו לנו בחיים", ושכחנו להשתמש בהן גם לאפיקים אחרים... עכשיו הן ממש מנוונות, חלק קטן מהן עובד, פעיל, וכרגע זה הזמן להתחיל לעבוד... לא סתם עבר במשך לא מעט זמן במדיה הזו מכתב שאומר- תרקוד כאילו אף אחד לא אותך... זה לא פשוט, זה לא קל, אבל להבדיל ממה שהיה לנו עד עכשיו- אף אחד לא מבטיח שזה יהיה קל... אבל, אם תתאמני ותתמידי, בסוף תמצאי את עצמך רוקדת כאילו אף אחד לא רואה אותך-ומוקפת במלא אנשים...ואבנים..ועצים...ופרחים...ושמיים... נשמע דמיוני? אם רק תרצי... אם רק תרצי!

נ.ב. בעניין האקס- אין דבר כזה מתאים ולא מתאים. נראה לי שכבר מרגע שאילת השאלה הזו ואופן שאילתה- את כבר מבינה את התשובה שלך בשבילך... אני חושבת שכשמתרגלים טנטרה בזוג- זה צריך להיות עם בן הזוג שלך.. זה כל העניין כאן..לעבוד על האיחוד של השניים..למוסס את השניים לאחד. אני לא חושבת שזה קורה עם מישהו שהוא לא בן זוגך-אהובך.. (ועם האקס, כמה שהקשר טוב, מצטרפים גם כל המשקעים...לא? בכל זאת, אל תשכחי שאתם כבר לא ביחד, וכנראה שיש סיבה לכך...) רוצה סוד? הגעתי לטנטרה דרך אחד ה"אקסים" שלי, אם לא "ה-אקס" מביניהם, כשהוא כבר היה בחזקת כזה. אבל, לתרגל ולהתאמן בטנטרה (חשוב להדגיש- במקרה הזה אנחנו מדברות על התירגול האינטימי, סקס אם תרצי, כי יש תירגולים נוספים..)- זה עם בן-זוגי-אהובי... אני חיה טנטרה מתרגלת מתאמנת לומדת ונושמת על-פיה ואותה עם הכל ועם כולם, אבל את האינטימיות אני חולקת רק עם אדם אחד... לילה טוב!

 

[shant]

תיקון קטן גדול

בסעיף 1, בשורה הראשונה, זה צריך להיות: להתמזג עם מישהו אחר (ולא אחד...)- ואני מוסיפה ומתקנת: עם מישהו או משהו..

זהו, סליחה על האורך לילה נוצצ

 

[אורלי_ל]

פשששש... ../images/Emo45.gif

 

[*gemini*]

תודה, תודה, תודה, תודה!!!!!!

כתבת דברים מקסימים! אמנם יש שם עוד דברים שצריך לחשוב עליהם ולתת להם לשקוע, אבל זה חלק מהעניין. גם אני הייתי רוצה לדעת איך את מתרגלת טנטרה, ובעצם איך בכלל התחלת. הלכת לקורס? קראת ספר ותרגלת לפיו? אני רוצה להתחיל (ואם הבנתי אותך נכון בהתחלה אני אמורה לעבוד על עצמי, ואחר כך לשלב בן זוג, נכון?). אז מה הצעדים? ועוד משהו שקצת לא קשור, אבל....אני עושה רייקי. עד היום עשיתי בעיקר לאחרים, ופחות לעצמי, אבל חשבתי להתחיל לעשות קצת לעצמי כל ערב לפני השינה. אז השאלה היא אם יש לזה איזו שהיא תרומה לנושא הטנטרה. הרייקי עובד על כל הרמות. גם הפיזי, גם הנפשי, גם השכלי, ולכן אולי הטיפול יעזור ל"עיכול" הטנטרה? יעזור להפתח ולהשתחרר יותר בקלות? את חושבת שתהיה לזה תרומה, או שאין קשר?

 

[ד א ו]

נהניתי מאד לקרוא את תשובתך

בעיקר את החלק הזה: "בעיניי, ברגע שאתה באמת מבין ומקבל את זה שהכל מגיע לך, אתה מפסיק לדרוש הכל. כי בעצם, הכל כבר יש... ברגע שאתה מבין שזה כבר לא ´מגיע לי´, אלא חושב ופועל וחי מתוך ´מגיע לעולם´- אתה כבר לא ילד..." אני חושבת שזה מאד כך. וגם אני עברתי תהליכים עמוקים עם זה (לא דרך הטנטרה).הייתי שמחה לשמוע עוד על איך חווית את הטנטרה. איזה תירגולים את עושה, ומה השפיע עליך במהלך הגלויים שלך את העולם הזה. שתפי עוד בבקשה. זה מאד מעניין. דאו

 

[shant]

הטנטרה ואני...

(חיבור מילים קוטבי משהו הפעם אין לי הרבה זמן לכתוב, אז זה יהיה קצת יותר קצר מההודעות הקודמות... נתחיל לפני קצת יותר משנתיים, הכרתי בחור שההורים שלו הם מורים רוחניים, מתקשרים, ובכלל- אנשים מדהימים מדהימים מדהימים. עולם הרוח תמיד עניין אותי וסיקרן, אבל לא העזתי ממש להיכנס אליו, פה ושם קראתי, טיפה ניסיתי, אבל כנראה שעדיין לא הייתי מוכנה. אלא שבאמת רוצים לשיר- ימצאו את הדרך שלהם, לשיר, וישירו. אז עדיין לא הייתי מוכנה לשיר. אני מאמינה שכש´הגיע הזמן´- "קראתי" לאותו בחור, זימנתי אותו לחיים שלי, וזה אכן מה שקרה... כמובן שאז, עדיין לא ידעתי את זה. דרך אותו אדם ואיתו התחלתי להעיז, ועשיתי צעדים ראשונים זעירים מאוד- אשר נולדו בעיקר משיחות ארוכות מאוד איתו, ועם אמו.. והתבטאו בעיקר בעבודה על שינוי המחשבה, ונסיונות לתרגל נשימה מודעת. הזמן חלף והנוכחות הפיזית של אותו אדם בחיי- חלפה גם היא, אבל אז נכנסתי לחנות ספרים נוצצת באיזה קניון חדש ונוצצ, ופגשתי בספר (שנצצ לי גם הוא, ונוצצ עד עכשיו..) של מורה רוחני ומואר בשם אושו. הספר נקרא- חיים אהבה צחוק, ואני יכולה בלב שלם לומר שהוא אחד הספרים- אם לא ה-ספר, ששינה לי את החיים..את התפיסה..את המחשבה...אותי! אני מאוד אוהבת את הספר הזה. פתאום הבנתי שאני לא יודעת כלום, פשוט לא יודעת כלום (ואפשר להגיד שאני ב"גיל שבו חושבים שיודעים הכל"). ואני לא מודעת לזה. בכלל, מודעות?? מה זאת החיה הזאת... אז זהו, עיניי נתפסו אל הספר, ומשם אני כאן. וזה ממש כך... נכון במודעות למציאת בן/בת זוג מבקשים- בחור/ה רציני/ת בעל/ת חוש הומור? היום זה נשמע לי מצחיק. אנחנו לוקחים את החיים כל-כך ברצינות ומפספסים אותם בדרך... תמיד נראה לי שלא לקחת אותם ברצינות זה כמו לזלזל. לזלזל במתנה הזאת שניתנה לכל אחד מאיתנו. היום אני חושבת שלא לקחת אותם ברצינות, או לא לקחת אותם אישית- זה להבין שאני לא מה שקורה לי. אני זאת לא החוויה, אני רק זאת שחווה אותה-בן כתב. באופן מפתיע או שלא, ממש לפני שעתיים קראתי משפט שממש אהבתי, והוא אומר שהחיים אולי לא המסיבה שתארנו לעצמנו, אבל כל עוד אנחנו כאן- מוטב שנרקוד! מה שאולי הכי קסם לי בספר של אושו היה החיבור לריקוד.. עד אז חשבתי שמדיטציה זה לשבת, לעצום עיניים, להתחבר לעצמי. אז נכון, זה *גם*. לא רק... אם הכרתי את הטנטרה דרך המחשבה (קריאה, שמיעה עליה, שיחות), אז אני יכולה להגיד שנכנסתי אליה דרך הגוף. דרך הריקוד. ובעצם, אתה יכול לקרוא וללמוד עד מחר- אבל עד שלא תעשה- לא תדע...לא באמת תבין... הבנתי שאם כרגע אני לא מצליחה לשבת ו´להתחבר לעצמי´, כנראה שיש דברים לפני זה שאני צריכה לעבור. אז התחלתי מנשימות. במקום "לקחת אוויר", קודם כל נשפתי, הוצאתי מתוכי, עצרתי וחיכיתי עד לנקודה בה אני לא יכולה יותר (נקודה בה אתה מרגיש שכל העולם קיים אצלך בבטן), ושאפתי. העצירה הזו לוקחת כמובן מספר שניות, אבל מה שיפה הוא שגם בזה לאט לאט למדתי לשלוט.. זה תרגיל נהדר למתחילים לגמרי, ובעיניי גם למתקדמים לגמרי, ואפשר לעשות אותו מתי ואיפה שרק רוצים- וכמה שיותר... לאט לאט, עם העבודה, הרגשתי איך אני יותר ויותר עובדת עם הבטן, פועלת ממנה. כשיש לנו בעיה שאנחנו מחפשים לה פתרון, אנחנו שואלים את עצמנו האם להקשיב ללב, או לראש. אני החלטתי שאם כרגע אני עדיין לא יודעת מספיק או מוכנה מספיק כדי להקשיב ללב- אני אקשיב לבטן! ואיך נקשיב לבטן אם היא מכווצת וסגורה..? דאו- שאלת איך חוויתי את הטנטרה. יוו זה ממש כמו הפעם הראשונה

ובעצם, זאת היתה הפעם הראשונה...- שהרגשתי שאני חווה משהו שקראתי ודיברתי עליו במשך לא מעט זמן- אבל עדיין לא העזתי להגשים... אני גרה למרגלות הר, וטיולים זאת אהבה מאוד גדולה שלי. באחד הימים, בצהריים, עליתי לצוק קטן שאני מכירה בערך מאז שנולדתי, ממש מתחת לאף (או ליתר דיוק ממש מעל הבית, והרגשתי שזהו, היום אני נותנת לכוח הזה לפרוץ החוצה. אני מאפשרת ליצר...אני מרשה לו לצאת, כמו שהוא כל-כך רוצה. אז חוץ מהריקודים, פשוט צרחתי, וצרחתי... ושרתי.. ממש חזק... (עברו מטיילים בשביל מתחת לצוק, היה מצחיק

) ואז קרה שני דברים מדהימים- הראשון- התחלתי לצחוק כמו משוגעת, אולי ממבוכה שלי כלפי עצמי (´מאיפה זה מגיע?!´) ולבכות כמו מטורפת. ממש כך, בכי מהול בצחוק, צחוק מהול בבכי. חשבתי שהשתגעתי....

אושו מגדיר את האדם כבעל חיים צוחק. הוא אומר שהצחוק חסר אגו, כיוון שצחוק אמיתי נובע ממקום כל כך עמוק וכרגע בלתי נודע- אליו האגו לא יכול להגיע, בו האגו פשוט אינו נמצא! לצחוק מהבטן, אפילו עד כדי כאב- זה אחד הדברים הכי יפים ומרפאים שיש... וקצת שכחנו איך לעשות את זה... סיגלנו לעצמנו צחוק אחר... בכיתי כי הרסתי את המחסום שלא נותן לי לעשות את זה בד"כ. ניפצתי אותו לרסיסים... לדמעות... כל החוויה הזו הייתה כל-כך עוצמתית לעיכול- שהתגובה הראשונית שלי היתה בכי... ושמחתי מאוד על כך, כיוון שאני בנאדם שלא ידע לבכות.. ופתאום זה בא, ועוד ללא תכנון או מחשבה או אזהרה מוקדמת.. ממש ככה, ספונטני, פשוט נעניתי למה שקורה לי, ובי. פתאום לא פחדתי ממה שיוצא ממני.. הדבר המדהים השני שקרה היה- שמתי לב-ממש כך (סופסוף הרגשתי את הפירוש המילולי) להד. פתאום זה נשמע לי כמו קול של החיים... אני שרה- ההר מחזיר לי שירה. אני צורחת בחיוך- העצים מחזירים לי צרחה בחיוך. אני צועקת מכאב- הפרחים מחזירים לי צעקה מכאב (לאו דווקא כואבת...). אני רוקדת- העולם מחזיר לי ריקוד. משתתף בריקוד. אני משתתפת בריקוד של העולם. וזה מופלא עד כמה שזה כך... עד אז קראתי ושמעתי ודיברתי על אהבה, והתמזגות, אבל עד אותו צהריים לא הרגשתי את זה באמת. כתבתי כאן בין השאר שני תרגילים, או מדיטציות (איך שתרצו לקרוא לזה)- שחוויתי והם אינם קשורים לסקס, או יחסים אינטימיים ביני לבין אדם אחר (לפחות לא בהקשר ישיר...). והנה, אפשר לעשות טנטרה-להתמזג גם אחרת ממה שנהוג לחשוב היום... אני מאמינה שמכאן זה מתחיל. מהנשימות. משם הכל מתחיל... (לשם הכל מגיע, ושם הכל גם נגמר..) מהצחוק... קודמכל נתמזג לעצמנו, נתאחד עם עצמנו- נאפשר לעצמנו להיות נאהבים, ונאהב... ונתאחד עם בן/בת הזוג... עם כולם..עם הכל. טוב, אז יצא לי בכל זאת לא קצר כל-כך שיהיה לנו לילה חם ונוצצ

אשמח להמשיך את הדיון.... לכל כיוון שרק תרצו, עם כל שאלה שרק תעלה, ובכל תגובה שרק תעלו על דעתכם.... נ.ב.- כדי לחוללל שינוי צריך סבלנות זה לא אני אמרתי, הלוואי אם הייתי יודעת של מי ואיך בדיוק הציטוט המדוייק, אבל סתם נעים וכיף וכדאי לזכור את זה..

 

[deep ocean]

את מופלאה

ההודעה שלך ריתקה והיפנטה אותי עד דמעות של ממש שבאו מתוכי. אני מודה לך שתיארת את החוויה שלך בפירוט כה רב. העולם הזה כזה מדהים ואנשים בו עוד יותר!!!!!!!!!!!!!!!!!! "שיהיה לנו לילה חם ונוצצ" את הניצוץ שהאיר אותי כרגע.

 

[deep ocean]

תודה SHANT

אני נהנית לקרוא את ההודעות שלך בנושא. תודה על כל המידע...

 

[בן טל-שחר]

תודה shant - וברוכה הבאה לפורום!../images/Emo20.gif

 

[shant]

ט´נקיו ../images/Emo9.gif

 

[time to fly]

אהלן שנט ))

נעים נעים נסיוני בטנטרה מועט מאוד הוא חוויתי יותר מאשר אקדמאי הייתי בשתי סדנאות אחת היתה מדהימהההההה! השנייה התבזרה לכל הכיוונים אבל הבנתי את מה שהייתי צריך לקחת עימי אני מסכים כלכך להדגשה שלך, לגבי תחילת תהליך הטנטרה קודם כל!!! אבל שוב פעם - קודם כל!!! חייבים לאהוב את עצמנו, רק אחרי כן אפשר להבין את הטנטרה באמת כי אם נבוא לשם בלי תהליך אישי עמוק וארוך (הגדרת הזמן היא יחסית לכל אחד), נחפש מבן הזוג את האהבה שחסרה לנו, שלא סיפקנו ומצאנו בעצמנו בתוכנו לעצמנו, ונרצה שהשני יתן לנו ולא נבין נכון את מערכת היחסים שנוצרת שם אולי באמת אני חלק מהסטטיסטיקת הטעות הנפוצה - לעשות זאת עם פרטנר זר אולי בעייתי היא שאיני מבין טנטרה נכון על כל פניה- את כל תרגיליה או אופיטים ואני מבלבל בכלל עם טכניקה אחרת ומה שעשיתי זה לא טנטרה, אבל נראה לי שמה שחוויתי זה כן, אז (פפפפפפ אין לי אויר

) ... ליצור הרמונייה עם בן זוג זר זה עולם ומלואו לקבל אהבה ולתת אהבה לבן זוג זר זה עולם ומלואו לראות בו כלי ואמצעי להתפתחותי האישית / לראות בו חייה מופלאה היושבת לידי, מחבקת אותי, נושמת עימי, נוגעת בי, נכנסת אלי - זאת חוויה מופלאה כנראה שאני צריך להבין באמת מה טנטרה אומרת כי אם מה שהבנתי לגביה לא נכון, אז אני צריך לרכוש עוד ידע, ואשמח שתביני מהי טעותי ותלמדיני

פליזזזזזז

אבל מה שחוויתי היה מדהים כלכך ומפרה כלכך ויודעת משהו, האנשים שפוגשים בחיינו, ובמיוחד בארועים כאלה, קרובים אלינו כלכך עד שנראה שאנו מכירים אותם ימים ימימה שלומי כרגע נאבק עם התובנה שבן זוג זר זה אווט, ובן זוג קרוב זה אין לא רוצה.............

לא אוהב את הדיאלוגים שלי עם עצמי אני מבואס כרגע מהם

רוצה הביתההההההההההההההההההההה לאמאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

ריח פריחת פרחי הדר מופלאים לכולכם

שלומי