לפני שנה ומשהו כתבתי כאן על הבכור
שלי, ששיתף אותי בכך שהוא מעשן גראס לפעמים וגם ניסה אקסטזי במסיבות. באותה תקופה הוא היה בין דברים וחווה תקופה של התפרפרות . היום הוא סטודנט וגם עובד במשרה כמעט מלאה ולדבריו "אין לו זמן לשטויות". לדעתי, ילד שמשתף את ההורה בחוויה מסוג זה, שברור לכל הצדדים שהיא לא בדיוק חיובית, מראה בטחון במשפחה וגם ואולי בעיקר בעצמו. הרי אף אחד לא יבוא להוריו ויבקש אישור להיות ג´אנקי, אלא מספר את זה כאחת מהחוויות שהוא עובר כמתבגר. אני מאמינה כי הידיעה לא רק שלא נותנת מסר חיובי למתבגר אלא אפילו משמשת איתות לכך שהדברים בשליטה ואסור לחצות את הגבולות. הטלת איסורים ועונשים הרי לא מנעו מאף מתבגר מלעשות כל דבר שהוא , אם זה סמים ואם זה מין, שקרים, גניבות וכו´. חלק מההתבגרות היא לנסות ולהתנסות ולהבין מה מתאים ומה לא. היסטריה לא מביאה לתוצאות טובות אף פעם.הסברים ושיחות והסכמים פנימיים שווים הרבה יותר . כולי הערכה לאחותו על הטיפול שלה בסיטואציה. לעניות דעתי זאת הדרך, גם אם היא לא כל כך "צדקנית".
