שביעות רצון אינה מנוע לשינוי
הפילוסוף לייבניץ טען, שהעולם שלנו איננו מושלם אך הוא ה"טוב שבעולמות האפשריים." יש א/נשים רבים שמחזיקים בעמדה זו או בעמדה בעלת השלכות דומות, והיא ש"המציאות שלנו היא טבע הדברים", כלומר ככה זה, וזהו. מי שמקבל/ת המציאות כמות שהיא ללא עוררין, לא חש/ה כל רצון לשנות אותה אלא לכל היותר למצוא בתוכה את המקום הטוב ביותר עבורו/ה. רק א/נשים שחשו אי-שביעות רצון ותסכול, אני סבורה, שינו את העולם. שכן, למה להמציא מכונית, אם חמור הוא "כלי הרכב" הטוב ביותר האפשרי? וכל מי שפועל/ת לשינוי מונע/ת על ידי תלונה כלשהי, בין אם תלונה זו מבוטאת בקול רם ובין אם לא. כשמדובר בפעילות לשינוי עוולות חברתיות, חשוב מאד להבין את הקשר בין מקרים בודדים של הפלייה וקיפוח, ולחקור את הסיבות להפליה ואת הדרכים באמצעותם היא פועלת, שלעיתים קרובות הן סמויות מן העין. כשהוטרדתי, למשל, בפעם הראשונה באוניברסיטה, הייתי מבולבלת מאד. לא נחשפתי לכל מידע בנושא, ואפילו לא היו לי מילים כדי לתאר את מה שקרה ולכנות אותו בשם. כמו-כן, חשבתי שמה שקרה, קרה רק לי, שאולי אני מפרשת שלא כהלכה את שארע, ובנוסף, שאולי אני גרמתי להתרחשות ואשמה בה. רק כשהתחלתי לחקור את העניין, הבנתי מה באמת קרה ואת ההיקפים המזעזעים של התופעה. אז גם יכולתי להתארגן עם סטודנטיות אחרות, ולפעול ברמה הממסדית למיגור התופעה המבישה וההרסנית הזו. אני מסכימה עמך שיש א/נשים הנשארות/ים לאורך שנים רבות בשלב התלונה, ואינם/ן עושות/ים דבר כדי לפעול ולשנותה. ועלי להודות שאני חסרת סבלנות כלפי א/נשים, שבמהלך כל חייהם/ן רק מתלוננים, ואינם/ן עושות דבר כלפי לשפר את מצבם/ן ואת מצבם/ן של אחרים/ות. עם זאת, אני סבורה, כי אחת הבעיה המרכזיות היום של הפמיניזם, הוא שא/נשים אינם חושבים שקיימת עוד הפלייה. אם אישה מותקפת/מוטרדת/נאנסת/ זהו ביש מזל פרטי, ויש לטפל בכך באופן נקודתי. אם אישה מקבלת שכר נמוך יותר עבור עבודתה, יש לה במקרה בוס נצלן. התנועה הפמיניסטית עוזרת לנו להבין, שלמרות שאנו מקופחות, אנו איננו שוות פחות – ורק מתוך הכרה זו ניתן להתחיל לפעול.
מדוע שנצחק? אין שום דבר מעורר גיחוך ברצון ללמוד ולשאול. טל