שלום לכולם

[Oren G]

שלום לכולם ../images/Emo10.gif

אתמול קמתי משבעה על אחותי

אחותי היפהפייה היחידה אודליה נפצעה אנושות בפיגוע בסטייג' ב 26/2 ונפטרה יומיים לאחרי מכן מפצעיה בבית החולים איכילוב בת"א אני כרגע עוד בשלב העיכול והתפיסה של גודל האסון אני לא יודע איך אני הולך להתמודד איתו בתקופה הקרובה. עד לפני יומיים עברו אצלי בבית מאות אנשים ביום כדי לנחם את המשפחה שלי, החברים שלי לא עזבו אותי לרגע כך שלא היה לי כמעט זמן עם עצמי , אני מקווה לעבור את התקופה הזאת בסדר עד כמה שאפשר, אני דואג להורים שלי כמובן יותר מאשר לעצמי , אמא שלי איבדה אח לפני 22 שנה ולפני שבוע היא איבדה את הבת היחידה שלה, ואבא שלי לפני כמה שנים עבר התקף לב קל ולפני שבוע וחצי פעם ראשונה בחיים שלי שראיתי אותו בוכה. יש לי המון תמיכה ויש לי גם לתת למשפחה שלי אבל אני מניח שרק אחים שכולים יוכלו באמת לתמוך בי כמו שאני צריך ולדבר ולייעץ לי. תודה

 

[einat המקורית]

שולחת ../images/Emo24.gif ענק

אורן שלום, אני איבדתי את אחותי מוריה מסרטן לפני כמעט 4 שנים,כל אחד מקבל את האובדן באופן שונה אך אני יודעת שזה הכי קשה, גודל האסון אינו ניתן לתיאור ומי שלא איבד אח אינו יודע מה זה נכון שלאבד ילד קשה יותר אך גם אח או אחות זה כואב מאוד, אני שולחת לך חיבוקים וחיזוקים כמה שרק תצטרך. אני לא חושבת שניתן ליעץ כי אצל כל אחד זה שונה אך לתת אוזן קשבת בהחלט ניתן. הכאב של ההורים הוא גדול אך חשוב להתמודד גם אם הכאב שלך ולא לשים אותו בצד. מקווה שתמצא פה מעין בית ואשמח לתת אוזן בכל צורה שלא תהיה. בטוחה כי יש עוד שחשים כמוני

 

[אחשל]

../images/Emo24.gif

אין לי הרבה מה לומר בזמן כזה, רק כמה ימים עברו מאז האסון שפקד אתכם, וההתמודדות רק מתחילה... אני כמעט 8 שנים אחרי, ועדיין מתמודד עם האובדן, הכאב והגעגועים. קח את הזמן, תן לעצמך הנחות והקלות, אל תעמיס על עצמך... הרשה לעצמך להישען ולהיתמך, זה יקל עליך ועל היכולת שלך לתמוך במשפחה...

ניר

 

[ד י ק ל ה היחידה]

בהחלט יפיפיה ז"ל..../images/Emo10.gif

אין דבר קשה יותר להורים מלאבד ילד ולאח לאבד אחות.. ההתמודדות קשה מאוד אבל עם הרבה אהבה וחוזק אפשר יחד. שלא תדעו עוד צער

 

[mingalim]

../images/Emo24.gif

 

[solitaryshell]

לצערי אין מילים או עצות מנחמות

אורן, שבוע שעבר, אם איני טועה ביום שלישי בבוקר צפיתי באחת מתוכניות הבוקר, בה הופיעו רויטל וירון, חברים של אחותך, אודליה. מהמעט ששמעתי עליה, היא הייתה בחורה מדהימה ובהחלט יפיפיה. תתמוך בהורים שלך, אך אל תשכח שגם אתה זקוק לתמיכה ואהבה, וקבל אותה.

אנחנו פה בשבילך.

 

[Oren G]

כל מה שאני אגיד עליה לא יהיה מספיק

רק לפני חודש שאלתי בשבילה וביררנו ביחד בקשר לפיניקס , איפה שהיא היתה אמורה לעבור לגור, ליצור קשר עם ישראלים כדי שתוכל להתאקלם שם.. תודה לכולכם

 

[רחל גלאם]

רוצה לתמוך

לצערינו אנחנו יודעים שבמהלך השבעה הבית הומה אדם אתה תתחיל לעכל הכל אם בכלל רק כשכולם ילכו ותיהיי עם עצמך ועם ההורים ותוכלו לתמוך אחד בשני תעבור עליכם תקופה לא קלה{סליחה על הדיכי} אבל תתגבשו ותנסו לעבור אותה על הצד הטוב ביותר מחזיקה לך אצבעות תומכת בכם ומקווה שתעברו את התקופה האיומה הזו בשלום.

 

[mingalim]

וחיזוק נוסף....

אז קודם כל שתדע - המון אנשים (שלא יודעים מה עובר עליכם ) רוצים לעודד אבל אומרים - "חכה, הקשה ביותר לפניכם" - ממש מעודד... אבל זה לא ככה. נכון עוד יהיו רגעים קשים מאוד- כל הדברים שתעשו פעם ראשנה בלעדיה - פסח ראשון, ראש השנה, ימי ההולדת של בני המשפחה, יום הזיכרון... וכל פעם זה עלול להיות כואב וקורע ומפתיע - כמו הרבה דברים ראשונים אבל אח"כ זה כבר פחות נורא. זה תמיד כואב, אבל מתרגלים לחיות עם הכאב, עם הנכות. כשמגיעים לזה בפעם השנייה זה כבר משהו שמכירים. יודעים קצת יותר איך להתמודד עם זה. הקשיים משתנים עם השנים, האובדן נשאר אובדן, אבל לומדים לחיות "עם הבלי" ואם בוחרים בחיים - אז אפשר לחיות אפילו די טוב... אמא שלי אומרת שהרגע הכי קשה זה לקבל את הידיעה... אז הכי קשה מאחוריך... חיבוק ענק של חיזוק

 

[רעוּת]

אין מילים..

אין לי ממש מילים חכמות, אי אפשר לנחם...במיוחד כזה כל כך טרי. אני לא יכולה לעודד ממש, להגיד שזה ישתפר- אבל בסוף (לא יודעת כמה זמן זה ייקח) לומדים לחיות עם זה ככה, פחות אבל עוד כואב.. לוקח זמן עד ש"חוזרים לחיות". ללכת לישון כשזאת לא המחשבה האחרונה שעוברת בראש לפני שנרדמים וזאת לא המחשבה הראשונה שקמים איתה בבוקר (אצלי למשל, הדבר הראשון שאני חושבת עליו זה "אוף, צבא!" שכמה שזה מבאס, אין מה להשוות בכלל..) לוקח זמן עד שאפשר באמת לצחוק שוב, ובאמת לשמוח...אבל גם זה קורה וללכת למסיבות, ולהיפגש עם חברים ולחשוב גם על דברים שלא קשורים רק למה שקרה.. הזמן לא מרפא, זה תמיד יישאר שם, אבל איכשהו מסתגלים. מתרגלים לידיעה שהם לא יחזרו, ומשם ממשיכים לאט לאט.. בינתיים, תבוא לפה. יהיה כיף. (זאת הדרך שלי להגיד שפה יקשיבו ויתמכו..)

 

[My Dragonfly]

שולחת לך חיבוק מבין...

אין לי מילים להוסיף, אחי נהרג לפני כ-4 חודשים אם תרצה לדבר, לשאול, לשתף אני כאן עם כולם וגם באופן אישי אתה מוזמן לשלוח גם מסר פרטי ונדבר, הלוואי ואוכל לעזור אפילו במעט...