שלום לכולם- שרון
חמודים שלי, הייתי פה כל הזמן אבל לא יכולתי לכתוב. אני במצב מאוד חריף של הימנעות, קורווין- תודה על העצה, שמעתי על הטיפול בחשיפה אבל אין לי כוחות לעמוד בו, ועכשיו קר, ואיני יכולה להתקלח. אני כלואה בבית. רבתי עם החבר שלי ואני בכלל בקושי רואה אותו בגלל שאיני יכולה להתקלח. יש לי מקלחון מאוד לא סימפתי בדירה השכורה המגעילה שאני גרה בה. מאוד התרגשתי ממה שמיקי כתבה לי- תודה חמודה, וכל הכבוד, איך שרת בפני מאושפזים, אברבנל הוא מקום עצוב עצוב עצוב מאוד, הבאת להם קצת אור. לחנה תודה על הנסיון לעזור, וגם לאלה כמובן. אני לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שאני נמצאית בתוך כלא. נוסף לכך, יש לי שיער צבוע, לבלונד (בימינו כבר אין בלונדיניות אמיתיות) והגיע הזמן לצבוע אותו, ואני לא מסוגלת לעשות את זה, זה כולל מקלחת והכל. גם ללכת למכבסה ולמסור בגדים לניקוי איני יכולה, אני ממש בבית כלא, לבושה סמרטוטים ומסריחה, כך שנשארתי בלי גרביים חמים- כולם מחכים בתור שאקח אותם לכביסה, ולי נשאר זוג גרביים עם חורים, והבוהן שלי מציצה משם, לא נעים. אני כל כך מיואשת ועצובה, הטיפול ההתנהגותי רחוק ממני, אני לא מסוגלת לעשות מקלחת בשלבים, למרות שאני מנסה שיהיה לי כמה שפחות אטרומאטי, אני שמה מוסיקה אהובה עליי (מיקי, את סולחת לי שהטעם המוסיקאלי שלך שונה לגמרי משלי?), מקפידה לחמם את המיים היטב היטב לפני הכניסה לגיהנום ,וכשאני כבר מתחת למיים יש מן הקלה, אני בדרך כלל צורחת צרחות קשות ומלאות כאב. אבל העניין שאני לא יכולה לצבוע את השיער, זה רק עהולך ומחריף, והיום אני צריכה לצאת עם איזה ידיד לסמינר ספרות בבית אריאלה (משהו שאני כותבת עליו לעיתון)- כך שאני חייבת להיראות מסודרת ונקיה. קשה לי, קשה לי, ולא- אני לא יכולה שתנקי בשבילי, מיקי, תודה באמת מתוקה שלי, את נשמה כל כך רכה ויקרה ומלאת אהבה- אבל רק אמא שלי יודעת את "החוקים" של הנקיון ורק עליה אני יכולה לסמוך. קשה לחיות כך לשלכם, באהבה מהכלא שרון
חמודים שלי, הייתי פה כל הזמן אבל לא יכולתי לכתוב. אני במצב מאוד חריף של הימנעות, קורווין- תודה על העצה, שמעתי על הטיפול בחשיפה אבל אין לי כוחות לעמוד בו, ועכשיו קר, ואיני יכולה להתקלח. אני כלואה בבית. רבתי עם החבר שלי ואני בכלל בקושי רואה אותו בגלל שאיני יכולה להתקלח. יש לי מקלחון מאוד לא סימפתי בדירה השכורה המגעילה שאני גרה בה. מאוד התרגשתי ממה שמיקי כתבה לי- תודה חמודה, וכל הכבוד, איך שרת בפני מאושפזים, אברבנל הוא מקום עצוב עצוב עצוב מאוד, הבאת להם קצת אור. לחנה תודה על הנסיון לעזור, וגם לאלה כמובן. אני לא יודעת מה לעשות, אני מרגישה שאני נמצאית בתוך כלא. נוסף לכך, יש לי שיער צבוע, לבלונד (בימינו כבר אין בלונדיניות אמיתיות) והגיע הזמן לצבוע אותו, ואני לא מסוגלת לעשות את זה, זה כולל מקלחת והכל. גם ללכת למכבסה ולמסור בגדים לניקוי איני יכולה, אני ממש בבית כלא, לבושה סמרטוטים ומסריחה, כך שנשארתי בלי גרביים חמים- כולם מחכים בתור שאקח אותם לכביסה, ולי נשאר זוג גרביים עם חורים, והבוהן שלי מציצה משם, לא נעים. אני כל כך מיואשת ועצובה, הטיפול ההתנהגותי רחוק ממני, אני לא מסוגלת לעשות מקלחת בשלבים, למרות שאני מנסה שיהיה לי כמה שפחות אטרומאטי, אני שמה מוסיקה אהובה עליי (מיקי, את סולחת לי שהטעם המוסיקאלי שלך שונה לגמרי משלי?), מקפידה לחמם את המיים היטב היטב לפני הכניסה לגיהנום ,וכשאני כבר מתחת למיים יש מן הקלה, אני בדרך כלל צורחת צרחות קשות ומלאות כאב. אבל העניין שאני לא יכולה לצבוע את השיער, זה רק עהולך ומחריף, והיום אני צריכה לצאת עם איזה ידיד לסמינר ספרות בבית אריאלה (משהו שאני כותבת עליו לעיתון)- כך שאני חייבת להיראות מסודרת ונקיה. קשה לי, קשה לי, ולא- אני לא יכולה שתנקי בשבילי, מיקי, תודה באמת מתוקה שלי, את נשמה כל כך רכה ויקרה ומלאת אהבה- אבל רק אמא שלי יודעת את "החוקים" של הנקיון ורק עליה אני יכולה לסמוך. קשה לחיות כך לשלכם, באהבה מהכלא שרון