אני לא אחראית לציפיותייך אבל...
דיכאון הוא מצב בו מדוכאת היכולת של אדם ללכת אחר חזונו. כשהיכולת היא פיזית בלבד - האנרגיה מופנית למקום אחר. גם כאן יש תקופת הסתגלות בה לדיכאון יש חלק. כשהיכולת הזאת מתבטאת בשינה מופרעת (שתמיד יש לה השלכות נפשיות), כשהיכולת הזאת מתבטאת בתשישות כרונית בה האדם מוצא את עצמו רוצה לעשות דברים מצד אחד, חסר יכולת או גרוע מזה חסר חשק לבצע מצד שני, ולפעמים גם סובל מכאבים, מצד שלישי, דיכאון הוא התוצאה הבלתי נמנעת. רק אדם שמוצא את עצמו מנסה להיזכר ונתקל בערפל, רק אדם שרוצה לרקוד ובקושי מצליח ללכת, רק אדם שרוצה לחיות בשמחה ומוצא אצמו שפוך ומעורפל חושים במיטה, חסר רצון, חשק או סבלנות לאנשים אחרים, רק אדם שמוצא עצמו חסר תשוקה מכל סוג, יכול להבין על מה אני מדברת. ההבנה שהדיכאון הוא תוצאה של המצב עוזרת להתמודד איתו בצורה נכונה. קבלת הדיכאון כבן לוויה קבוע של נפילות והתקפים של חולי פיברו ו CFS, חוסכת לחולים את החרדה מפני "מחלות נפש" או תחושה שהשתגעו. אי אפשר לגרש משהו שלא קיים, ולכן יש חשיבות גדולה כל כך לקבלת הדיכאון כחלק מהסינדרום. גישת ימי הביניים אליה את מתייחסת, עדיין קיימת אצל רבים מהרופאים, והיא הפוכה: היא מתייחסת לסימפטומים כתוצאה לדיכאון. היא מוצאת את התשישות כשייכת לפסיכיאטריה
עצוב אבל קיים.