00 ERAN 00
New member
שלום לכולם (סיפור אמיתי)
שלום, יום אחד ניטלה עליי האחריות לערוך ולצלם סרט פרידה לאחד ממפקדי הטייסות בחיל האויר, מיכיוון שרציתי שהסרט יהיה מושקע ביותר שיריינתי לי את מיטב המוחות בטייסת..והתחלנו להגות את הרעיונות ולאורם נצלם תסרט. אחד המוטיבים היה ללכת ולצלם את יצפאן מברך את המפקד דמות כזו או אחרת.. הצלחנו אחר קשיים לא רבים..להשיג את המפיקה שהודיעה בקול לאקוני..כי עלינו לשלוח פקס..וניענה בהתאם (לא כן או לא נחרץ..אבל פתח..) אכן שלחנו פקס המבטא את בקשתינו ולא המתנו לתשובה.. לקחתי רכב צבאי, חייל ונסענו לאולפני הרצליה.. המתנו בשער..השומר סירב להכניס אותנו בתואנה כי דרושה שיחת טלפון לאישור כניסתינו...חשבנו וחשבנו..וטילפנו אחר כבוד למפיקה..שלא הייתה שם אך העוזרת שלה הניחה כי קבענו פגישה והתירה את כניסתינו.. אך אבוי לי ולחייל שהיה עימי..כשהבינה עוזרת ההפקה כי לא קבענו בגישה..היא הסבירה לנו מבלי לחסוך פרטים את מה שצפוי לנו כאשר היא תחזור מהפסקת הצהריים שלה.. תאמת..די חששנו לכישלון המבצע..וביקשנו מהעוזרת שתיתן לנו טיפים ע"מ שחמתה של המפיקה לא תאדיר יתר על המידה ותסכן תמשימה היא אמרה: "תראו..פרחים..אשה לא יכולה לסרב לפרחים"- רעיון מבריק!! עפנו החוצה..השארנו את הרכב בפנים, אמרנו לשומר ביציאה.."זה אנחנו אנחנו כבר חוזרים" - ותגיד את זה גם למחליף שלך אם תתחלפו.. קנינו פרחים..חזרנו..... המפיקה הייתה טרודה בענייני צילומי היום..דחפתי תפרחים לחייל שלי (בכל זאת פאדיחה) וניצבנו אחר כבוד בפתח הקראון שלה.. אמרנו יפה שלום..אנחנו כאן מטעם הפקס ששלחנו..קצת היתממנו.. היא הביטה..ואמרה בקול נחרץ : "מה אתם חושבים ? שתשכנעו אותי עם פרחים ???? התנצלתי..החייל שלי עמד עם הפרחים נבוך..לא קינאתי בו.. הסברנו לה שרק תיתן לנו לדבר עם הגדול מכולם בבקשהההההההההה.. היא העלה אותו בקשר (יש לכולם מוטורולות קטנות כאלו..) אחרי בירור קצר.. ושהוא הבין שאנחנו חיילים- הוא הסכים. אפילו הוא שאל עם איזו דמות נרצה לצלם..כי הוא צילם כמה דמויות בו ביום. העדפנו את שר הביטחון דאז פואד..והמתנו בקפיטריה כשעתיים. קראו לנו להכנס. ניכנסתי לאולפן קצת נבוך..בכל זאת -יצפאן.. משנסתימו הצילומים הוא בא אליי בארשת פנים רצינית מקפיאת דם..אך קצת פרדוקסאלי..הוא כעס מעט (ברצינות) אך היה מחופש לפואד..נו באמת.. הוא אמר לי..איך אתה לא מתבייש להכנס ככה לצילומים בלי לתאם.."מה אם פרנק סינטרה היה פה גם הייתה עושה ככה ?" לא רציתי להתחכם (כמנהגי) והתנצלתי שוב..הוא הלך לסט.אילתר מ-ד-ה-ים אחרי שאסף מעט פרטים על מפקד היחידה. הודתי לו מקרב לב. אני חושב שהאמן הזה הוא תופעה מדהימה ברמת הכישרון, ברמת האדם שבו ומנצל את המייל הזה ע"מ להתנצל כי "כפיתי עליו" את הצילום באותו היום. אני רואה כמעט כל יום את התכנית והולך לישון בכייף כמו כל עם ישראל, חוסננו הלאומי חוץ מהפאנטומים וה"סופה" זה גם אלי יצפאן. תודה לך שאתה פה. ערן
שלום, יום אחד ניטלה עליי האחריות לערוך ולצלם סרט פרידה לאחד ממפקדי הטייסות בחיל האויר, מיכיוון שרציתי שהסרט יהיה מושקע ביותר שיריינתי לי את מיטב המוחות בטייסת..והתחלנו להגות את הרעיונות ולאורם נצלם תסרט. אחד המוטיבים היה ללכת ולצלם את יצפאן מברך את המפקד דמות כזו או אחרת.. הצלחנו אחר קשיים לא רבים..להשיג את המפיקה שהודיעה בקול לאקוני..כי עלינו לשלוח פקס..וניענה בהתאם (לא כן או לא נחרץ..אבל פתח..) אכן שלחנו פקס המבטא את בקשתינו ולא המתנו לתשובה.. לקחתי רכב צבאי, חייל ונסענו לאולפני הרצליה.. המתנו בשער..השומר סירב להכניס אותנו בתואנה כי דרושה שיחת טלפון לאישור כניסתינו...חשבנו וחשבנו..וטילפנו אחר כבוד למפיקה..שלא הייתה שם אך העוזרת שלה הניחה כי קבענו פגישה והתירה את כניסתינו.. אך אבוי לי ולחייל שהיה עימי..כשהבינה עוזרת ההפקה כי לא קבענו בגישה..היא הסבירה לנו מבלי לחסוך פרטים את מה שצפוי לנו כאשר היא תחזור מהפסקת הצהריים שלה.. תאמת..די חששנו לכישלון המבצע..וביקשנו מהעוזרת שתיתן לנו טיפים ע"מ שחמתה של המפיקה לא תאדיר יתר על המידה ותסכן תמשימה היא אמרה: "תראו..פרחים..אשה לא יכולה לסרב לפרחים"- רעיון מבריק!! עפנו החוצה..השארנו את הרכב בפנים, אמרנו לשומר ביציאה.."זה אנחנו אנחנו כבר חוזרים" - ותגיד את זה גם למחליף שלך אם תתחלפו.. קנינו פרחים..חזרנו..... המפיקה הייתה טרודה בענייני צילומי היום..דחפתי תפרחים לחייל שלי (בכל זאת פאדיחה) וניצבנו אחר כבוד בפתח הקראון שלה.. אמרנו יפה שלום..אנחנו כאן מטעם הפקס ששלחנו..קצת היתממנו.. היא הביטה..ואמרה בקול נחרץ : "מה אתם חושבים ? שתשכנעו אותי עם פרחים ???? התנצלתי..החייל שלי עמד עם הפרחים נבוך..לא קינאתי בו.. הסברנו לה שרק תיתן לנו לדבר עם הגדול מכולם בבקשהההההההההה.. היא העלה אותו בקשר (יש לכולם מוטורולות קטנות כאלו..) אחרי בירור קצר.. ושהוא הבין שאנחנו חיילים- הוא הסכים. אפילו הוא שאל עם איזו דמות נרצה לצלם..כי הוא צילם כמה דמויות בו ביום. העדפנו את שר הביטחון דאז פואד..והמתנו בקפיטריה כשעתיים. קראו לנו להכנס. ניכנסתי לאולפן קצת נבוך..בכל זאת -יצפאן.. משנסתימו הצילומים הוא בא אליי בארשת פנים רצינית מקפיאת דם..אך קצת פרדוקסאלי..הוא כעס מעט (ברצינות) אך היה מחופש לפואד..נו באמת.. הוא אמר לי..איך אתה לא מתבייש להכנס ככה לצילומים בלי לתאם.."מה אם פרנק סינטרה היה פה גם הייתה עושה ככה ?" לא רציתי להתחכם (כמנהגי) והתנצלתי שוב..הוא הלך לסט.אילתר מ-ד-ה-ים אחרי שאסף מעט פרטים על מפקד היחידה. הודתי לו מקרב לב. אני חושב שהאמן הזה הוא תופעה מדהימה ברמת הכישרון, ברמת האדם שבו ומנצל את המייל הזה ע"מ להתנצל כי "כפיתי עליו" את הצילום באותו היום. אני רואה כמעט כל יום את התכנית והולך לישון בכייף כמו כל עם ישראל, חוסננו הלאומי חוץ מהפאנטומים וה"סופה" זה גם אלי יצפאן. תודה לך שאתה פה. ערן