הכתבה שלי:
מכתב פתוח לחברי-הכנסת ארתור גילקרוב/ 6 לאוקטובר, 2004 ארתור, נער בן 16 ממרכז הארץ, החליט לפנות לאנשים שמתיימרים לנהל את חיינו, חברי-הכנסת הנכבדים, ולהסביר להם מדוע הוא מרגיש מיואש וכמו רבים אחרים, לא בטוח שהעתיד נמצא כאן בישראל. לאחר ששלח את המכתב, הוא צירף עותק ממנו גם ל''בריקדה'', במטרה לפרסם אותו באתר. האם גם אתם מזדהים עם הדברים? קוראים לי ארתור, אני בן 16, ואני לומד בכיתה יא' בתיכון במרכז הארץ. בעוד כשנה אני (ועוד רבים אחרים) מתגייס לצה"ל, אבל כבר עכשיו אני (ועוד רבים אחרים) מרגיש ממש פראייר. אולי שם למעלה, במרומי הר הכנסת, לא מודעים לזה, אבל בני-נוער רבים בישראל שואלים את עצמם האם באמת ישנה סיבה טובה לשרת בצה"ל ולשלם מיסים למדינה. אני מרגיש פראייר משום שבזמן שאני אקדיש 3 שנים מחירותי האישית למדינה, אתאמץ ואזיע למען המדינה ואולי אף איהרג למענה, עשרות-אלפי תלמידי ישיבה לא חייבים להתגייס לצבא וגם לא מחויבים לשלם לה מיסים. ישנם גם חיילים סדירים רבים שיעשו שירות צבאי קצר הרבה יותר משלי, מטעמים שאף-אחד לא באמת מבין אותם. כשאסיים את הצבא אלך לאוניברסיטה. שכר הלימוד וההוצאות האחרות הקשורות בלימודים באוניברסיטה סביבו חנקו אותי ולצערי הרב גם את הוריי. למה צריך לשלם כל כך הרבה ללימודים? לאחר האוניברסיטה כשאהיה עצמאי האוצר של מדינת ישראל ישחט אותי במיסים כדי לממן את ההתנחלויות, הישיבות ואת הציבורים במדינה שמעדיפים לא לעבוד. הסכומים שמופנים לאוכלוסיות האלה מוערכים במאות מיליארדי שקלים בשני העשורים האחרונים. כמו בני-נוער רבים אחרים, אני מרגיש מיואש, מתוסכל, וכועס. לכן החלטתי לפנות אליכם, ולהציג בפניכם את עשרים הסיבות שבגללן אני לא בן-הנוער היחיד בישראל שתוהה האם העתיד כאן משתלם. האם באמת כדאי לשרת את מדינת ישראל, כאשר יש כאלה שלא משרתים בצבא באופן חוקי ומסודר? אם אני אסרב לשרת בצבא, אשב בכלא, אך אחרים יכולים לעשות זאת ללא כל בעיות. מה ההיגיון במדיניות השולחת לאדם גוסס שפונה מביתו לבית החולים חיוב של מאות שקלים? האם האחריות על הצלת חייהם של אזרחי המדינה צריכה להיקנות בכסף? אמנם הגיוני לתהות על פשר העניין, אבל זה דווקא מתאים למדינה המזלזלת בחיי אזרחיה. רק במדינה שכזו, בשבוע אחד גם מעלים את מחירו של הלחם הבסיסי, כי ''אין כסף'', וגם מעבירים מעל 90 מיליון שקל להתנחלויות. איך אנחנו אמורים לסמוך על המערכת המחנכת אותנו, כאשר שרת החינוך שלנו עסוקה רק בענייני תדמית? במקום לטפל בחינוך בישראל, היא טיפלה בהתחלה רק בתדמית שלו. אבל עכשיו גם זה לא חשוב- מה שחשוב זה התדמית האישית שלה, שבשמה מותר לבזבז כספי ציבור על טיסות ובתי-מלון באתונה. בוועידה של מפלגת השלטון זוכה ראש הממשלה, יו"ר המפלגה ומנהיג המדינה, אריאל שרון, לסתימת פיות מאורגנת. אחר-כך מצפים מאיתנו ללמוד להקשיב ולכבד את דבריהם של בני-אדם אחרים. אולי בני-הנוער בישראל יתחילו לכבד אחרים ושונים מהם, כאשר מערכת החינוך תפסיק לפתוח גני ילדים נפרדים ל''צברים'' ולעולים מאתיופיה על בסיס גזעני מובהק, או לקבוע ''מכסות אתיופים'' בבתי-ספר בערים מעורבות. הנה עוד בעיה שבה אנחנו נתקלים בצורה מפתיעה, למרות שאת רוב המבוגרים בארץ היא כבר לא מטרידה. מערכת החינוך עד כיתה י' ידידותית ("הוא רק ילד. לא צריך ללחוץ עליו'') בצורה מסוכנת, אבל החל מכיתה י' המערכת הזו מכניסה את התלמידים ללחץ אדיר. האם באמת מצפים ממערכת חינוך עם הבדלים קוטביים שכאלה להצליח לתפקד? ישנם גם דברים שרק טירוף הוא מילה הגיונית בכדי להסביר אותם. דוגמא אחת היא הביורוקרטיה הכבדה שמסרסת ומעכבת את התפתחותם של כל פרט וקבוצה במדינה. דוגמא נוספת? חברת החשמל הידועה לשמצה, שם מועסקים 18 מחברי אותה משפחת לוגסי, וזה כנראה רק קצה הקרחון. רשויות מקומיות נכנסות לגירעונות אסטרונומיים, ואחר כך בוכות לממשלה שאין להן כסף. הממשלה מציעה איחוד, אבל נתקלת בסירוב של רוב ראשי הרשויות. ולמה באמת שראש מועצה מקומית בישראל יוותר על המזכירה, המכונית וההזמנות לכנסים בבתי-מלון? אין תחרות בין הבנקים והבנקים פועלים כמו כנופיה שמטרתה להתעלל בלקוחות. מוחקים מיליוני שקלים של חובות לכל מיני גופים מסחריים אך לא מוכנים לעזור כספית למשפחות קשות יום. פוליטיקאים מרמים בהצבעות, כמו לדוגמא מיכאל גורלובסקי, אבל נהנים מחסינות שמונעת את הדחתם מהכנסת. אני בטוח שחוק החסינות לא נחקק למטרה זו. אם הפוליטיקאים מרמים, למה שהאזרח לא ירמה את לקוחותיי כשיפתח עסק? אולי אפילו יוכל לחקות מהם את אותן השיטות. עוד המצאה נהדרת היא ''תקציב קשר עם הבוחר'', שמאפשר לפוליטיקאים לקנות דברים כמו- כורסא חשמלית למשרד, וילונות לרכב, טלפון סלולארי באלפי שקלים, ועוד דברים שונים ומשונים שעוזרים להם לשמור על קשר עם הציבור הרחב. רשויות החוק בישראל נותנות מחסה לגזענות ואלימות שאין להן מקום במדינה דמוקרטית. המשטרה עסוקה במרדף אחרי עובדים זרים, והוצאתם מגבולות המדינה כאילו היו כלבים. ממש באותו הזמן שהעובדים החרוצים וההגונים האלה מגורשים מהארץ באלפים, הפושעים האמיתיים במדינה, כולל הקבלנים של אותם פועלים, ממשיכים להסתובב בחופשיות. שר האוצר מפריט מכל הבא ליד. הוא מספר על כך שזה מייעל את העבודה, כמו מדינות אחרות שהפריטו את החשמל והנמלים. אני תוהה על איזה מדינות הוא מדבר- על קליפורניה, שם היה משבר אדיר בשוק החשמל, או על מנהטן שסבלה מהפסקת חשמל קיצונית בקיץ שעבר? הדברים הנ"ל, שצוינו במכתב זה, הם רק מעט ממכלול הסיבות שבנ-נוער כל-כך רבים שוקלים לעזוב את המדינה בשנים הקרובות. אני באופן אישי כן מנסה לשנות וכן חושב שיש על מה להילחם במדינה הזו, אבל רבים אחרים כבר הרימו ידיים. האם מנהיגי המדינה יכולים באמת ובתמים להגיד שידיהם נקיות, שעשו כל מה שביכולתם כדי לשפר את החיים במדינת ישראל? זו הכתבה. שלחתי אותה לכל 120 חברי הכנסת ולעיתונאים רבים.
) כתובת האתר: www.bariqada.co.il כתבה שלישית מימין. דרך אגב:גם שאר הכתבות שם פשוט מ ע ו ל ו ת וברמה גבוה
תחי מדינת ישראל
