ודאי שלא ../images/Emo24.gif
אוריון, את יודעת שאנחנו חלוקות בדעותנו בעניין השינה. אבל אני בשום אופן לא חושבת שאת אמא רעה, ולא הייתי מעזה לומר לך דבר כזה, או לכל אחת אחרת לצורך העניין, בטח לא על סמך הכרות וירטואלית, שיש בה הרבה מן המתעתע. כשעומר היה בן קרוב לשנה, היתה תקופה שהיה לו קשה להרדם בערב, וזה היה נמשך עד שעות מאוחרות. עד אותה עת הוא היה נרדם בהנקה (לא שניסיתי להרדים אותו כך, פשוט בסוף ההנקה של הערב הוא היה נרדם), ופתאום, כשהוא הפסיק להרדם בהנקה, גיליתי שאין לי דרך לעזור לו להרדם. זה היה מאד מתסכל. בדיוק כפי שנעה תארה, הייתי אמא צעירה ולא מנוסה, מסביב היו הרבה יועצים שאמרו לי "לתת לו קצת לבכות" ו"אף אחד עוד לא מת מזה", גם ספרים שקראתי ציינו את שיטת חמש הדקות כשיטה מצויינת לטיפול בבעיות הרדמות, שאז עדיין לא חשבתי עליהן כבעיה שלי, אלא כבעיה של עומר. אחת השכנות שלי הלכה אז לסדרת הרצאות בממ"ש על התפתחות הילד, ובאחת מהן המליצו להן כשיטת הרדמה לתת לילד לבכות אבל לשבת בחדר - לא לעשות כלום - לא לדבר איתו, לא לגעת בו, פשוט לשבת שם. ואפילו אמא שלי סיפרה לי איך פעם אחת הם החליטו לתת לי לבכות, ואיך שהיא היתה צריכה לצאת מהבית כי היא לא יכלה לסבול את הבכי שלי. ואני משוכנעת שאני ממש לא בטראומה מזה, והלוואי שלילדים שלי יהיו יחסים איתי כמו שלי יש היום עם הורי. הבעיה היתה שידעתי שאני לא אהיה מסוגלת לעמוד בחמש דקות בכי של עומר. פשוט ידעתי את זה. שלא לדבר, כמובן, על 10 דקות או יותר. ושלא לדבר בכלל על להיות בחדר בזמן הזה ולא לעשות כלום!!! זה פשוט לא אני. ידעתי שאין שום טעם להתחיל לעשות נסיונות כאשר ברור שמי שישבר ראשון זו אני. ואז אמרתי לעצמי - אבל בעצם, למה אני חושבת שמישהו צריך "להשבר" ראשון??? למה אני חושבת שיש לי איזה מאבק עם התינוק המתוק, העדין והאהוב שלי? ולמה אני צריכה לבדוק את כח העמידה שלנו?? הבנתי, שאני צריכה שיטה אחרת. התקשרתי לדוד שלי, שהוא פסיכולוג במקצועו, אבל הוא פשוט אחלה בנאדם לדבר איתו, ושפכתי את ליבי ואת כל התסכול שצברתי במהלך התהליך הזה. ביקשתי ממנו שיטת הרדמה יעילה, והוא אמר לי שאין שיטה יעילה אחת - שלכל הורה ולכל ילד מתאימה שיטה אחרת, וכל אחד צריך למצוא את מה שמתאים עבורו. הכי חשוב, הוא אמר, שאני אהיה שלמה לחלוטין עם הדרך שבחרתי בה, ולא משנה מה מספרים לי חברים או מכרים או הורים או יועצים. מה שהתאים לאמא שלי או לחברתי הטובה לא חייב להתאים לי. עוד דבר שהוא אמר לי היה, שזה לא נורא אם אני אתחיל במשהו, ואגלה שהוא לא מתאים לנו, ואפסיק. זה עדיף, הוא אמר, מאשר להמשיך בדרך שלא נראית לי רק משום שטעיתי לחשוב שהיא מתאימה. מצויידת בחיזוקים האלה שלו התחלתי לחשוב שוב איך מתאים לי לעזור לעומר להרדם. את חושבת שמיד מצאתי שיטה שמתאימה לנו? לקח לי בערך 8 שנים למצוא את השיטה הזו. עם עומר, לדעתי, לא הצלחתי להגיע לשיטה יעילה (אבל בסופו של דבר הוא היה תינוק מאד נוח, פיתח מהר מאד יחסית יכולת להרדם לבד, ובסופו של דבר לא "העמיד אותי בהרבה אתגרים" בעניין הזה), עם שירה זה פשוט לא היה נחוץ (היא היתה פשוט כדור שינה מלכתחילה...) ורק עם אורי הגעתי לשיטה שמתאימה לנו. אז אם אני יודעת משהו זה דבר אחד - לא כל מה שמתאים לי מתאים לאחרים; לא כל מה שטוב לי טוב לאחרים; לא כל מה שמתאים לי היום יתאים לי גם בעוד שנתיים; והעיקר - כאמא חובתי לחשוב ולשאול ולנסות ולבדוק ולהרהר ולהתלבט - אין לי חובה להגיע לאמת שלי מיד בנסיון הראשון. לא נותר לי אלא לקוות, שאמשיך להשתפר ביכולת שלי למצוא את האמת הזו במשך הזמן. בעיות השינה של ילדינו הן רק תחילת הדרך. בהמשך מעסיקות ויעסיקו אותנו בעיות חמורות לא פחות (ואפילו יותר
), אבל כמה טוב שיש לנו את ההתחלה הזו כדי להתחיל ולהתאמן בלמצוא את מה שמתאים לנו. נסחפתי קצת, אוריון - אני מקווה שאת מבינה איך זה קשור להודעה שלך בשורה התחתונה.
