שלום לכולם. יש לי שאלה

שלום לכולם. יש לי שאלה

כאמור אבא שלי נפטר לפני כשמונה חודשים. מה אתם מרגישים כלפי המצבה? כלפי המקום הזה בית הקברות ? כאשר אני הולכת לשם - ולמען האמת לא הייתי שם כחמישה חודשים ! - אני לא מרגישה כלום. פשוט שום כלום. אין לי צורך לדבר אליו שם ואין לי את היכולת אפילו לבכות שם. מבחינתי הוא לא שם. איך הבת שלי אומרת? (היא בת שלוש) סבא מטייל בין העננים וכשיש גשם הוא יושב על הענן כדי לא להתרטב :) מתוקה שכזו. אני מסכימה איתה. נעים לי הרבה יותר לחשוב על כך שאבא נמצא בין העננים. יש לי שאלה נוספת אפרופו הבת שלי. ישנו שיר של זהר ארגוב ואני שיניתי מעט את המילים שלו וכל לילה אני שרה לה את השיר הזה (יחד עם שירים נוספים ). מעין מאוד אוהבת את השיר הזה ותמיד דורשת שאשיר לה את השיר של "סבא והכוכבים" כפי שהיא קוראת לו. האם לדעתכם זה נכון לשיר לה שיר שכזה? האם אני נוהגת נכון? כל כך כואב לי שלא ירחק היום ומעין תשכח את הסבא שכל כך אהב אותה והיא אותו. הוא באמת היה סבא מיוחד במינו. ברשותכם אני אביא את המילים של השיר כוכבים פרושים ממעל כשטיח של קטיפה את נמה חמודה שלי עם חיוך של נסיכה אז ארד בלאט בלאט עם כנפיים לבנות ואגע לך בתלתל עם שרביט של סוכריות אלוהים לקח את סבא ועכשיו הוא במרומים שם למעלה מטייל הוא עטוף שרשרת עננים עם ענן ועם עננת ועם קרן אור קטנה רק לבוא לשיר למעיני ולאמר לך לילה טוב עצמי את שתי עינייך סבא לידך הוא נושק ללחייך ומלטף את שערך אז בלחש יספר הוא את אותו סיפור נושן על בובה אביגיל ואורגוס הקוף הקטן (שם של קוף שאבא המציא סיפור וריקוד למעין) אודה לחוות דעתכם. אלה.
 

noor נור

New member
אלה היקרה, שאלת שאלות ובתחילה

חשבתי שאין לי מה לאמר, כי כל מה שהיה לי להגיד לגבי האבן הקרה הזו שאני ראיתי אותה רק בלוויה, 30 ושנה, חשבתי שאין לי מה להגיד. ואז היה הקטע של השיר למעיין, בתחילה חשבתי- זה בסדר, נחמד אפילו...אח"כ קראתי את מילות השיר, ומיד "הילדה שבי" התעוררה עם כל הפחדים של הלילה וחשבתי על זה שמישהו צופה בי כשאני ישנה, והוא אמור לרדת ולנגוע בי בלילה, ולנגוע בי, ולמרות שזה סבא, לי "הילדה" זה עשה צמרמורת. ילדי איבדו סבא כשהיו בגילאי שנתיים, 4, ו-5 , וללא ציונים מיוחדים, כולנו מדברים על סבא, מזכירים אותו בהזדמנויות ספונטניות, הגדול זוכר קצת יותר, הקטן בכלל לא, וזה לא ממש חשוב בעיני. לגבי אחי? מדברים עליו כל הזמן פה בבית, כולל הקטנצ´יק שהיה בן 5 כשנפטר, והכל סבבה. כמו שביקשת- זו רק חוות דעתי, איני מכירה את הנפשות הסובבות וכל דבר לגופו. מבחינתי, מה שלא נאכל במנה העיקרית, אין צורך לדחוף במנה האחרונה... שיהיה לך יום טוב ולילה עוד יותר טוב למעיין.
 

acky007

New member
המצבה וחלקת הקבר בכלל

מאד אישי הנושא הזה שאת מעלה. באשר לי - בתחילה היו לי שאלות וקושיות רבות. תמיד בסרטים של יום הזכרון מראים הורים שמטפחים את הקבר של הבן, באים לשם יום יום וכו´. גם השכן, שבנו נהרג. סיפר לי שהוא כמעט כל יום בקבר. ואני - אכתוב לך מה שהקראתי על קברו של בני באזכרה שהיתה ביום חמישי, 24.1, שנה למותו: "לירון, אני עומד כאן מול האבן שעליה חרוט שמך, והאבן הזו לא אומרת לי מאומה. בית הקברות הזה, על כל סממניו הדתיים וכל הגינונים שבו, לא נותן לי מרגוע. אז, במקום להגיע לכאן, המקום הכי נוח לי הוא אתר ההנצחה של הגדוד, עז 77. שם, לירון, אינך אבן הנושאת את שמך. שם אתה איתי, במרחב הפתוח. שם, ליד העץ שניטע לזכרך, גם אם יש אנשים באתר, אין בהם כדי להפריע למפגש שלי איתך… ושם, בשיחות שאני מנהל איתך, אני מוצא רגיעה חלקית, חלקית מאד. לכן, לירון, סלח לי אם אני לא כל-כך מגיע למקום הקר והמנוכר הזה. אני מעדיף לזכור אותך אחרת. אז תנוח על משכבך בן יקר… ואם בכל זאת יש אלוהים בשמים, תשמור לי מקום טוב שם למעלה לידך וליד אמא שלך ובטח נתראה פעם." יום טוב אברהם
 

ilanee

New member
lost my angel girl on the same day

Hello acky007.I lost my girl the same day you lost your son. A year ago 24th of jan 2000,I go to see her evry week and. i still find that i can get close to her by going ther often.you never know. maybe in the fucher you will feel diffrent. but i can still tell you that the pain is big. I hope you will feel better and may GOD be with you ilan LA usa.
 

אורי_ח

New member
כשאני שם

עבורי חלקת הקבר של יואב הנה מקום חי ומלא השראה. אני מודה שהרקע הכפרי - העצים, השדה - עושה משהו בניגוד לבתי הקברות הענקיים והמנוכרים. בתקופה האחרונה אני מבקר מעט. אני עובד, עייף יותר וכך עדיף מן הסתם. ובכל זאת כשאני שם, באה בי רוח אחרת. רוח של קרבה בלתי אמצעית אל אחי. הנוטעת בי אופטימיות, רוגע ושלווה גדולה.
 

kevant

New member
אבן

יש את השיר הידוע לכולם (חושבני) "ירושלים של זהב". בשיר ישנה שורה אשר האומרת כך "יש אנשים עם לב של אבן ויש אבנים עם לב אדם". הכל שאלה של הרגשה אישית. לי למשל האבן המונחת למרשותיו של בני מציינת רק את סופיות חיו. כמעט מדי יום ביומו אני פוקד את קיברו. יושב למרגלותיו ומבלה זמן מה איתו. הוא במחשבתי, נוגע בי לא נוגע. מדי פעם אני מוצא עצמי הוזה בהקיץ. חולם עם עינים פקוחות, בוכה ללא קול, או מדבר אליו. לכן האבן אינה אמרת לי דבר. שלך אב ללא בן.
 

Adrien

New member
נחמה

אני מוצאת המון נחמה, בלעמוד מול המצבה ולדבר. יש בזה המון פורקן. אך בשביל להגיע לכך, צריך להגיע להשלמה, השלמה עם המצב. השלמה עם העובדה שתחת המצבה הזו קבור אדם אהוב, ושהאבן זה מה שנשאר ממנו. רק האבן. אבל זה באמת עניין אישי. את אומרת שמבחינתך הוא לא שם. זה היופי בדבר- הוא נמצא איפה שאת רוצה שהוא יהיה. בלילה, לפני שאת הולכת לישון, ביום ההולדת שלך, חוגג איתך את השמחה. את יכולה לראות אותו בכל מקום, ולדבר אליו בכל מקום. ואני בטוחה שהוא שומע. לילה טוב.
 

דמטרוס

New member
מן העפר באת ואל העפר תשוב

פולחן המוות. כמוך, אני שווה נפש ואדיש לגמרי למצבה ולבית-קברות. הזיכרון הוא אצלי בנפש, ברוח, בנשמה. "זכר אבי עטוף בניר לבן כפרוסות ליום עבודה." זה עמיחי. כך אני זוכר.
 
למעלה