שלום לכולם! יש לי שאלה...
בני בן השנתיים כבר מדבר שוטף והיטב ללא שגיאות כלל. הוא אפילו מבין קצת אנגלית ומבין קצת בחשבון (חיבור פשוט). השקענו בו ולימדנו אותו המון (שנינו עובדים מהבית ויכולנו לעשות זאת). הוא לומד במהירות הבזק דברים חדשים, בעל זיכרון מדהים, סקרנות אינסופית ושואל שאלות מבוקר עד ערב. עד כאן זה הדברים הטובים. אבל... הוא עדיין יונק, הוא קשור מדי לאימו, הוא לא מגלה כל עניין בבני גילו, רק במבוגרים, הוא אינו גמול עדיין מחיתולים ואינו יודע להעסיק את עצמו לבד (מרגיש אבוד בלי אמא). הכנסנו אותו לפני חודשיים לגן, כי הוא לא נותן לאמו אפשרות לעבוד בבית בלי הפרעה (היא רואת חשבון בעלת משרד ועבודה עם הרבה לחץ). עד עכשיו היה עם מטפלת והסתדר אתה לא רע. אני מרגיש שבגן הוא סתם שורף זמן, לדעתי מכניסים לו שם רק תכנים דביליים לראש, "חותכים לו את הכנפיים", ואני ממש מרגיש עצירה בהתקדמותו. אנחנו בבעיה: מצד אחד איננו יכולים להשאירו בבית כי לא יאפשר לנו לעבוד, ומצד שני חבל לנו על יכולותיו שמתבזבזות שם. מה לדעתכם כדאי לי לעשות? להמשיך עם הגן או להחזירו הביתה?
בני בן השנתיים כבר מדבר שוטף והיטב ללא שגיאות כלל. הוא אפילו מבין קצת אנגלית ומבין קצת בחשבון (חיבור פשוט). השקענו בו ולימדנו אותו המון (שנינו עובדים מהבית ויכולנו לעשות זאת). הוא לומד במהירות הבזק דברים חדשים, בעל זיכרון מדהים, סקרנות אינסופית ושואל שאלות מבוקר עד ערב. עד כאן זה הדברים הטובים. אבל... הוא עדיין יונק, הוא קשור מדי לאימו, הוא לא מגלה כל עניין בבני גילו, רק במבוגרים, הוא אינו גמול עדיין מחיתולים ואינו יודע להעסיק את עצמו לבד (מרגיש אבוד בלי אמא). הכנסנו אותו לפני חודשיים לגן, כי הוא לא נותן לאמו אפשרות לעבוד בבית בלי הפרעה (היא רואת חשבון בעלת משרד ועבודה עם הרבה לחץ). עד עכשיו היה עם מטפלת והסתדר אתה לא רע. אני מרגיש שבגן הוא סתם שורף זמן, לדעתי מכניסים לו שם רק תכנים דביליים לראש, "חותכים לו את הכנפיים", ואני ממש מרגיש עצירה בהתקדמותו. אנחנו בבעיה: מצד אחד איננו יכולים להשאירו בבית כי לא יאפשר לנו לעבוד, ומצד שני חבל לנו על יכולותיו שמתבזבזות שם. מה לדעתכם כדאי לי לעשות? להמשיך עם הגן או להחזירו הביתה?
