שלום לכולם, חזרתי

[a n n a w]

שלום לכולם, חזרתי

אני ממשיכה במאמצי לפגוש את אחד הנויירולוגים המומלצים ואפילו סתם נויירולוג מהקופה לצורך איבחון מקיף לביתי מאי, וזה לא פשוט. נצטרך בכל אופן לפנות לאחד מהם באופן פרטי. הטיקים של מאי קצת התגברו בשבועיים האחרונים, הילדים התחילו לשאול{ לא קרה לפני כן} אותה , אפילו דיברה איתי קצת על זה, לפני זה היתה אומרת שלא רוצה לדבר על זה. הבעיה היא שאני בתקופה לחוצה-עבודה רבה, אבא שלה משגע אותי ומאי עצמה שזקוקה לי מאוד. כל הכבוד לכולכם, אני קוראת קצת מניסיונכם וזה באמת מרגיע אותי -או יותר נכון מאפס אותי. וצריך הרבה סבלנות.

 

[ה צ ו ל ל ת הצהובה]

שלום annaw,

קראתי את הודעתך וקיבלתי "פלאש באק" לכיתה ב', כש"גיליתי" את הטיקים. גם אני לא רציתי (אז, בכיתה ב') להסביר לסביבה או להוריי מה עובר עליי, זאת כיוון שלא הייתי בטוחה שאוכל "להעביר את התחושה" לאנשים אחרים. מדובר במין לחץ (או אנרגיה) שמצטבר באיזור מסויים (אצלי זה היה באיזור העיניים והצוואר), ובאמצעות הטיק אותו לחץ משתחרר לרגע. (הבעיה, ואת זה גיליתי אחרי שנים רבות, היא שכאשר עושים טיק באיזור מסויים בגוף, נוצר לחץ "לאזן את אותו איזור" ע"י טיק באיזור אחר, ואז מתחילים לפתח "סדרות" של טיקים שבהן כל טיק גורר טיק אחר). בכל מקרה, בגיל צעיר מאוד (אינני יודעת בת כמה מאי), קל מאוד להרגיש את העניין, אבל קשה מאוד לתאר אותו לסביבה. הכי חשוב, לדעתי, זה שלא "תציקו" למאי עם שאלות שקשה לה לענות עליהן, או עם בקשות שתפסיק (או שתרגיע) את הטיקים, כי זה יכול להיות קשה בגיל צעיר. תנו לה המון ביטחון כי השאלות של הילדים מהכיתה גם ככה מורידות את הביטחון. ולגבי אבא של מאי - את יכולה לשלוח אותו למפגש של עמותת א.ס.ט.י (אני ועוד חבר'ה כאן ממליצים בחום), שם הוא יראה שטוראט לא הורג...

הוא רק מחשל.

 

[משה מלמן]

לאניו

האבא צריך לקבל את המצב כמושהוא. הוא צריך להגיד תודה שביתו לא חולה במחלה יותר קשה. אני יודע זה קשה לו להשלים כי זה פוגע באגו שלו אבל החיים הם לא חברת ביטוח והכל צריך לקבל באהבה. כמו שכתבה צוללת צהובה המפגשים בארגון מראים רק שהשד אינו נורא והוא יצא רק מחוזק ממפגשים בפרט שהמפגשים האו מתקיימים אחת לחודש בימי שישי ברעננה. משה