גם אני קראתי את הספר של זאפה
ואני לא חושב שמה שהוא אומר שם לגבי הביט של המטרונום מדויק, לדעתי היו לא מעט שירי דיסקו בטמפו שונה. בכל מקרה, זה נכון שבג'אז קורים דברים מורכבים יותר מבחינה הרמונית וריתמית מאשר בשירי רוק ממוצעים, אבל אין לזה שום משמעות כשהנגן או המלחין לא בונים לכל המערכת הקשר מוזיקלי טוב. שמעתי לא מעט נגני ג'אז שהדבר היחיד ששומעים אצלם הוא "וואו, עכשיו אני באקורד הזה והזה, זה אומר שאני יכול לאלתר עליו עם המודוס ההוא וזה אפילו יסתדר! איזה מגניב אני!". נכון, המוזיקאים הטובים בג'אז (קית' ג'ארט, צ'יק קוריאה, אורי בן צבי...) יודעים גם לקחת את המערכת הזאת וליצור איתה משהו אמין, אבל אצל חלק גדול מהשאר זה נשמע כמו משהו אקראי וזמני מדי, עד כדי כך שזה נשמע כאילו המוזיקאים לא עשו אף בחירה במוזיקה שלהם, והשאירו את החוכמה והיופי למזל.