מצמרר.
אני יודע שהוירוס הוא עניין "כלל עולמי" והתמודדות ש"משותפת לרבים" אבל בין הרופא שיניים שלי לביטוח המשכנתא וכל הקשיים והדילמות הפרטיות האלו נוצר לי איזשהו תחום שבתוכו אני תופס את הנשאות. והתחום הזה הוא מאוד מצומצם ופרטי וקטן. ואז בא הסרטון הזה ומציג מין כדור שלג ענק שקוטף בדרכו אנשים בלי הבחנה. ופתאום הבנתי שלא חוויתי את ההדבקות במחלה באופן הזה. באחורי הראש שלי תמיד עמדה התפיסה שקיימתי יחסים לא מוגנים וזאת היתה התוצאה, בלתי צפוייה לגמרי אבל גם בלתי נמנעת במובן מסויים. עניין פרטי לגמרי שלא קשור בכלל ל"התפשטות הנגיף". ואז בא הסרטון הזה... והשלים לי את מה שאני מתחיל קצת לגרד את קצהו במפגשים דרך הפורום הזה - יש עוד אנשים. שגם החיים שלהם התנהלו בדרכם ממש כמו שלי, וגם הם בדיוק כמוני נשלפו מאורח חיים ותפיסות ומקום לטובת התמודדות בלתי צפוייה לגמרי.. יש כל כך הרבה בושה, ופחד מחשיפה שטבוע בנשאות- שכל אחד מאתנו (כמעט) נדחף אוטומטית למקום הכי פרטי ומצומצם, וגם אם קשה לי להודות בזה ממש אולי כמו אחרים גם אני רואה בהדבקות שלי משהו "שהבאתי על עצמי". אבל מול זה יש את התמונה הזאת של כדור ענק שמגיע ברגע אחד ופשוט שולף אותך מהמקום שהיית בו ולוקח אותך אתו. יש משהו בסרטון הזה - כשתופסים שהכדור הענק מורכב מאינספור אינדיבידואלים - שמרגע שהכדור תופס אותם הם מאבדים כל סימן היכר פרטי והופכים למסה אחת, "המחלה" - ובדיוק הדבר הזה שהוא דימוי כל כך חזק, בדיוק זה ההיפך ממה שאנחנו עושים פה עם המחשבות שאנחנו משתפים בהם והסיפור שכל אחד מאתנו מספר.. כי בשבילי זה בדיוק מה שמפורר את הכדור הכדור הזה והופך אותו מ"מחלה" מופשטת לאפשרות להזדהות ולשאוב כוח מאחרים. אז תודה לכל מי שכותב פה ומשתף. (אני חושב שמזמן לא היה לי כל כך קשה לכתוב משהו, יש לי כל כך הרבה מחשבות על הכדור הזה - על המצלמה שמצלמת את הכדור מבחוץ עד שהוא מגיע אליה ואז נגמר הסרטון...ובמובן מסויים מה שאנחנו עושים פה זה לספר את הסיפור שנגמר בדיוק בנקודה הזאת - שזה "מה שקורה אחרי שהכדור קטף אותך")
EXTABOY