שלום לכולם ולכולן תגובה מוזרה של אמא...

[עלה לא נידף]

אנחנו מדברים על המקרה הנוכחי.

לא על העתיד, ולא על מה שיכול לקרות.
אלא על המקרה הנוכחי.

אין כל רע בלעזור לאדם שמתאושש מאשפוז,
ולו משום שאם המקרה היה הפוך היינו משבחים את החמות.

אנחנו בייתנו יכולות להחליט אם חשוב או לא לשטוף את הרצפה,
לעזור לאדם אחר, כאשר אנחנו מניחים שכל הנוגעים בענין בריאים בנפשם, זה להענות לבקשתו לפי כוחותינו - ולא לעזור לו כפי שאנחנו מוצאים לנכון.

 

[B l u e D e v i l]

דברתי רק על המקרה הנוכחי

 

[אביה המואביה]

רק חשוב לי לציין

שאני ובן זוגי ממש לא היחידים שעוזרים. לבן זוגי יש אח בן 23 ואחות בת 15, וחילקנו את המטלות בנינו- חלק מנקים, חלק מבשלים. גם חמי כמובן בכל הסיפור.
לא רצינו שחמותי תתאמץ כי היא באמת היתה זקוקה למנוחה, וזו בסך הכל היתה הפעם היחידה בכל השנתיים + שאני מכירה אותם..

 

[B l u e D e v i l]

זה נשמע הרבה יותר טוב לכל המקטרגות

שזה לא *את* שעוזרת אלא כולם.

 

[אביה המואביה]

במקרה שלי..

העזרה לחמותי וגם לאמא שלי בבישולים ונקיונות דווקא כן נותן לי. זה נותן לי להרגיש שאני לא נטל. אני שונאת לבוא להתארח בלי לעשות שום דבר, כי אני יודעת שלארח זה לא קל, וגם אמא שלי וגם חמותי עושות עבורינו מעל ומעבר כשאנחנו מגיעים. אז מבחינתי לעזור קצת בנקיונות ובישולים זה ממש בקטנה. חוץ מזה, אני אוהבת את זה

אבל זה כמובן במקרה שלי, אישית.

 

[B l u e D e v i l]

אם היתי נוסעת למישהו

ושורצת אצלו בבית חודש (או אפילו שבועיים) וחוסכת עקב כך את תשלום המלון / שכירת דירה וכו אז באמת היתי מרגישה נטל ועוזרת בכל דרך אפשרית.
כשאני מגיעה לכמה שעות להתארח כדי שהמארח יראה אותי /את הילד שלו, ואני אראה את המארח אני לא מרגישה נטל.

 

[אביה המואביה]

לא מדובר בכמה שעות

בגלל שאין לנו רכב משלנו כרגע, כשאנחנו מגיעים צפונה (גם ההורים שלי וגם ההורים שלו גרים באיזור חיפה), אנחנו נשארים גם לישון אצל ההורים שלי\אצל ההורים שלו. בד"כ זה לילה אחד אצל המשפחה שלי ולילה אחד אצל המשפחה שלו. לא מדובר בכמה שעות ולכן אני תמיד משתדלת לעזור במה שאני יכולה.

 

[B l u e D e v i l]

זה מוערך אבל

יש הבדל בלעזור בלפנות מהשולחן ולשטוף כלים, או שבעלך שהוא שף במקצועו יכין להם משהו טעים. לבין לנקות, לכבס או מה שלא יהיה (ולא מדברת על המצב כרגע אלא באופן כללי) גם אם היה לכם רכב קשה לי מאוד להאמין שהיתם עושים את הדרך עד אליהם לשעתיים וחוזרים את כל הדרך חזרה. גם המשפחה שלי בצפון וכשאני נוסעת זה לפחות ללילה אחד. זה אינטרס משותף ורצון לעזור צריך להיות בהתאם. יש עזרה שהיא מקובלת ויש עזרה שהיא מוגזמת. את אדם שמאוד רוצה לתת ולעזור, הבהרת את זה. זה מאוד מוערך. אבל יש עזרה שהיא לגטימית ויש עזרה שהיא בגדר ניצול / מעיק על המארחים. יש אנשים שלא אוהבים שעושים למענם, נכנסים לתחומים שלהם וכן הלאה.
היתה מישהי בפורום לפני כשבועיים שסיפרה שחמותה מאוד מאמינה בעין הרע, כל פעם שהיא אומרת לה איזה תיק יפה, כמה ירדת יפה במשקל או כל דבר אחר היא מאוד מאוד כועסת עליה. אז אם אתה יודע שזה לא מתאים, למה לא להפסיק עם זה?
(גם שבוע שעבר היתה מישהי שכתבה שחמותה מאוד לא אוהבת חיבוק ונשיקה כשנפגשים. אז למה לאנוס אותה?)

 

[ayaht]

בייביסיטר זה משהו שהסבתות רוצות.

לפחות אלו שעושות. הןאלו שזה חשוב להן.
כמה פעמים נכנסו לכאן כלות שהיו מעדיפות שהחמות לא יתקרבו לילדים שלהן כלל?
שהחמות מתנחלות אצלן כדי לראות את הילדים והן רק מתות שיתנו להן לנוח מכל האירוח הבלתי נפסק הזה?

נכון, נכנסות לכאן גם כלות שהיו מתות לבייביסיטר מהחמות, אבל.. לא מקבלות כי לחמות לא מתחשק.

בקיצור, מה שנעשה ברצון טוב זה סבבה.

את גדלת עם סבתא שפכה את אמך למשרתת. את יודעת שדברים כאלה קיימים ושצריך להזהר מהם.

אני עוד לא הבנתי את הבעל. אמא שלו יצאה מבית החולים. למה *הוא* ואבא שלו, ושאר האחים אם יש לא הולכים לנקות לה את הבית?
למה אישתו????

 

[אסתי קלי]

כי יש לו אישה חזקה ובריאה למה שהוא יתאמץ?

 

[עלה לא נידף]

רק פה בעמוד כותבת כלה שאף סבתא לא רוצה לעשות

בייביסיטר.

ולא רק היא - הרבה אמהות.
סבתות לא בהכרח רואות בבייביסיטינג זכות שנפלה בחלקן והזמדנות בלהיות עם הילדים, אלא עול.אמא שלי לא, חמותי לא, הרבה נשים לא -
והרבה כן. זה לא כזה מוחלט.

כיוון שאני יודעת שצריך להזהר, אני יודעת שלא צריך לעלות על כל תלולית עם נגמ"ש, לא צריך להיות קיצונים ולא לעזור אף פעם רק בגלל שאטולי פעם מישהו ישפיט אותי (וגם זו החלטה שנתונתה לי. אם השואלת היתה מספרת שחמותה ביקשה שתבוא כל יום שישי כדי לעזור בנקיונות ובישולים, תשובתי היתה שונה!)

 

[אביה המואביה]

כתבתי תגובה בנושא, אבל אכתוב שוב:

חמי, בן זוגי ושני האחים שלו היו שותפים מלאים בעזרה. חילקנו בנינו את כל התפקידים כדי שלא יהיה עומס על אדם אחד. ממש לא הייתי שם לבד.

 

[אסתי קלי]

חמותך הפכה את אימך למנקה ומבשלת.......

וזה התחיל מתי שהוא.........

 

[עלה לא נידף]

את, אין לך את הכלים להבין מה שקרה אצלנו

ובטל שלא לנתח אותם.
סיפור מורכב שאני לא אחשוף כאן,
אבל תהיי בטוחה שזה לא התחיל בזה שסבתי לא חשה בטוב וביקשה מאמי עזרה, זה היה הרבה יותר קשה מכך - יותר מדי לקיבתך המעודנת.

 

[B l u e D e v i l]

אם אני זוכרת נכון

ואני נזהרת במה שאני אומרת כאן, את ספרת באחת הפעמים גם על המצב שבו אבא שלך שתק ונתן לאמא שלו להשפיל את אמא שלך ועל התחושות שיש לך ולה היום נוכח המצב הזה. ואסתי התכוונה לדעתי לנקודה הזו.
איפה היה הבן של אותה אמא מפלצת שיתן גב לאשתו. וכמובן הגב של האישה שהתכופף יותר מדי וזה עצוב (אני אגב אומרת את זה גם כבת לאמא שעשתה מעל ומעבר לחמותה שהיו שנים רבות שהיתה מפלצת מהגיהנום)

 

[עלה לא נידף]

את יודעת, עם כמה שאני אאשים את בעלי על דברים

קטנים שקרו,
בסופו של דבר יש לי פה, ואף אחד לא אמר לי לשתוק. ואף אחד לא אמר לאמא שלי לשתוק, ואם היא היתה מדברת לא היו סורקים את גופה במסרקות ברזל, לא היו משליכים אותה לאריות.....יש כאן אחריות אישית וגם סביבתית, אי אפשר להאשים את הפרט ולא לפטור מעונש את הכלל.

 

[B l u e D e v i l]

זה כמו להגיד

את זה לאישה מוכה. באופן עקרוני את צודקת וכל אחת צריכה לקום וללכת או לצעוק כשצריך. אבל אנחנו יודעות שלא כל אחת מסוגלת.
אני לא מכירה את אמא שלך אז לא יודעת מה היתה יכולה או לא לעשות נפשית. וכמובן שבכל מקרה יש אחריות אישית מאוד גדולה פה. אבל, ויש אבל, אם אני רואה מישהו לא הוגן כלפי מישהו אחר (במיוחד אם הוא חשוב לי) כן אתערב. בסופו של דבר זו אחריות של האדם שנעשה לו העוול לזעוק אבל אם בעלי לא יגן עלי מפני אמו אז למה הוא שוה כבעלי. - וזה לא ספציפי על המשפחה שלך אלא באופן כללי.

 

[עלה לא נידף]

אני לא מסכימה, חייתי את זה

ולכן אני מרשה לעצמי להעיר, אני מכירה את הנפשות הפועלות - ואני לא אומרת משהו שאמי לא אומרת בעצמה.

גם לאשה מוכה לא אומרים מסכנה, בואי תברחי וזהו. מטפלים בה, בודקים איתה מה יש בה שאפשר את המצב, מה היו תמרורי האזהרה ומלמדים אותה לא להכנס אליו שוב - ברור שהיא לא אשמה, אבל אי אפשר להסתובב בעולם ולהגיד "אני לא אשמה" ובזה לסגור את הענין. אשמה לא, אחראית כן, אחראית שלא יקרה שוב - על אחת כמה וכמה.

 

[B l u e D e v i l]

אוקיי

אני אכתוב מנק' מבטי שהיא מעט שונה כי סבתא שלי לא התעללה באמא שלי אבל בהחלט התיחסה אליה (ואל אבא שלי) מזעזע במשך שנים (וגם לשאר הכלות והבנים שלה)
אני מסכימה אתך לגמרי שמי שאחראי הוא הסופג. שרק הוא מסוגל לגדל עמוד שדרה ולהגיד סטופ. עד שאתה לא מעריך את עצמך אתה לא יכל לצפות שיעריכו אותך. מסכימה מאוד.
אבל -
אני כן יכולה לומר לך, שאבא שלי היה נחנק פעם אחרי פעם מזה שאמא שלי מאפשרת (והיום זה "התפקיד שלי" ) ומנסה לשנות את המצב והיא זו שלא היתה מאפשרת ועל כן זו גם כן אשמתה.
אם אף אחד לא מתערב למענך, לרבות בן הזוג שלך המצב טיפה שונה בעיני. ברור שזו עדין אחריותה, אבל לבוא לבן הזוג ולשאול איפה הית אתה זה גם זכותך.

 

[עלה לא נידף]

בהחלט

הרי אני מאמינה גדולה באחריות של הסביבה כלפי הפרט,
אם זה במשפחה, בקהילה ובחברה.