ובכן...
אכן, ההופעה היתה מאוד מאוד מזמן. אני היום בת 22, וכל שיגעון טייק ד'את הזה, התחיל אצלי כשהייתי בת 12 וחצי, ונמשך 3 שנים בערך. הכי פופולארי, היה מארק - אבל אני לא נמשכתי למראה הנערתי משהו שלו. אצל האוורד - עיצבן אותי משהו בדיבור, גארי היה חנון מידי וג'ייסון... היה מתוק אבל פשוט לא עשה לי את זה כמו .....רובי
. רובי היה הצעיר ביותר - אז גל יכלתי להשלות את עצמי ש"יש לי סיכוי איתו", וחוץ מזה שהוא מצחיק בטירוף וגם... בעל ניצוץ של טירוף, ביחס לאחרים. על ההופעה אין לי הרבה מה לספר - צר לי לאכזב אתכם... בגדול, אני יכולה לספר לכם שטסתי על אמא שלי בחנוכה של 1995 ללונדון. בערב הראשון שלנו שם, כשחיפשנו מקום לאכול ב, עברנו ליד חנות שמכרה כרטיסים להופעות. "בשביל הקטע", ביקשתי מאמא שלי שתשאל את המוכר איפה הם מופיעים בזמן הקרוב, כדי להיות מעודכנת. המוכר אמר שהם מופיעים היום בלונדון במופע לציון יום האידס הבינלאומי. EYC תהיה להקת החימום, גם לולו תשיר כמה שירים.... ועוד להקת בנות אחת שאני ממש לא זוכרת עכשיו איזו... תחמם את המופע. המופע של "הבנים" יערך כשעה בלבד (מופע מקוצר...). אמא שלי שאלה "בשביל הקטע", כמה עולה כרטיס, והמוכר ענה "40 פאונד". עשיתי חישוב מהיר שלשני כרטיסים זה למעלה מ500 ש"ח ואין סיכוי שנלך להופעה עוד היום בערב, בעוד 3 שעות, ורתנתי על כך שאמא שלי נותנת לי לעמוד ככה בחנות כמו פוסטמה כשאני מתה מרעב, מעייפות וחולמת בהקיץ במקום שחלומות מסוג זה מתגשמים בהם..... באותו זמן בדיוק, במוחה של הגברת (אמא שלי), נראתה דמותו של אבי האומר לה "אם תראי שהלהקה מופיעה, אפילו במנצ'סטר, כחי אותה. לא חשוב כמה יעלה. זה כמו שהביטלס היו בשבילנו". ובעודי מתחילה לפסוע אל מחוץ לחנות נשמע קולה של אמי ואומר "o.k, we'll take it". הלב שלי ירד לתחתונים (וגם התחיל לי קילקול קיבה מטורף) ו.... לא הפסקתי לבכות. אחרי 3 שעות שכללו ארוחה קלה בחטף (בעצם... לא נראה לי שהצלחתי לאכול...), חזרה למלון, מקלחת, בגדים והחלפה של 2 רכבות בעיר זרה ומסע כומתה מהתחנה אל האיצטדיון בנעלי עקב (אגב - את הדרך חזרה עשיתי יחפה...), מצאתי את עצמי צווחת ומצווחת "רובי! רובי!" עם אלפי פרגיות בוכיות באיצטדיון וומבלי ארינה שבלונדון. גם הנסיכה דיאנה וג'ורג' מיקל צפו במופע. לספר לכם על המופע יהיה מיותר - לשמוע שרובי היה מפזז על הבמה ושR COULD IT BE MAGIC NOW, NOW, NOW AND HOLD ON TIGHT" בטח מביך אתכם... לעזעאזל! זה מביך גם אותי!, אבל מה שאני יכולה לספר לכם - וזה בטח תקף לכל מופע של אמן שאתה מטורף עליו.... האווירה היתה מחשמלת. אני הייתי בטוחה שאני ב-ח-י-י-ם לא אצרח את השם שלו כמו מטורפת. אני טיפוס רגשן - הייתי בטוחה שרק אבכה שם, ואכן, הזלתי מספר דמעות... אבל חזרתי צרודה. לשמוע אלפי בנות צועקות we want take that!, we want take that! ביחד וצורחות בשנייה שאוזן של אחד מהחברים יוצאת מהפרגוד... זו חוויה שאי אפשר לתאר.... ואז את קולטת שהתחרות גדולה. יש עוד מליונים שרוצות לשכב איתו... למה שיבחר בך? ואת בת 13!
את המשך הטיול הרסתי, אני מודה... כי לא קניתי כלום חוץ מעוד חוברת, ועוד וידאו, ועוד גדל, ועוד גלויה, ועוד ספר ו... כן! יש לי את בובת הברבי של רובי וויליאמס!!! <דיי עם העגבניות, חבר'ה!>, ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לאמא שלי שסבלה אותי ולא העיפה לי כאפה בכל פעם שהעיזה לומר "את הגלויה הזו נקנה כשנחזור" (עלי לא עובדים!). רק שתבינו, שלא יכלת להתחמק מהם בזמנו - הם תמיד היו בחותרות, בטלויזיה, על האוטובוס בפוסטר, על כוסות, צלחות, כריות.... פשוט כל גבר שיש לכם בבית - תלבישו עליו 5 פרצופים יפים.... הרבה כסף הלך באותו שבוע... אבל אני לא מצטערת - נהניתי ממנו. זה מה שאני יכולה לספר לכם. היום אני בת 22. הזיכרון שלי גם כבר לא מה שהיה פעם....
. אז בנוסף לשנה טובה, אני רוצה לאחל לכם שאם רובי לא יועיל להגיע למופע בארץ הקודש - שתגשימו, כל אחד ואחת מכם, את החלום - לראות את המלך שלכם על הבמה (ומי יודע מה עוד... אני מניחה שהוא כבר חייב להגיד "אני לא שוכב עם מעריצות", נכון?
) דנה.