מממ שאלה טובה
התשובה האמתי היא די פשוטה. התהילה של שפים היא בשני חלקים:
תהילה בתוך התעשייה בין חבריהם למטבח, ותהילה העולמית של שאר דרי העולם.
התהילה בתוך התעשייה היא תהילה שמתמקדת שני דברים: הכישורים של השף ומכך לרוב גם רמת הידע שלו, ואיכות החומרים שבהם הוא משתמש. שפים בתעשייה, ככל שהם משתמשים בחומרים טריים יותר ורצוי גם טבעיים, יקבלו לרוב יותר כבוד בין חבריהם לעבודה משפים שיעדיפו להשתמש בחומרים פחות טריים או לא טבעיים. זה לפחות מה שאני שמתי לב אליו משיחות עם השפים. זה לא שאין מקום לחומרים לא טבעיים, או יותר נכון להגיד מיוצרי מעבדה במטבח, אבל רוב השפים שאני מכירה יגידו לך שאיכות החומרים היא הדבר החשוב ושף.
הוא נגיד את זה ככה, קרין גורן לא הייתה מקבלת כבוד אמיתי מאף אחד מהשפים אצלי בבית הספר, רובם אנשים תעשייה ברמה כזו או אחרת בעבר וגם בהווה.
לגבי שאר דרי העולם, התהילה היא עניין הפכפך, אני מניחה שכריזמה והאם השף עובר מסך טוב או לא משפיעים רבות על האם הם מפורסמים או לא. ראה ערך קרין גורן.
כתיבת מאמרים פחות נפוצה בתחום הקולינריה, אני מניחה שכתיבת מאמרים באקדמיה שקולת ערך לכתיבת ספר בישול בתחום הקולינריה, אבל גם זה לא בטוח כי היום כל בשלנית ביתית מוציאה ספר בישול...
המון שפים שידועים בתעשייה באיכות האוכל שלהם, והשמועה עליהם עברת מפה לאוזן (או מאימייל לאימייל) אלו שפים שעובדים קשה לקרא מאמרים, שנוסעים למקומות וחוקרים ולומדים דרכים חדשות להכין אוכל. אלו שפים שכל הזמן מרימים את הבר בשביל כל השאר: באיכות החומרים, ברמת הידע, בנסיעות ופגישות עם שפים מרחבי העולם.
אני קוראת לזה forever student, שף שרוצה תמיד לדחוק בעצמו ולעשות את הכי טוב, לא בשביל חבריו לתעשייה אלא בשביל הלקוחות שלו לעולם לא יפסיק לקרוא, ולחקור ולחפש את המרכיבים הכי טובים שניתן.
לגבי ז'אק טורז, מפורסמותו נעוצה הן באיכות המוצרים שלו- שנובעת מהידע שלו ומהעובדה שהוא לא מפסיק ללמד את עצמו ולחפש חומרים איכותיים כמה שיותר, והן גם בכריזמה שלו (ותאמין לי שלבן אדם יש כריזמה מפה עד להודעה חדשה, וזה אני אומרת מפגישה אישית איתו).
ואכן גם יצא לי לטעום את השוקולדים שלו, והם שווים כל סנט.
מקווה שעניתי אם לא תגיד אנסה לכתוב את זה בצורה מובנת יותר.
לגביה שאלה האחרונה: בשלן עני לא אוכל בחוץ
, לפחות לא הבשלנית הזואתי. האם הם סובלים יותר? אני מניחה שזה תלוי בבשלן. למשל אם אני הייתי צריכה לחיות על ראמאן לתקופת זמן בלתי מוגבלת הייתי כנראה חונקת למישהו את הראש בסופו של דבר. אני עדיין מסוגלת לאכול ג'אנק פוד, אבל הרבה פחות, ואני בד"כ אחפש אלטרנטיבה איכותית לג'אנק פוד
אפשר בהחלט עדיין להנות מאוכל שנמכר בכל פינת רחוב, אבל הבשלן, בניגוד לחברו המהנדס, ינתח את האוכל ומרכיביו בכדאי לעמוד על טיבו.
. מצד שני אני מכירה כמה בשלנים עניים שחיים על ג'אנק פוד טהור- ע"ע השותפה שלי שמזמינה רונזיו על בסיס יומי- אז אני מניחה שזה גם תלוי בבשלן העני.
