חוויות
אז בואו אני אספר. הפלוגה שלי נקראת פלוגת ט', פלוגת טייגר. בפלוגה הזו נמצאים חיילים שמיועדים להיות קציני קשר, מדריכי חובשים קרביים, מש"קי מודיעין והמסלול שבוא אני נמצא,קציני לוגיסטקה, שהו המסלול המובחר ביותר בפלוגה, כי יש לנו כר תואר ראשון בגיל 20 ואנחנו הכי מעטים. חילקו אותנו לשלוה מחלקות. אני במחלקה 3 בצוות ב'. הצטרפתי מאוחר אחרי טרום הטירונת וכבר אחרי שבוע למדתי להשתמש בנשק, יטשנתי 3 ימים באהלים ובמהלך הימים בשטח נשברו לי המשקפיים.זה היה כזה מצחיק. יש לי הרבה חברים ואני מסתדר כמעט עם כל המחלקה. קשה לזכור שמות של 40 איש, אבל נראה שבסופו של דבר אין ברירה. בסה"כ הרוה חברים שלי (השאר בגימלים). בערבים הדלקנו נרות חנוכה.שרנו שירי חנוכה,אכלנו סופגניות. כולם מתלוננים על האכול הצבאי בבסיס, אבל אני מסתדר איתו מצויין.מי שרוצה לדעת את השיטה אספר בהזדמנות. אנחנו מדברים כשבסוף כל סוף/תחילת משפט יש את המילה "אחי". אני לא מבין כמה אחים נוצרו לי פתאום. לפני הצבא ההי יל אח אחד קטן וגם זה היה מעצבן ועכשיו יש לי 40 אחים וזה ממש כיף. המשפחות שלחו חבילות ובאמת שמשפתפים אחד את השני. זה מגבש וזה כיף. בעיקרן, חברים, כולנו רוצים לצאת כל יום הביתה וגם להיות בשבת בבית, אבל הצבא הזה הוא אתגר מהנהף כמה שלפעמים זה מסריח וצריך לנצל כל רגע. אפילו כשיש עונשים ובעיות משעמת, וגם למושלמים ולתותחים יש, קחו את זה בקלות. בהתחלה התבאסתי לסגור שבת ולא לראות את מכבי ת"א (כדורסל וכדורגל), אבל שבת בבסיס זה חוויה, כי אין דבר כזה בבית. אני כבר מתגעגע ל"אחים שלי". שייה לכולכם שבת שלום היום אני הולך לראות שר הטבעות 3. ביי.
