הלרית הצעירה
New member
שלום לכולכן
שמעתי על הפורום הזה ממש לאחרונה ולצערי גם אני נמצאת במצב הזה. אמנם טרייה, אבל מקווה מאוד ללמוד מכן איך מתמודדים עם המצב. אנחנו בבית 3 ילדים ואני הכי קטנה, בהפרשים די גדולים מהאחים שלי (7 ו - 12 שנים). כל חיי הייתי קשורה מאוד לאמא שלי, היא היתה החברה הכי טובה שלי, היועצת שלי, הנשמה שלי ובעצם הכל ביחד. אמא חלתה במחלת הסרטן הארורה לפני 7 שנים וחיה איתה, תוך התפשטות בכל רחבי גופה. כשהייתי בחודש החמישי להריוני גילו אצל אמא שזה הגיע גם לראש. מאז החלה רק הידרדרות. חשבתי שעוד נספיק ללכת לייעוץ נוסף ושבועיים לפני שהיא נפטרה, קראה לנו הרופאה והסבירה לנו שאנו כנראה לא מבינים את חומרת הבעיה. ילדתי את בתי הבכורה כשאמא היתה כבר במצב די קשה. היא אושפזה בהוספיס בתל השומר ובמהלך השבוע האחרון לחייה לא זזתי ממיטתה, אך היא כבר היתה מחוסרת הכרה. הבת שלי לעולם לא תכיר את הסבתא המדהימה שהיא הפסידה (ניסיון של 4 אחיינים קודמים). בכלל איך מתמודדים ? אני עדיין נמצאת בחופשת לידה ומוצאת את עצמי בוכה, כמעט מכל דבר. אני חייבת להודות שהמשפחה מסביב מנסה לכסות על האובדן, אבל אף אחד הוא לא אמא שלי. כעת אנו נמצאים במצב דומה עם סבתא שלי (אמא של אמא) ושוב אנו בהוספיס בתל השומר. יש לי ילדה מדהימה, שאני מאמינה שקיבלה את הנשמה והרוח של אמא. אמא נפטרה בגיל 60 ואני בת 27. אני באמת לא יודעת איך ממשיכים הלאה. אשמח לשמוע מה קורה אח"כ, האם הכאב אי פעם נחלש? אני לא מצליחה לזכור את אמא בתקופה הטובה שלה, רק מחוסרת הכרה. היא נפטרה לפני חודשיים. משתתפת בצער כל חברות הפורום, כי היום אני מבינה את המשמעות של אובדן. תודה
הלרית הצעירה
שמעתי על הפורום הזה ממש לאחרונה ולצערי גם אני נמצאת במצב הזה. אמנם טרייה, אבל מקווה מאוד ללמוד מכן איך מתמודדים עם המצב. אנחנו בבית 3 ילדים ואני הכי קטנה, בהפרשים די גדולים מהאחים שלי (7 ו - 12 שנים). כל חיי הייתי קשורה מאוד לאמא שלי, היא היתה החברה הכי טובה שלי, היועצת שלי, הנשמה שלי ובעצם הכל ביחד. אמא חלתה במחלת הסרטן הארורה לפני 7 שנים וחיה איתה, תוך התפשטות בכל רחבי גופה. כשהייתי בחודש החמישי להריוני גילו אצל אמא שזה הגיע גם לראש. מאז החלה רק הידרדרות. חשבתי שעוד נספיק ללכת לייעוץ נוסף ושבועיים לפני שהיא נפטרה, קראה לנו הרופאה והסבירה לנו שאנו כנראה לא מבינים את חומרת הבעיה. ילדתי את בתי הבכורה כשאמא היתה כבר במצב די קשה. היא אושפזה בהוספיס בתל השומר ובמהלך השבוע האחרון לחייה לא זזתי ממיטתה, אך היא כבר היתה מחוסרת הכרה. הבת שלי לעולם לא תכיר את הסבתא המדהימה שהיא הפסידה (ניסיון של 4 אחיינים קודמים). בכלל איך מתמודדים ? אני עדיין נמצאת בחופשת לידה ומוצאת את עצמי בוכה, כמעט מכל דבר. אני חייבת להודות שהמשפחה מסביב מנסה לכסות על האובדן, אבל אף אחד הוא לא אמא שלי. כעת אנו נמצאים במצב דומה עם סבתא שלי (אמא של אמא) ושוב אנו בהוספיס בתל השומר. יש לי ילדה מדהימה, שאני מאמינה שקיבלה את הנשמה והרוח של אמא. אמא נפטרה בגיל 60 ואני בת 27. אני באמת לא יודעת איך ממשיכים הלאה. אשמח לשמוע מה קורה אח"כ, האם הכאב אי פעם נחלש? אני לא מצליחה לזכור את אמא בתקופה הטובה שלה, רק מחוסרת הכרה. היא נפטרה לפני חודשיים. משתתפת בצער כל חברות הפורום, כי היום אני מבינה את המשמעות של אובדן. תודה
