שלום לכולכן,

[אם יהודיה]

שלום לכולכן,

יש לי 2 שאלות, שהייתי רוצה לחלוק איתכן, לשמוע את דעתכן: 1. איך ההרגשה שלכן לאחר שנפקדתן, לגבי החברות שעדיין לא נפקדו. ונותרו בינתיים מאחור..? מה אתן עושות עם זה? איך מתייחסות? איך מגיבות? הכאב שלהן הרי נוראי..ומי כמונו יודע א"ז. אבל, לאחר שב"ה נפקדנו, כל הכאב מודחק ונשכח.. כך ש--- 2. האם התרגזתן כששאלו אתכן לאחר הלידה (בביה"ח, בחנות למוצרי תינוקות וכו'), מה? ילד ראשון? בת כמה את?? אז רגע, נישאתם מבוגרים? או ש--

 

[1ויוי]

שלום לך

תשובותיי על קצה המזלג (הולכת לשלוף ילד ובעל מהאמבטיה- גם מחסידי האמבטיות המשותפות) 1. אין לי חברות שנותרו מאחור, חברותי שייכות לזן שמצליח בניסיון הראשון , בחודש הראשון להפסקת הגלולות ולפעמים אפילו לפני שהפסיקו . אני יודעת שבן דוד שלי ואשתו בטיפולים וכואבת בשבילם אבל מכיוון שאני בארון מבחינת הטיפולים אז אני לא יכולה אפילו לעודד אותם אבל אני מאד זהירה לא מדברת במפגשים משפחתיים על הילד איתם אלא אם הם שואלים , אני מניחה שאם היינו קרובים יותר הייתי נפתחת בפניהם. 2. ילדתי בגיל 28 אז מבחינת הגיל לא שאלו על נישואים מבוגרים , אבל הייתי נשואה כבר 6 שנים ואנשים חשבו שאנחנו סתם עצלנים שמעדיפים לבלות אבל היום כשהילד רק בן שנה ו 8 מציקים לי ללא הרף "הוא צריך אחים" . היינו בברית ביום שישי והותקפנו בנושא מכל הכיוונים ועניתי שממש לא בא לנו, רק חזרתי למעגל העבודה אחרי שנתיים , קיבלתי החודש קידום נאה והתירוצים ידחו את המציקנים לכמה חודשים לפחות.

 

[אם יהודיה]

תודה ויוי, חמודה..

העניין הוא שאותי שאלו ממש הרבה, כאילו זו לא רשות היחיד. ולגבי חברות, כוונתי, לעאלו שנוצר אאיתן קשר במהלך הטיפולים. שהלך והתחזק. תודה על תשובתך. אם מישהי התמודדה עם הקטע החברתי המוזכר-אשמח לשמוע דעתה בעניין.

 

[מ י כ]

שלום לך.

לגבי השאלה הראשונה-תראי זה לא נגמר בכלפי אלו שלא נפקדו,הרי כל מי שחסר לו משהו-כואב את מה שחסר לו.אני חושבת שלכל אחד יש את ה"חבילה" שלו והוא צריך לחיות אותה.זה לא רק פוריות-זה גם ילד שני,זה גם בנות למי שיש רק בנים,זה גם מצב כלכלי,נישואים טובים ומה לא.נכון שכאבי פוריות אני מכירה מקרוב אז אני יותר רגישה לזה-אבל בגדול הרי לאף אחד אין הכל. ולכל חברותיי אני מאחלת ומייחלת בשבילן את מה שהן רוצות. לגבי השאלה השניה-אנשים שלא חשובים לי אני פשוט לא שומעת,ואנשים שחשובים-לי-יודעים מה עבר עלינו,ואם הם בכ"ז פולטים איזו שטות כמו "את רואה סתם הייתם היסטרים-הם מקבלים ממני שטיפה רצינית ככל שילדיי מאפשרים לי...

 

[נתנאלה2]

שאלות קשות לך

אמנם מעטות הן החברות שנשארו מאחור, אבל זה דוקר לי בלב, זוכרת אותן המון ולא פעם שמדליקה נרות שבת, מבקשת מההוא שבמרומים שיתן לכל אשה ואיש שחפצים- ילד. כמו שמיכל אמרה זה לא נגמר רק באחד אבל ניחא. בקשר לגיל אני לא ממש מתיחסת לשאלות כאלה אבל מי שאומר לי למשל: נו, הגיע הזמן לעוד אחד, לא? או חבל על הזמן, מה עם עוד? לאלה אני בדר"כ עונה, לא מצליח! מנסים ולא הולך-זה בדר"כ משתיק אותם.

 

[אם יהודיה]

נכון שלכל אחד מאיתנו חסר משהו שרוצה

אבל כאן אני מדברת על קשר מיוחד שנוצר, בחינת אחים לצרה. וכשנפקדת, ההרגשה ביחה עם חברות שנותרו בינתיים מאחור, מאוד קשה. בשונה מהיחסים בחברה כלפי אנשים שחסרים להם דברים מהותיים. כי אז, אינך קשורה אליהן אישית. ובעניין הספציפי. הבנתן?? או שמסובך? פשוט מעיק לי. ועניין אותי איך לפחות מקילים. על מי שעדיין סובלת.

 

[eti22]

אולי אני יכולה לענות לך....

דווקא בתור זו שנשארה מאחור, ובתור קוראת קבועה כאן כבר המון זמן... רב חבריי הפורומיים (שהם החברים הכי טובים שלי בתקופה הזאת של חיי) כבר ילדו, ואפילו כבר ילדו את ילדם השני.הלא פורומיים כבר בילד השלישי... אני עוד לא ילדתי , עוד לא הריתי, אולי גם לעולם לא אהרה.

עדיין החברים האלו גם אחרי שילדו, מלווים אותי וחשובים לי. אחד הדברים הכי קשים בקטע הזה הוא "הפחד" לדבר לידינו והסתרה של דברים כדי לא לפגוע...- זה פוגע יותר... אני תמיד רציתי שישתפו אותי, ןלשמחתי החברים היקרים שלי תמיד ידעו לשתף, ויחד עם זאת להיות רגישים ולדעת לתת לי את הספייס שלי. לא תמיד בא לי לשתף בהכל, כי אולי הם כבר במקום אחר, ולא יוכלו להבין את הקשיים שלי כרגע. אבל, חברים שכאלו לא מוצאים בכל מקום...חיבוק אחד, מילה אחת עושים המון. ההקלה היחידה שאת יכולה לתת לה זה להיות שם בשבילה ובקצב שלה. יותר מזה אין הרבה שאפשר לעזור! איזה כיף לה שיש לה חברה כמוך!

 

[טאניוש]

שמור לך כאן מקום

אל תגידי "לעולם לא"

 

[Big Mama 1]

../images/Emo24.gif../images/Emo46.gif../images/Emo10.gif../images/Emo25.gif../images/Emo24.gif

יפה שלי. אוהבתותך.

 

[רוית ב]

../images/Emo25.gifאתי

 

[פילפלת האחת]

../images/Emo24.gif ../images/Emo25.gif מכל ה ../images/Emo23.gif

 

[טאניוש]

מנסה לענות

1. לא ניתקתי קשרים ולא התרחקתי. עודדתי, הצעתי כתף לבכות ולפרוק, נתתי טיפים להזרקות, עזרתי לפענח בדיקות, ועוד ועוד ועוד. בעיקר משתדלת להיות שם כשצריך. מצד אחד לא בוכה על לילה ללא שינה לחברה שאולי מחר תחטוף שלילי, מצד שני בשיחות לא נמנעת מנושא לגמרי, הילד זה חלק בלתי נפרד מחיי וזה יהיה לא טבעי ומעליב בעייני. כן משתדלת להמנע ממשפטים מעצבנים, אף פעם לא דורשת עדכון ודיווח, אף פעם לא מתקשרת ראשונה ביום של בדיקת דם. 2. זה לא ילד ראשון, למרות שהוא ילד יחידי בבית. לכן שאלה מסוג זה גורמת לי להחנק. על שאלות מסוג זה אני עונה "כן/לא" בלי פירוט ובלי התלהבות, לרוב אנשים יורדים מיד מהנושא.