שלום לכולכן

[anonimos]

שלום לכולכן ../images/Emo140.gif

אני שייכת לקבוצת ה"לפני". במסגרת ההכנות אני עוקבת בשקיקה אחר הפורום (המקסים) שלכן, ושמתי לב שדובר כאן רבות על ההכנות שלפני - בדיקות/ חומצה פולית/ ויטמינים וכו.... אבל אף אחד לא מזכיר את ההכנות הנפשיות (אולי כי אף אחד לא צריך אותן חוץ ממני?!?) וזה מביא אותי לווידוי שלי - אני מפחדת! אני מפחדת מכל מה שקשור לנושא - ההריון, הלידה, החזרה לגיזרה, ויותר מהכל- אני מפחדת מהמשמעות העצומה של ההחלטה הזאת. מפחדת ש"אחרי" החיים שלנו יתהפכו על פיהם ואני אאבד שליטה. מפחדת שניהפך לאחד מאותם זוגות שאין להם זמן לכלום מעבר לילדים, ויותר מכל מפחדת מכך שאאבד את העצמאות והזהות שלי ואתחיל להתקיים רק כ"אמא של..." מבחינת המשתנים החיצונים, אין זמן טוב יותר מההווה: * בעלי רוצה רוצה רוצה (כבר בהצעת הנישואין הוא הודיע לי שמבחינתו הילדים הם עסקת חבילה...) * אנחנו (יחסית) מסודרים כלכלית (ב"ה) * אני בת 28, אחרי תואר שני ועם ניסיון תעסוקתי, כך שהספקתי "לעשות משהו עם עצמי". * והמשתנה החשוב ביותר - אנחנו בשליחות מטעם העבודה של בעלי, ואני לא עובדת ופנויה לחלוטין. אז עשינו את כל ההכנות הטכניות, ועכשיו רק צריך להתחיל לנסות "על רטוב" ואני משהה ומשהה...... ומה בעצם אני רוצה מכן? לשאול אתכן מתי ידעתן שאתן רוצות, שאתן באמת מוכנות לעשות את הצעד הגדול הזה, ולחצות את הגבול האמיתי לעולם המבוגרים... זהו. מצטערת על האורך (לי זה עלה יותר - אני מקלידה אות אות בעברית במקלדת הוירטואלית....)

 

[אמא גולי]

האמת שתמיד ידעתי שאני רוצה ילד אבל

זה מפחיד להחליט (אותי בכל אופן זה הפחיד). את אראל לא תכננו אז זה די פתר את הבעיה של התכנון. לגבי ההריון הנוכחי, ידענו שאנחנו רוצים הפרש של כשלוש שנים בין הילדים הראשון והשני אבל תכלס מתי להתחיל לעבוד על ילד זה היה מפחיד כי מצב כלכלי במדינתנו לא יציב ועוד ועוד ועוד ואז הגענו למסקנה שאף פעם אין זמן מתאים ותמיד יהיה משהו אז הפסקתי לקחת גלולות וזרמנו.

 

[1רב]

מתי?

מה לומר לך? קשה לשם את האצבע על הרגע בו מרגישים מוכנים. את צודקת - יש הרבה ויתורים בהורות והרבה גמולים. יש יתרון עצום, לדעתי, בזה שאתם רחוקים מכאן. אני גם הייתי בהריון וילדתי בחו"ל והרבה לחץ שאני רואה אצל חברות/קרובות בזמן ההריון והחודשים הראשונים נחסך ממני (כולל רב הבדיקות שעושים כאן בישראל, כולל ידים זרות על הגוף שלי, כולל אולטאסאונד כל רגע, כולל עצות מכל זר ברחוב על מה לעשות עם הילד שלי ועוד...). אני ילדתי את בכורתי בגיל 30 ותאמיני לי...הרגשתי מוכנה....אפשר לומר שהרחם שלי כבר מסר לי מסר ברור מאד...אבל אולי כדאי לך לעשות לעצמך סדר ולחשוב מה מפחיד אותך? האם ניתן ל"טפל" בזה? (למשל אם את נורא רוצה להיות קודם במקסיקו אז פשוט תסעי לשם, או אם את צריכה לפני ההריון ללמוד סקי...וכאלה....), האם את בטוחה בזוגיות שלכם? יש איזה שד אפל מעברך כילדה או ביחסייך עם ההורים שצריך לטפל בו קודם? ואחרי שתמצאי מה באמת מפריע לך אני חושבת שהדרך שלך למציאת הזמן ה"נכון" תהיה קלה יותר. בהצלחה!

 

[anonimos]

נברתי בעמקי נפשי...

ואין סודות אפלים

אישי הוא ללא ספק האדם שאני רוצה כאב לילדי, היחסים עם ההורים מצוינים (הם מחכים כבר להיות סבא וסבתא)........ פשוט לא יכולה להשתחרר מההרגשה הזאת של "מה כבר הגיע הזמן?" ו"גדול עלי"

 

[mic4]

בדיוק באותו מקום

אנחנו יחד המון שנים, אני סיימתי לימודיי ובעלת משרה קבועה, עברנו לא מזמן לבית שלנו - ועכשיו יחד עם יתרהעולם גם אני שואלת את עצמי "מתי"? מתי מרגישים מוכנים רגשית? אחרי התחבטויות רבות הבנתי שאולי לעולם אני לא אהיה מאלה שקמות בבוקר ואומרות "אני רוצה ילד". אני מאלה שתמיד ישאלו האם אני מוכנה? איזה אמא אני אהיה? מה זה יעשה לזוגיות המדהימה שלנו? בניגוד אלייך, אצלנו גם בעלי וגם אני מצויים באותן ההתחבטויות כך שזה קצת יותר מורכב...

 

[dafgol]

הי אנונימית שכמוך....

קודם כל את לא היחידה , אל תדאגי..... לא מאמינה שיש מישהי שאין לה חששות ולבטים , לה ולבן הזוג... אני יכולה להגיד לך מתי אני " הייתי מוכנה " . אני ילדתי בגיל 33 את בר ( לפני 5 שבועות ויומיים אבל מי סופר ).... החלטתי שזהו , אני מוכנה , אחרי שראיתי עולם ,ניסיתי דברים , עשיתי דברים , למדתי , עבדתי וכו´.... בעלי ואני החלטנו להפסיק גלולות ולנסות להרות ביום שקיבלנו את המפתחות לדירה שקנינו , השיקול שלנו היה להביא ילד לעולם כשאנחנו גרים בדירה משלנו ( לא בשכירות ). כששנינו מוכנים נפשית ופיזית. שתביני שאני כבר חשבתי על השעון הביולוגי שמתקתק....על העצמאות והעצמיות שלי , על שינוי החיים והכל. וברגע מסוים פשוט הרגשתי שזה זה , זה הזמן , לא דקה לפני ולא דקה אחרי. ובאמת תוך מס´ חודשים נכנסנו להריון והכל לפי התכנון. אז נכון שאני עוד חדשה בעסק האמהות וכרגע אני באמת מתפקדת לפי השעון של בר ( הבן שלנו ) אבל....עם כל הקושי העייפות השינויים והכל....אני לא מאבדת כלום , יש לי פחות זמן לעצמי ובכלל אבל ...שווה כל רגע... ואנחנו מוצאים זמן לזוגיות , לחיות , לפינה השקטה של כל אחד מאיתנו , זמן לשבת ביחד לראות סרט במוצ"ש בטלויזיה ,זמן לטיול עם הכלב ובאמת זמן להכל ( נכון שקצת פחות זמן מ " לפני " ). כשתהיי מוכנה , פשוט תרגישי את זה.....ככה לפחות זה היה אצלי. המון

.... ותחליפי מקלדת.... דפנה.

 

[anonimos]

שמחה לשמוע שאני לא היחידה

וכמובן שההשקעה משתלמת... מקווה שבקרוב ארגיש בשלה ומוכנה (אגב, להחליף מקלדת לא יעזור מערכת ההפעלה של המחשב היא ב... סינית ולא מתמודדת עם לכתוב בעברית)

 

[מעיןבר]

שאלה קשה...

קשה לי הצביע במדויק איך קרה התהליך. כשרק התחתנו היה לי ברור שאני עדיין לא בשלה ללידת ילד ולהקרבה כ"כ גדולה בחיי. היה לי ברור שאני עדיין אגואיסטית מדי. אבל אחרי שהיינו נשואים שנה פתאום הבנתי שאני רוצה בזה. היום אני מאוד שלמה עם ההחלטה ומרגישה שאין לי בעיה לוותר על בילויים והוצאות מסויימות ואספקטים נוספים לטובת ילד. אולי אם את כ"כ מפחדת את באמת לא בשלה עדיין. נכון שזה קשה מאוד (במיוחד בהתחלה) אבל ראיתי סביב נשים ואנשים שהיו בשלים מאוד ובטוחים בעצמם והמעמד החדש רק הסב להם אושר אך לא גרע במאומה מזהותם או נטל את מקומה. להפך - הוא הוסיף לה. הכנה נפשית היא קשה, אני לא יודעת אם זה אפשרי. נסי לראות משפחות עם ילדים קטנים סביבך ולהתרשם האם באמת הבאת ילדים לעולם משמעה איבוד כל העצמיות שלך לטובת המעמד החדש. אולי כדאי גם לחפש ספרים (אני יודעת שיש לפחות ספר אחד שעוסק במשמעות של הבאת ילד לעולם והשפעתה על הזוגיות). אבל חשוב לדעתי שלא תביאי ילד לעולם מתוך התפשרות בגלל התנאים החיצוניים ותוך הרגשת פחד. קחי בחשבון שגם כשהילד רצוי מאוד הרבה פעמים ההריון מביא עימו הרבה רגשות ומחשבות (אני חושבת שתמצאי שירשורים כאלה גם פה בפורום). ודבר אחד אחרון - כן כדאי לקחת בחשבון את "השעון הביולוגי" - אמנם את צעירה אבל גם לי (ואני בת 28) לקח יותר משנה עד שהצלחתנו ולא תמיד זה כ"כ קל ואף מצריך זמן. לדעתי אסור להתחיל בטיפולי פוריות אם לא מוכנים נפשית להבאת ילד, אבל זה בהחלט שיקול בשאלת העיתוי מתי להביא ילד לעולם.