אנט שלום
בנינו בן 11 ,טוראט + ADHD + מגוון רחב של קשיי למידה. אמנם הוא לא בן 15 עדיין, אך גם אנו חשים שינויים בהתמודדויות עם הגיל. אנחנו מגלים כי הקשיים ההתמודדותיים משתנים עם הזמן. קשה להגיד אם זה קשה יותר או קל יותר כיום. לדגמא אם בגן ובכיתות הנמוכות התמודדנו עם מכות, קללות ועקשנות, ועם אינטנסיביות רבה בבית- בנוסף לקשיים שנובעים מליקויי למידה, היום אנו מתמודדים עם בעיות רגשיות שהתווספו (ונובעות משילוב בין אינטליגנציה גבוהה, מודעות עצמית גבוהה ותיסכולים). אני מרגישה כי השנויי בקושי להתמודד נובע משני גורמים: שינויים מוחלטים בתגובות של בננו; אך גם תנודות ביכולתנו ההרגשית כהורים להתמודד ב cool עם התגובות. יש שני צדדים: מצד אחד, אנחנו ההורים התבגרנו- יש אלמנט של השלמה מסויימת שמאפשר להפנות יותר אנרגיה להתמודדות עם המצב במסגרות הבית ספרית ובבית, ומצריך להוציא מעט פחות אנרגיה להתמודדות הרגשית שלנו עם עצם העובדה שבנינו כפי שהוא. אבל מצד שני, קשה יותר בגיל הזה כי הוא כבר לא ילד צעיר, וקל יותר לראות שההתנהגויות החריגות הן דפוסים שאם לא ישתנו ישארו איתו כבוגר. קשה יותר להצדיק התנהגויות מסויימות כנובעות מאיחור בהתפתחות. יש תחומים בהם נראה כי הפער בין מה שמצופה ממנו על פי גיל ונורמה ובין התגובות שלו בפועל גדל במשך השנים- כתוצאה מכך שהוא לא מתקדם מספיק בתחום זה עקב ה"תקיעה" המחשבתית/התנהגותית שמקורה הטוראט. בתחומים אלו מירב הקונפליקטים אצלנו. קשה מאוד לזהות איפה צריך להרפות- ולהשלים עם המצב, ואיפה יש סיכוי לקדם אותו. הקושי הגדול אצלנו היום הוא בעיקר בנקודות האלו. אנחנו נוטים להתעקש מאוד על בנקודות האלו וזה יוצר קונפליקטים ועקשנות כפולה מההצד השני.
