אם מאמצת 1
New member
שלום לכולכם
שלום לכולכן. אני נכנסת לפורום החביב והידידותי הזה לעיתים קרובות בדרך כלל באופן פסיבי . הסיפורים מזכירים לי ימים רחוקים שמתקרבים אלי שוב בצעדי ענק והתמיכה והחום מרגשים. אספר לכם בקצרה את סיפור חיי ושאלה למקצועניות -בסוף. במשך 7 שנים היינו בטיפולים שונים ומשונים שכולם מכירות צילום רחם,שאיבות,זריקות, החזרות,מעקב זקיקים,דמעות ששוכנות דרך קבע בזוויות העין ורק מחכות להזדמנות לקלוח החוצה בזרם סוער ועוד כהנה וכהנה. במקביל אימצנו 3 ילדים . אחרי הנסיון האחרון הרופא שלי התקשר ואמר לי הביצית היחידה שהיתה ראויה להפריה לא עמדה במשימה ואין מה להחזיר.ואמר לי בחביבות יוצאת דופן אולי כדאי שתנוחי קצת אין לי יותר מה להציע לך. אחרי 4 חודשים מהארוע הנ"ל גיליתי לתדהמתי שאני בהריון. לקח לי הרבה זמן להפנים שמדובר בזה כי הרי לא יכול להיות. אני??? אני??? שכבר 7 שנים עושה כל מאמץ סוחטת את כוחות הגוף והנפש שלי עד קצה גבול היכולת היתכן???? ובכן כן. יתכן!!! אז זהו זה רק כדי שתדעו שאף פעם לא מתייאשים ושגם במצב הכי בלתי הגיוני זה יכול לקרות. ולעניינו: לאחרונה החלטנו לבדוק שוב איפה אנחנו עומדים. המצב בסה"כ נראה אופטימי וכנראה שנתחיל זריקות מעקבים הזרעות ושאר ברכות שמים. ולשאלתי: איך לכל הרוחות מחדירים את קוביות הפרוגסטרון האלה. עד איזה עומק המוליך אמור להגיע? לי זה נראה שבקלות הוא יגיע לגרון. האם זה הגיוני שחלק ניכר יוצא החוצה???? זהו תודה שהאזנתם לי (ושלום לאלה 2 ולבעלה)
שלום לכולכן. אני נכנסת לפורום החביב והידידותי הזה לעיתים קרובות בדרך כלל באופן פסיבי . הסיפורים מזכירים לי ימים רחוקים שמתקרבים אלי שוב בצעדי ענק והתמיכה והחום מרגשים. אספר לכם בקצרה את סיפור חיי ושאלה למקצועניות -בסוף. במשך 7 שנים היינו בטיפולים שונים ומשונים שכולם מכירות צילום רחם,שאיבות,זריקות, החזרות,מעקב זקיקים,דמעות ששוכנות דרך קבע בזוויות העין ורק מחכות להזדמנות לקלוח החוצה בזרם סוער ועוד כהנה וכהנה. במקביל אימצנו 3 ילדים . אחרי הנסיון האחרון הרופא שלי התקשר ואמר לי הביצית היחידה שהיתה ראויה להפריה לא עמדה במשימה ואין מה להחזיר.ואמר לי בחביבות יוצאת דופן אולי כדאי שתנוחי קצת אין לי יותר מה להציע לך. אחרי 4 חודשים מהארוע הנ"ל גיליתי לתדהמתי שאני בהריון. לקח לי הרבה זמן להפנים שמדובר בזה כי הרי לא יכול להיות. אני??? אני??? שכבר 7 שנים עושה כל מאמץ סוחטת את כוחות הגוף והנפש שלי עד קצה גבול היכולת היתכן???? ובכן כן. יתכן!!! אז זהו זה רק כדי שתדעו שאף פעם לא מתייאשים ושגם במצב הכי בלתי הגיוני זה יכול לקרות. ולעניינו: לאחרונה החלטנו לבדוק שוב איפה אנחנו עומדים. המצב בסה"כ נראה אופטימי וכנראה שנתחיל זריקות מעקבים הזרעות ושאר ברכות שמים. ולשאלתי: איך לכל הרוחות מחדירים את קוביות הפרוגסטרון האלה. עד איזה עומק המוליך אמור להגיע? לי זה נראה שבקלות הוא יגיע לגרון. האם זה הגיוני שחלק ניכר יוצא החוצה???? זהו תודה שהאזנתם לי (ושלום לאלה 2 ולבעלה)
