שלום לכולכם....

[emmily plays]

שלום לכולכם....

אני מגיעה מהכוון של פינק פלויד ורוצה להכיר פרוגרסיבץשמעתי ג'ת'רו טאל ואהבתי במיוחד את התקופה היותר פולקית ואת הפרוגרסיב ה"כבד" כמו thic as a brickןpassion play מישהו מוכן לממליץ לי במה להתמקד בהתחלה? ובאיזה עוד להקות ואומנים? אל תשכחו שאני מגיעה מהכוון של פלויד אבל גם של פולק, פולק רוק ורוק קלאסי בלוזיסטי כמו קרים אז משהו שלא יזעזע אותי מידי

 

[Rubycon]

שלום גם לך

מכיוון שבמקרים כאלו אני יכול להעיד רק על עצמי, אפנה אותך לשני אתרים: הראשון הוא המדריך העברי לרוק מתקדם בהנהלתו של אורי ברייטמן - בדיוק מה שאת צריכה. האתר מכיל מידע מפורט על כל המי ומי של הרוק המתקדם למתחילים ומתקדמים כאחד ומתעדכן כל יום יומיים שלושה. האתר השני הוא אנציקלופדיית גיברלטר לרוק מתקדם שגם מכילה מידע על מאות אם לא אלפי אמנים\להקות על שלל גילגוליהם ברוק המתקדם ועוד כל מיני פרפרנליה.

 

[summ]

המלצות שונות ומשונות

אילו מאלבומי פינק פלויד אהובים עלייך יותר? אם את אוהבת את ההתחלה של פינק פלויד (מבארט, דרך האלבומים הנסיוניים ועד הצד האפל...), את קרים ופולק, אולי תחפשי אמנים דומים (לא מוסיקיים שמוגדרים כרוק מתקדם), כמו קרוסבי סטילס נש ויאנג, סטילייס ספאן, ביטלס.. ותכנסי לז'אנר הפסיכדליה אם נייס, ג'פרסון איירפליין, לאב וTomorrow. מבחינת רוק מתקדם, את יכולה להתחיל עם סופט משין ומודי בלוז (למרות שהם לא מהלהקות שמפגינות את 'המבנה' של הרוק המתקדם), או עם חמשת הגדולים: ג'נסיס, ג'נטל ג'ייאנט, יס, אמרסון לייק ופלמר וקינג קרימזון. עוד אפשרות היא ללכת עם זאפה, למרות שהוא לא כל-כך קשור, כי אותו אפשר לאהוב רק משמיעה. ואם כבר זאפה, אז הרי קפטן ביפהארט יכול להיות בכיר ליבך, הוא משלב בלוז, פסיכדליה, רוק נסיוני ובלגן. מבחינת גת'רו טאל, אני לא מומחה גדול, אבל חוץ מההישגים הפרוגרסיביים של Thick as a Brick ו-Passion Play, האלבום החביב ביותר הוא Aqualung.

 

[emmily plays]

thanks a bunch

אני מכירה את קרוסבי סטילז נאש ויאנג ג'פרסון איירפליין מכירה ואוהבת. אקוולונג שמעתי וחיבבתי עד מאוד... איזה אלבומים כדאי לשמוע ב"5 הגדולים" כמו שהגדרת? ואגב בפלויד האלבומים החביבים עלי הם more atom heart mother obscured by clouds meddle dark side of the moon wish u were here ן animals כלומר פחות או יותר מכל התקופות שלהם ציינתי שאני אוהבת פולק כי אני יודעת שחלק מהפרוגרסיב הושפע מהפולק- ראה ערך ג'ת'רו טאל.... אני כבר מכירה מספיק פולק ופולק רוק ורציתי לדעת על פרוגרסיב אגב גם את האתר "מתקדם" אני מכירה. אכן אתר חביב.....

 

[רובין עוטה המגבת]

פרוג-טראד אירי

את עשויה לאהוב את זה. או לפחות חלק מזה. מדובר בטראד אירי עם אלמנטים פרוגיים. מצורף קישור.

 

[giloni]

פולק פרוג הכוון הנכון

האחרים כבר מכירים את השגעון שלי ולכן אני לא טוחן להם יותר מדי, אבל כשמישהו מזכיר את הצירוף פולק-רוק-פרוג, לא נותר אלא להצביע על הלהקה שלדעתי, ולדעת עוד כמה, עומדת בראש הז'אנר הזה: The Strawbs אם תרצי להרחיב את דעתך, תוכלי לקרוא את הסיפור הקצר שכתבתי באתר של אורי ברייטמן, וכדי שלא ארחיב יתר על המידה כאן. אלבומים להתחיל איתם: From the Witchwood - 1971 (עדיין עם ריק וויקמן) Grave new world - 1972 (מאסטרפיס) 1973 - Bursting at the seams (עם שני להיטים שהצליחו מאד ואפילו בארץ = Part of the union ו Lay down) 1974 - Hero&Heroine (יותר "פרוגי" מ"פולקי") 1975- Ghosts כנ"ל. יש עוד כמה אלבומים שתאהבי אבל אלו נחשבים לקלאסיקה, מה גם שהם ניתנים להשגה בארץ, בעיקר בחנויות המתמחות (אוזן, קצת אחרת, ג'אזיס, טאוור רחובות). נסי ותהני. כשתשמעי תשאלי ודאי היכן הם הסתתרו כל השנים יקי

 

[begone]

מי שאוהב את הפלויד...

נוטה לאהוב גם את Porcpuine Tree, כי זה אותה אסכולה... ממליץ בתור התחלה על Snow Goose של להקת Camel - אלבום מלודי, מתון, סימפטי ולא קשה להאזנה. כמו כן ממליץ גם על להקת רנסאנס (Renaissance) עם הזמרת אנני האסלם, שעושה רוק מתקדם סימפוני עדין ואלגנטי - מומלץ למשל לדגום את הקטע המופתי A Song for all seasons.

 

[עדו לוין]

לא בהכרח....

אני הגעתי אל עולם הרוק המתקדם דרך פלויד ודווקא את פורקיופין טרי לא ממש אהבתי (אני אמנם מוכרח לציין שלא שמעתי אותם יותר מידי)... דווקא מה שאני שאני התחלתי איתו זה ה snow goose של קאמל אשר עליו אורי המליץ, ו selling england by the pound של genesis, אני הייתי ממליץ להתחיל בשני אלו כיוון שלפחות במקרה שלי הם גרמו לי להתחבר לז'אנר וכיוון שאנחנו אוהבים בצורה דומה את אלבומי הפלויד אז אני חושב שזה גם יתאים לך...

 

[שיר דויטש]

זה מעניין

כשהתחלתי לשמוע את מיוז הייתי בטוח שכל מי שאוהב את רדיוהד, יאהב גם אותם, ונחוורתי לגלות שזה רחוק מהאמת. אני זיהיתי באופן מיידי את הקשר, למרות השוני האדיר בין הלהקות. זה פשוט אותו רעיון כללי, שנלקח למחוזות אחרים לחלוטין. כך גם עם פורקיופיין טרי ופינק פלויד. כפי שאמר סטיבן ווילסון במפגש מועדון מעריציו במועדון הג'ה פן לפני מעל לחצי שנה, שהדמיון האמיתי היחיד בינם להקתו לבין פינק פלויד היא היצירה של אלבומים בעל אטמוספירה כלשהי שמחברת בין השירים ללא קונספט מילולי או מוסיקלי מובהק. פינק פלויד עשו אלבומי יצירות. כל אלבום הוא יצירה בפני עצמה, חוויה שונה לחלוטין, בכל אלבום יש סאונד אחר לחלוטין, רעיון מוסיקלי שונה, ותחושה שונה לגמרי. כך גם עם פורקיופיין טרי. לעיתים הם פסיכודליים, לעיתים הם רוק אלטרנטיבי ולעיתים יש בהם נגיעות פרוג חזקות עם דיסטורשן כבד. האלבומים הראשונים של פורקיופיין שלא יצא לי באמת להאזין לכולם, אבל ממה ששמעתי - אלה דברים פסיכיים לגמרי. פסיכודליה מטורפת, עם כל מיני סאונדים לא קשורים ועיוותי קול תמוהים. רק לאחר מכן הלהקה הפכה לממש להקה. בVoyage 34 יש ריפ-אוף מוחלט של הריף של Another brick in the wall. אני חושב שזה הדבר היחיד שממש מקשר בין שתי הלהקות וגורם להרגשה שיש קווי דימיון אמיתיים ומהותיים. כפי שווילסון הוסיף ואמר, מבקרי מוסיקה מרגישים את הצורך להשוות את מה שהם שומעים למשהו שהם שמעו בעבר. הם לא מסוגלים פשוט להתייחס למוסיקה הנידונה בנפרד. ולכן, פינק פלויד היו הלהקה הכי קרובה לאותה השוואה, לפי הנתונים הנ"ל.

 

[מורנא007]

שותפי לחדר בשל"ת הראשון

השמיעו לי, (בהתחלה בניגוד לרצוני, אבל השתכנעתי כי המוסיקה הייתה תענוג אמיתי

) ג'אנסיס, קאמל, ראש, קרימזו ויס. אני בתגובה השמעתי להם שירים עבריים.

 

[CaerBannog]

אפחד לא המליץ על אין דה קורט ורד?

של קרימזו כלומר, 'תם לא בסדר.